פז"ר קש"ב / אביגדור שלומוביץ
פז"ר קש"ב הוא סימו אשר מטרתו לייחד את שמיני עצרת כחג-רגל בפני עצמו. המקור היסודי לכך היא התוספתא בסוכה פרק ד' הלכה ב': "יו"ט אחרון של חג פייס לעצמו זמן לעצמו רגל לעצמו קרבן לעצמו שיר לעצמו וברכה לעצמו... לגבי הברכה מביאה התוספתא את הפירוש שזוהי ברכה מיוחדת שהיו מברכים את המלך ברגל. ובמלכים א' פרק ח' מופיע שהיתה גם ברכה כזאת בשמיני עצרת. נאמר שם: "ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך", שואלת התוספתא היתכן ששמיני עצרת אינו טעון לינה? (כשאר הרגלים, שהעם חייב ללון בירושלים במוצאי הרגל ורק למחרת בחול המועד הלכו לביתם) ועונה, ת"ל (ד"ה ב',ז') "ביום עשרים ושלושה לחודש השביעי שלח את העם וילכו לאהליהם הכיצד נפטרו מבעוד יום והשכימו והלכו להם" כלומר מפורש בתוספתא מהכתוב שדין לינה שייך בשמיני עצרת. בבבלי מופיע דין זה בארבע גמרות בראש השנה ד'. יומא ג. חגיגה יז. וסוכה מח., בכל שלושת המקורות הראשונים הגמרא דנה בנושא אחר ותוך כדי דיון מביאה בגמרא את דין פז"ר קש"ב כהוכחה צדדית, (בר"ה הדיון הוא לגבי בל-תאחר, ביומא הדיון לגבי פרישת שבעה של הכה"ג בשמונת ימי המילואים וכנגדם ביום הכיפורים, ובחגיגה הדיון לגבי תשלומי שבעה לעצרת.) ולכן גם הגמרא אינה מפרטת בדיוק מה כוללים ראשי התיבות הללו, ואילו בסוכה הדיון בעקרו דן בדברי רבי יוחנו שאומרים זמן (שהחיינו) בשמיני עצרת ואין אומרים זמן בשביעי של פסח כך גם דעת רב נחמן ולשיטתו המגדירה את שמיני עצרת כרגל נפרד מביאה הגמרא את דין פז"ר קש"ב ומפרטת בדיוק מה הוא כולל.
לגבי הגדרתם של מרכיבי פז"ר קש"ב נחלקו הראשונים בכל המקורות הללו.
פייס:
רש"י בכל ארבעת המקורות (וכך גם מבינים כל הראשונים) מסביר זאת על סמך המשנה בסוכה נה: שהרי ביו"ט ראשון של סוכות היו י"ג פרים ובשני י"ב פרים וכך כל יום הלך והתמעט פר אחד, ולפי הסדר כל משמרת מקריבה פר אחד. ביום השמיני היה פר אחד בלבד, כך שחוץ סו היום השמיני היו בע"ה 70 פרים ובחשבון של 24 משמרות הרי 22 מהם הקריבו כל אחת שלושה פרים במשך חג הסוכות ורק שתי משמרות הקריבו כל אחת שני פרים בלבד. ואומדת המשנה שלמרות ששתי משמרות הקריבו רק שני פרים ולכאורה הן היו צריכות להתחלק בפר של היום השמיני, בכל אופן עושים גורל מחדש וזה מה שמייחד את שמיני עצרת כרגל בפני עצמו, שלו הוא היה המשך של ימי חג הסוכות הרי היינו צריכים להמשיך בסדר הרגיל של הקרבת הפרים. ראוי לציין שזאת דעת רבי, רבנן חולקים וסבורים שאכן לא היו עושים פייס בשמיני אלא שתי המשמרות הנותרות עושות גורל ביניהם מי יקריב את הפר של שמיני עצרת.
כאמור לגבי הפרוש היסודי הנ"ל לא נחלקו הראשונים, אלא שרש"י בסוכה (מח) פרש שגם ביום הראשון לא היה פייס, כן בשאר הימים והמשמרות הקריבו לפי הסדר הקבוע להן. המאירי מציין את המקור מדה"י (א' כ"ד), יהויריב ראשון אחריו ידעיה חרם וכו'. כך גם הבין ריטב"א בדברי רש"י, אלא שהוא הבין שהיות וביום הראשון היו "ם הרבה מאד פרים הרי לא היו זקוקין כלל לפייס. מקשה הריטב"א מהתוספתא (כך גם המאירי) בסוכה פ"ד ה"מ שודאי היה שם פייס בראשון שאלמלא כן היה צריך לומד "בשמיני היו מפייסין" ואז הייתי מבין שאכן בראשון לא היה פייס אבל היות והלשון בא' "פייס לעצמו" משמע שגם בראשון היו מפייסיו (ר' חנינא בו אנטיגנוס אומר זאת במפורש ע"ש), אלא שבעוד שבראשון כל ראשי המשמרות היו מתאספין ומפייסים לפי איזה סדר יתחילו בפדים הרי שבשמיני לא היו ממשיכים בסדר זה, אלא היו מטילים גורל מחדש. (זוהי גם הבנת הרמב"ן על אתר ע"ש).
