"יקנה"ז" / משה ליכטנשטיין

"גופא, יו"ט שחל להיות אחר השבת: רב אמר יקנ"ה, ושמואל אמר ינה"ק, ורבה אמר יהנ"ק, ולוי אמר קני"ה, ורבנו אמרי קינ"ה. מר בריה דרבנא אמר נקי"ה, מרתא אמר משמיה דר' יהושע ניה"ק, שלח ליה אבוה דשמואל לרבי, ילמדנו רבינו סדר הבדלות האיך. שלח ליה: כך אמר ר' ישמעאל בר' יוסי, שאמר משום אביו, שאמר משום ר' יהושע בן חנניה נהי"ק. א"ר חנינא משל דר' יהושע בן חנניה למלך שיוצא ואפרכוס נכנס, מלוין את המלך ואח"כ יוצאין לקראת אפרכוס. מאי הוה עלה, אביי אמר יקזנ"ה ורבא אמר יקנה"ז, והילכתא כרבא" (פסחים ק"ב:). (י-יין, ק-קדוש, נ-נר, ה-הבדלה, ז-זמן).

בפשטות, אין כאן אלא מחלוקת פרטית בנובע לסדר הברכות. אך בהרהור שני נראה, שאין כאן מחלוקת לגבי מקרה פרטי זה בלבד, אלא יש כאן מפתח הפותח פתח להבנת כמה משאלות היסוד שבקידוש והבדלה.

והנה, ביחס לסדר ההבדלה שבכל מוצאי שבת, כבר נחלקו בכך בית שמאי ובית הלל במשנה בברכות (נ"א:), ונחלקו שם בגמרא ר' מאיר ור' יהודה בהסבר מחלוקתם. והסיקה הגמרא "ואמר ר' יוחנן נהגו העם כב"ר אליבא דר"י". ומאליה נשאלת השאלה - מאי שנא? מדוע בכל השנה אנו מבדילים ע"פ סדר מסויים ואילו במוצאי שבת שחל בו יום טוב, אנו משנים את הסדר הפנימי של ההבדלה. וכבר עמד על כך התוס' רי"ד בסוגיא בפסחים (במהדורא תניינא), וז"ל: "לוי אמר קני"ה: קשיא לי, והא איפלגו בהא מילתא ב"ש וב"ה בפרק אלו דברים, שב"ש אומרים מברך על היום ואח"כ מברך על היין, וב"ה (אומרים) מברך על הייו ואח"כ מברך על היום. והיכי אמרינן לוי ורבנן ומר בריה דרבינא דמברך קידוש תחילה כב"ש", עכ"ל. ואף לגבי ברכת הנר יש לשאול, האיך שינה מקומו. למ"ד אחד בא לאחר הבדלה, ולמ"ד שני בא קודם היין, שלא כתמיד. וגם בנוגע לקידוש יש לשאול ממשנה מפורשת בתחילת אותו הפרק, שנחלקו גם בו ב"ש וב"ה, לבית הלל בא יין קודם קידוש, ונפסקה הלכה כב"ה. ואם כן, השאלה הנשאלת היא, מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?

והנראה בזה, דדוקא בשינוי זה טמון הבנת אופי קידוש והבדלה, והיחס שבין כמה ממרכיביו השונים, מתגלה על ידו. וכאן, בפתח דברינו, נציג את השאלות בלבד, ובהמשך הדברים, נרחיב את היריעה בהם.

א. ניתן לראות את קידוש והבדלה כשתי מצוות נפרדות, אשר קיים דמיון ביניהם, אבל אין קשר מהותי בין אחד לחבירו, וכל אחד הינו מצוה בפני עצמו. אך אפשר להבין, שלמעשה אין כאן אלא מצוה אחת הבאה לציין את קדושת היום והבדלתו משאר ימי החול, ודבר זה נעשה בשני אופנים. א) על ידי ציון תחילת הקדושה בכניסת היום, ו-ב) על ידי ציון סוף הקדושה בצאת היום, ותחילתם של ימות החול. אך אין כאן אלא שני צדדיו של אותו מטבע.

ב. השאלה השניה היא ביחס לברכת הנר. ניתן לראותה כחלק מההבדלה, המציינת את סוף אסור המלאכה ותחילת היתר המלאכה, ועל ידי זה בא לידי ביטוי ההבדל שבין שבת לשאר ימות השבוע. ואפשר להבין בדרך אחרת, שברכת הנר הינה ברכה עצמאית ואין לה קשר פנימי להבדלה, ורק נסמכה אליה, על מנת שתאמר על כוס של ברכה.