זמן
רש"י מפרש בכמה מן הגמרות שמברכים שהחיינו בשמיני עצרת, כך גם מבינים תו"ס ושאר הראשונים. ראוי לציין "שזמן" הוא הפרט היחידי שבו יש דיון עצמאי בגמרא בסוכה (מז.) בדברי רבי יוחנן שאומריו זמן בשמיני עצרת. במו בן "זמן" בתוך שהחיינו מופיע שם בגמרא תחת ההגדרה של "ברכה" כפי שאומרת הגמרא ביומא (שם) בדברי רבי יהודה: "שמיני רגל בפני עצמו, שכשם ששבעת ימי החג טעונים קרבן ושיר וברכה ולינה אף שמיני טעון קרבן ושיר וברכה ולינה", ולפחות בה"א רוצה הגמרא להבין "שברכה זה זמן ודוחה זאת שברכה היינו ההזכרה של "יום חג עצרת הזה" בתפילה ובברכת המזון. בכל אופן קושית הגמרא שברכה לא יכולה להיות זמן נדחית ע"ש. מכאן רוצה להוכיח תו"ס (ד"ה פז"ר קש"ב) שאין לחוש לבך אם נסביר "ברכה" בפז"ר קש"ב בתוך ברבת המלך (כפי שיבואר להלן) והרי ודאי לא היתה ברכה זאת כל שבעת הימים? ומסביר תו"ס שהרי בה"א חשבה הגמרא שברכה זו זמן ובודאי לא יתכן ש"הברכה" בפז"ר קש"ב היא זמן שהרי זמן הוזכר באופן עצמאי באות ז' על כרחך נמצינו למדים שיש בגמרא שני מונחים שונים במילה "ברכה"
רגל
לגבי המושג רגל ישנה מחלוקת גדולה בין הראשונים. רש"י מפרש "רגל בפני עצמו" שאין יושבים בסוכה ואין נוטלים לולב, ניתן להביו שרש"י מוסיף למונח רגל גם את ההזכרה המיוחדת בתפילה ובברכת המזון אך ורק אם תחת המונח ברכה יסביר רש"י שזוהי ברכת המלך כלומר ברכה שבה היו מברכים את המלך וכפי שאכן הוא מסביר בר"ה וביומא. אלא שבסוכה רפ"י תחת המושג "ברכה" מביא פרוש ראשון שזוהי ההזכרה של יום השמיני בתפילה ובברכת המזון ואלו בתור פרוש שני שזוהי ברכת המלך. הרמב"ו מקשה על פירושו שהרי לפי זה לא תובן הגמרא בסוכה (מז). שם רבי יהודה מביא ראיה ששמיני רגל בפני עצמו: "שכשם ששבעת הימים טעונים קרבו ושיר וברכה ולינה אף שמיני טעון קרבן ושיר וברכה ולינה" וטוען הרמב"ן שברור לנו שאין שמיני טעון סוכה ולולב ובודאי אין צורך להביא ראיה לכך מהשיר והלינה. כאן חובה להביא יסוד אותו מביא הריטב"א שלפיו תוסר הקושיה. בעוד שרבי יהודה דיבר על "רגל" במושג כללי של רגל-חג המקביל למאורע בפני עצמו שאותו מאפיינים קרבו שיר וברכה ולינה, הרי "הרגל" עליו מדברים בפז"ר קש"ב זהו רגל כפרט המקביל לקרבן פייס זמן וכ"ו. והפרט הוא כפי שמסביר רש"י שאין זקוקים לסוכה ולולב וכו'. ולו "רכל" היה כלל כדברי רבי יהודה במ"ז. הרי לא היו נוקטים פז"ר קש"ב אלא פ"ז קש"ב היות וכל שאר ההגדרות הם פרטים בלבד, ע"כ נמצינו למדים שישנם שני מושגים גם לרגל (כפי שמצאנו לעיל בברכה) האחד בו נוקט רבי יהודה בתור כלל ואחר בצורת פרט בו נקטה הגמרא בפז"ר קש"ב. (פרוש הרמב"ן עצמו יובא להלן).
הרי"ף (בסוכה) ורבינו חננאל מבינים "רגל בפני עצמו" לעניו אבלות. וזאת על פי הגמרא במועד קטן (כד:) "אמר רבינא הלכך יום אחד לפני החג וחג ושמיני שלו הרי כאן עשרים ואחד יום". הבונה שאדם אשר נעשה אבל יום אחד לפני החג ואפילו שעה אחת הרי אותו היום או אותה שעה עולים לו למנין ז' וימי החג לעוד שבעה ימים וכן שמיני עצרת שהוא חג בפני עצמו לעוד שבעה ימים ס"ה 21 ימים ונשארו לו ס"ה עוד תשעה ימים למנין 30. על פרוש זה מקשה הריטב"א שאם זאת הכונה במושג "רגל" הרי יצא שזאת ברייתא מפורשת אצלנו אם כן מה מחדש רבינא במסבת מועד קטן ולפחות היה לו לצטט את הגמרא שלנו.
המאירי (בפירוש ראשון) ורבינו תם המופיע בתו"ס וכן בספר הישר, מסבירים את עניו רגל בפני עצמו כתג המזקיק לינה. שכמו שבסוכות עצמו אנו מזקיקים לינה בירושלים הנלמדת מחג הפסח בו כתוב במפורש (דברים ט"ז) "ופנית בבוקר והלכת לאהליך", והיות וביו"ט עצמו חייב האדם בראיית פנים בעזרה ע"כ ההלכה היא בבוקר למחרת הוה אומר בחולו של מועד, כן גם שמיני עצרת מזקיק לינה כרגל בפני עצמו. (ראוי לציין שגם התוספתא בסוכה ת"ד הי הזכירה את ענין הלינה באותה הלבה של פז"ר קש"ב אך לא תחת אף אחד מהפרטים.) התו"ס ביומא מקשה על פירוש זה שהרי ע"כ לפי ר"ת כל שבעת ימי החג טעונים לינה ע"פ דברי רבי יהודה בסוכה מז. (כפי שהובאו לעיל) ואם כן יצא שהלינה של יום השמיני היא המשך של שבעת הימים ואינה מייחדת אותו כרגל נפרד.
גם הרמב"ן מקשה על פירוש זה:
א - והרי רבי יהודה כבר הגדיר את שמיני עצרת כרגל בפני עצמו היות ויש לו לינה ואם כך היה לו לומר פז"ל קש"ב כשהל' מציינת לינה, כמובן לפי הסברו של הריטב"א גם שאלה זאת יורדת, בעוד שרבי יהודה נקט רגל בתור כלל הרי בפז"ר קש"ב רגל הרי הוא פרט.
ב - מקשה עוד הרמב"ן ניחא ששמיני יקרא רגל בפני עצמו אם אינו חייב בסוכה ולולב וכן אם נמנה אותו בתור שבעה ימים לענין אבילות, אבל אם בס"ה הוא טעון לינה שזה לא דבר במהות היום אלא שבמוצאי התג יש ללון בירושלים הרי לא ברור מדוע יקרא שמיני רגל בפני עצמו, בלומד מדוע כל כך ברור לקרוא "ללינה" רגל בפני עצמו. הריטב"א הרמב"ן המאירי (בפירוש שני) והרשב"א מביאים פרוש אחר. שמיני רגל בפני עצמו הכונה לענין תשלומים. ישנה הלכה בחגיגה (ט.) שכל שבעת ימי החג הם תשלומים לראשון אבל אך ורק אם האדם היה ראוי להקריב בראשון ולא הקריב, אך אם הוא כלל לא היה ראוי להקריב קרבנו כגון גוי או קטן או גר שהיו פטורים בראשון אין הם מביאים קרבן תשלומים בשאר הימים. אך דינו של שמיני עצרת שונה היות והוא רגל במ"ע הרי הוא מוסיף חובת קרבן ואע"פ שבי"ב פטור בראשון יכול להביא קרבן תשלומים בשמיני. (אע"פ שגם בשבעת ימי קרבן תשלומים גם אם היה פטור ביום הראשון ובודאי אין הם נקראים רגלים בפני עצמם וזה היות ובפסח יש גזירת הכתוב מיוחדת בדברים ט"ז טו, ז' ימים תחוג לי בשנה "וכתוב" ולא יראה פני ה' ריקם").