שתי שאלות אלו הינם הציר שעליו סובבת מחלוקת יקנה"ז[1]

א. רב אמר יקנ"ה: יין קודם, כפי שהינו קודם לעולם. קידוש קודם להבדלה. אמנם, שניהם באים לציין את קדושת היום, אך קידוש מציין את קדושתו בצורה ישירה ואילו הבדלה עושה כן באופן עקיף בלבד. ולכן יש להקדים את הקידוש, המתייחס לקדושת היום בצורה ישירה, להבדלה, העושה זאת בדרך עקיפה יותר. ועיין בתוס' בפסחים (ק"ו: ד"ה מקדש אריפתא) שכתבו, שבמוצ"ש שחל בו יום טוב, אפשר להבדיל על הפת, אע"ג שבשאר הימים אי אפשר, משום "דקידוש עיקר, כדפסקינן יקנה"ז, ומקדשין על הפת, ונעשה הבדלה טפילה לה". והנה, תוס' כתבו שהבדלה נעשית טפילה לקידוש במקרה כזה, והוכיחו כן מכך שאנו פוסקים יקנה"ז, כיון שזהו סברתו של מ"ד זה. הבדלה וקידוש מטרתם אחת, ולכן ההבדלה טפילה לקידוש, המציין את עיקר הקדושה.

ואם אין אנו סבורים שקידוש והבדלה הינם דבר אחד, אפשר לשר שמקדים את הקידוש כיון שעדיף לקדש קודם ההבדלה, אע"פ שאין זה קשור לאופים, כיון ש"עיולי יומא כל כמה דמקדמינן ליה עדיף ומחבבינן ליה, אפוקי יומא מאתרינו ליה כי היכי דלא ליהוי עלן כטונא" (פסחים ק"ה:). ועוד אפשר לומר שקידוש קודם, לס"ד שהבדלה אינה אלא מדבריהם, כיון שקידוש הוא מדאורייתא[2].

נר והבדלה לאחריו, כבכל מוצאי שבת. ואין סתירה בין דעת רב לסדר ההבדלה בשאר ימות השנה.

ב. שמואל אמר ינה"ק: יין קודם, כפי שהינו קודם לעולם. נר והבדלה כסדרן בשאר הבדלות. הבדלה קודמת לקידוש מפני שזהו סדר הזמנים, וכמשל הגמרא, "מלך שיוצא ואפרכוס נכנס, מלוין את המלך ואחת"כ יוצאים לקראת אפרכוס". כאף כאן, אין סתירה לסדר ההבדלה שבשאר ימות השנה.

ג. רבה אמר יהנ"ק: יין קודם, כפי שקודם תמיד. אך ברכת הנר אינה באה קודם הבדלה, כתמיד, אלא בין קידוש והבדלה. עיין ברשב"ם, שכתב: "...הקידוש עושהו קודש חמור[3] והבדלה עושהו קודש קל", ולכן צריך להפריד ביניהם על ידי ברבת הנר. וע"פ הסבר הרשב"ם, קדוש והבדלה הינם קיום אחד, אך בדרכים שונות, ולכן צריך להפריד ביניהם. אך יותר נראה, שלמ"ד זה, קידוש והבדלה ארגם כלל שני חלקים של אותה מצוה, ולכו צריך ברכת הנר להבדיל בינם. אבל, אילו היו חלקים שונים של מצוה אחת, (כפירוש הרשב"ם), ככל שהיו קרובים יותר היה עדיף טפי. ולבן נראה, שלרבה אין כלל קשר בין קידוש להבדלה.

ועוד נראה, שאין ברכת הנר חלק מעיקר ההבדלה אלא רק נסמכת אליה על מנת שתאמר על כוס של ברכה. ומעיקר הדין היה מקומה אף לאחר ההבדלה, אלא שא"כ לא היתה כלל נחשבת כנאמרת על כוס של ברכה, ולא היה קשר בינה לבין הכוס, ולכן תקנוה כברכה אחת לפני סוף ההבדלה. ואם כן, אפשר לומר, שבמקרה שהבדלה אינה סוף הברכות, נר אינו צריר לבא לפניו, ויכול לבא אף לאחריו, ובתנאי שישאר ברכה אחת לפני סוף הברכות. ועיין בירושלמי בברכות (פ"ה ה"א) שבפירוש כתב, שברכת הנר היתה צריבה לבא בסוף ההבדלה, מעיקר הדין, אלא כדי שלא יכבה תקנו אותה לפני ברכת ההבדלה. והטעם הוא, שאין ברכת המאור חלק מהבדלה ולכן היה צריך להיות מקומה לאתר ברכת ההבדלה, אם לא מסיבה צדדית.