לפי פרוש זה מובן מדוע לא נמנה המושג לינה בפז"ר קש"ב. שהיות ומביאים בו קרבו כתובה בפני עצמה למי שנפטר בראשון הרי כמו שבשאר הרגלים החייבים בראיה וחגיגה חייבים הם גם בלינה כך שמיני עצרת היות ויש בו חובה עצמאית של ראיה וחגיגה ודאי חייב הוא גם בלינה.
פרוש אחר המובא בראשונים (רמב"ן רשב"א ומאירי) שרגל בפ"ע זה לעניו בל תאחר. כלומר לפי ר"מ המזקיק דגל אחד לתהות על מנת לעבור בבל תאחר (ר"ה ד:) הדי אם עבד עליו שמיני עצרת בלבד עבר, ואילו רבי אליעזר בן יעקב המצריד שני רגלים הרי אם עברו עליו סוכות ושמיני עצרת הרי עבר בבל תאחר. פירוש זה קשה היות ובגמרא שם אמרו נדר לפני עצרת לפי ר"ש המזקיק ג' רגלים בסדרן ופסח בתחילה הרי על מנת שיעבור צריכים לעבור עליו חמישה רגלים (עצרת, סוכות, פסח, שבועות, סוכות) ולפי הסבר זה מצינו שיעברו עליו ששה רגלים (עצרת, סוכות, שמיני-עצרת, פסח, שבועות, סוכות) וכן לפני החג לר"ש אומרת הגמרא יעברו ד' רגלים ולפי הסבר זה ה'.
קרבן
לגבי קרבן ישנה דעה אחידה בין המפרשים שפירוש המושג "קרבן" הוא: שבעוד ובכל הימים מתמעטים אחד אחד. ביום הראשון 13 פרים עד חול המועד פסח מביאים ליום השביעי 7 פרים, ביום השמיני הקריבו פר אחד בלבד, ובעוד שבכל הימים הקריבו ארבע עשרה כבשים ואילים שנים, הרי שביום השמיני הקריבו איל אחד ושבעה כבשים והיות וקרבנו של היום השמיני שונה מכל שאר ימי חג הסוכות הרי זה מגדירו כרגל בפני עצמו.
שיר
לגבי שיר רש"י בראש השנה וביומא וכן המאירי בסוכה אומרים שבעוד שבחג ובחול המועד מצאנו שיר לכל יום ויום כפי שמופיע בסוכה (נ"ה) "בראשון הבו לה'בני אלים וכו'... ובשני ולרשע אמר אלוקים... וכו'" והפרקים עוסקים ברובם מעניני גזל ומתנות עניים שאז הרי זמן האסיף וראוי להזכיר לעם שכל אחד יפריש ויעשר כראוי, הפרק של היום השמיני אינו מעניו זה, ומוסיף רש"י בכמה מקומות "ולא נתפרש לנו שירו" לאחד מכן מביא רש"י בכמה מקומות שמצא את השיר והוא הרמוז במסכת סופרים פי"ט ה"ב: "ביום השמיני אומר למנצח על השמינית" (תהילים ו').
תוספות עמדו על הקושי ברש"י בתחילת הפרק במסבת סופרים מובא שהשירים הללו נאמרו בתפילת שחרית והכונה בבית הכנסת אך אין הכונה לשיר אותו היו אומרים על המוספי1 בבית המקדש. ועל כן תו"ס בסוכה (מז.) אומרים "שמא כמו כן היו אומרים הלוים בבית המקדש." פירוש שני המובא בסוכה (מח.) בשם ר"ת שבעוד ובכל יום היו אומרים רק חצי שיר ומחציתו השניה למחרת הרי ביום השמיני היה שיר שלם, המאירי על אתר דוחה פירוש זה.
הריטב"א בסוכה ובר"ה (וכן הרשב"א בסוכה והמאירי בר"ה) מפרשים שהיחוד של שיר יום השמיני שלעולם אינו נדחה. מצינו דין בסוכה נה. שאם חלה שבת באמצע חול המועד סוכות הרי אותו היום אומרים שיר של שבת ושיר אותו היום נדחה למחר וכן של מחר למחרתיים ושיר של יום שביעי לא נאמר. לו היה שמיני המשך של חג הסוכות הרי ביום השמיני היינו צריכים לומר שיר של יום השביעי ושיר שמיני ידחה, אך הדיו אינו כן אלא שיר של שמיני יאמר בשמיני ושירו של שביעי נדחה.
הראבי"ה בסי תר"נ מביא לגבי שיר שזהו ההלל שהיו אומרים על הקרבן. התמיהה עליו שהוא מביא זאת בשם הירושלמי, (כפי שעושה תו"ס ד"ה שיר בסוכה מח.) ואילו לפי הגירסא אצלנו בירושלמי אין כלל מושג של "שיר".
ברכה
רש"י מפרש בכמה מקומות על פי התוספתא (סוכה פ"ד ה"י) שהיו מברכים את המלך בדכה מיוחדת ביום השמיני על פי מלכים א', ח': "ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך" רש"י מוסיף פירוש שני "שברכה" זו התוספת של "ביום השמיני" בתפילה ובברכת המזון, וזוהי גם הבנת רוב הראשונים. על הפירוש הראשון של רש"י חולק תו"ס שהרי הגמרא אומרת בסוכה מז. שכשם ששבעת ימי החג טעונים שיר, קרבן, ברכה ולינה כר שמיני טעון שיר, קרבן, ברכה ולינה, ובודאי לא היתה ברכה למלך בשבעת ימי חג הסוכות ולכן פונה הוא לפירוש השני שהכונה היא להזכרת ב"יום השמיני" בתפילה ובברכת המזוו. ראוי לציין כאן את גירסת הירושלמי המופיעה בסוכה (פ"ו ה"ז) ובחגיגה (פ"א ה"ו). הירושלמי גורס פ"ר ק"ב כלומר פייס רגל קרבן ברכה, לגבי פייס וקרבן הרי הוא בדיוק כמו הבבלי, לעומת זאת לגבי "רגל" לומד הירושלמי מהכתוב במפורש. שהרי הכתוב בכל הימים אומר (במדבר כ"ט) "וביום" ואלו ביום השמיני נאמר "ביום" ללמדך שאינו קשור אל האחרונים אלא יום נפרד הוא. (יתכן שהרמב"ו אשר הבין כאמור לעיל ש"רגל" המופיע בפז"ר קש"ב הוא ביטוי כללי כפי שמופיע בדברי ר' יהודה ואינו פרט כשאר הפרטים, שאב זאת מן הירושלמי). לגבי ברכה מביא הירושלמי את דברי די אילא שזה זמן כלומר שהחיינו, מקביל לה"א שמובאת בבבלי בסוכה (מז.) אך נדחית כאמור לפי המסקנה שברכה זוהי ההזכרה בברכת המזון ובתפילה.
הסברו של הירושלמי לגבי "רגל" על פי הפסוקים מובא גם בבבלי בסוכה (מז.), שם מוסברת דעתו של ר' יוחנן מדוע יש לומר זמן בשמיני של חג, (זוהי גם דעתו של רבי נחמן בר יצחק ע"ש) הבבלי באותו סגנון מביא שתי דעות נוספות האחת של רב פפא שבכל הימים נאמר "פרים" וביום השמיני "פר" והדעה השניה של רב אשי שביום השביעי כתוב "כמשפטם" וביום השמיני נאמר "כמשפט" להבדילו כרגל בפני עצמו.
לגבי פסק הלכה.
הרא"ש והרי"ף על אתר ביומא, פוסקים לומר זמן בשמיני עצרת. "ברכה" לדעתם זוהי ההזכרה שלי "יום השמיני חג העצרת הזה" בתפילה ובברכת המזון, "ורגל" זה לענין אבל שאדם נעשה אבל יום לפני החג הרי עולה הכל למנין 21 יום, (יום לפני החג, החג, ושמיני עצרת כל אחד כנגד שבעה ימים.) הרמב"ם בהלכות תמידין ומוספין פ"י ה"ה מזכיר את ענין "קרבן" שזה פר ואיל ושבעה כבשים ומוסיף הרמב"ם: "וזה מוסף בפני עצמו" ובהי"ג מזכיר הרמב"ם "פייס" שזה גורל בפני עצמו ביום השמיני. (ענין "הזמן" לא נזכר שם ברמב"ם בפרוש) בפ"ו מהלכות סוכה הי"ג הוא מביא שיום השמיני הוא יום טוב ראשון של שמיני עצרת ויושבים בסובה מספק אך אין מברכים, (הכסף משנה על אתר מביא את ברכת שהחיינו במפורש).
בפ"י מהלכות אבל ה"ד אומר הרמב"ם: "קבר את מתו קודם חג הסוכות מונה אחר החג תשעה ימים בלבד שהרי עצרת רגל בפני עצמו". על פי היסוד באבלות אותו מביא גם ר"ת לעניו "רגל" מבין הרמב"ם ששמיני עצרת רגל בפני עצמו. הטו"ר והשו"ע באו"ח בסי תרס"ח (ם' אי) פוסקים שיש לומר "ותתן לנו את יום שמיני חג עצרת הזה" (ומביא הב"ח על אתר שזה תחת הגדרת "ברכה") וכן שיש לומר שהחיינו