העולה מדברי רבה הוא, שאין קידוש והבדלה מעור אחד אלא שתי מצוות שונות לגמרי, ואין הנר חלק מהבדלה אלא דק נספח אליו. וזהו הסיבה משונה מבנה ההבדלה במוצאי שבת שחל להיות בו יום טוב משאר הבדלות השנה, משום שצריך להפריד בין קידוש והבדלה, ועושה כן ע"י ברכת המאור. וברכת המאור אין מקומה קודם לברכת ההבדלה אלא מקומה הוא ברכה אחת קודם סוף הברכות, ואף כאן היא נשארת כך.[4]

ד. לוי אמר קני"ה: אף לדעת לוי, אין נר קשור להבדלה מבחינה עניינו אלא רק נסמך אליו, ועל כן באה ברכת המאור קודם היין ולא לאחריו. ובמו כן, אין קידוש והבדלה קיומים משלימים אלא שונים, ולכו הם מופרדים ע"י ברכת הנר שאינה חלק מהבדלה, לדעתו. אך קשה ללוי, מדוע לא יהיה קינ"ה, שהדי אפילו אם ברכת הנר איננה חלק מהבדלה, עכ"פ מקומה הוא לאחר היין, כשם שבשאר מוצאי שבתות נאמרת לאחר היין, ולא לפניו, אע"פ שאינה חלק מהבדלה. וצ"ע.

ה. רבנן אמרי קינ"ה: קידוש והבדלה אינם שייכים זה לזה ולבז היין אשר צריך להפריד ביניהם, בא לאחר הקידוש, ולא לפניו, כסדר הרגיל. שאר הדברים הינם כסדרם בשאר השנה.

ו. מר בריה דרבנא אמר נקי"ה: נר בודאי אינו חלק מעיקר הבדלה, ולכן קודם לכל. ולגבי קידוש והבדלה לדעתו; בפשטות, אינם מעניו אחד ולכן היין חוצץ ביניהם. אבל, לפי זה קשה, מדוע נר בא בתפילה ולא קודם להבדלה, כתמיד, ויהיה סדר הדברים קינ"ה.

אלא צריך לומר, שקידוש והבדלה הינם דברים משלימים, ואב אחד להם, ולכן אי אפשר לומר קינ"ה, שא"כ היה הנר מפריד ביניהם. וגם ניק"ה אין לעשות, שאז היה קדוש תפסיק בין היין להבדלה.

ז. מרתא אמר משמיה דר' יהושע ניה"ק: גם לר' יהושע אין ברכת המאור קשורה להבדלה, ועל כן באה קודם. לעומת זאת, הבדלה וקידוש הינם מצוה אחת, וצריך לאמרם יחד. ואע"ג שבשאר הבדלות אין נר הפסק בין ברכת היין לברכת הבדלה, במוצאי שבת שחל בו יום טוב, הנר נחשב הפסק. וטעם הדבר הוא שיש בו קידוש, וקידוש על היין אינו דומה באופיו להבדלה על היין[5]. וביחס לקידוש, נחשב הנר כהפסק בינו לבין היין. ולכן, במוצאי שבת שחל בו יום טוב, באה ברכת הנר קודם ליין, אע"פ שבשאר השנה אינה קודמת.

ח. משום ר' יהושע בן חנניה נהי"ק: נר בא קודם הבדלה, כבשאר ימות השנה. ואילו יין אינו בא לפני הבדלה, כיון שקידוש והבדלה שונים באופים, וצריך להבדיל ביניהם. ולכן מקום היין שונה במוצאי שבת זה, ממקומו בשאר מוצאי שבתות.

הכלל העולה מכל הנ"ל הוא שאין מחלוקת זו נוגעת רק לסדרן של הברכות השונות אלא יש באן גם מחלוקת בנוגע ליחס שבין קדוש והבדלה. ועוד יש ללמוד מכאן ביחס לטיב הקשר שבין ברכת הנר לברכת הבדלה. ועל ידי זה, אף מתורצת קושיית התוס' רי"ד, מדוע שונה סדר הברכות בהבדלה זו מסדרן בשאר ימות השנה, אשר נקבע במשנה בברכות. וזאת היות ובמוצאי שבת אשר חל בו יו"ט, יש בנוסף להבדלה, גם קידוש, וצריך לשנות את הסדר, כדי להתאימו ליחס הנכון שבין קדוש והבדלה, וליחס שבינם לברכת המאור, וכפי שהראינו לעיל, בבל מקרה ומקרה לגופו.

ועתה, נרחיב קצת ביחס לשאלות שהועלו לעיל.

א. יחס קידוש והבדלה: כפי שנכתב למעלה, אפשר להבין שקידוש והבדלה אינם קשורים זה בזה, אלא הינם שתי מצוות נפרדות לגמרי. וניתן לומד, שאיו הם שני דברים שונים אלא שני חלקים של אותה מצוה, כאשר האחד מציין את השבת בכניסתו ואת תחילת קדושת היום, וחבירו עושה אותו הדבר בסוף היום, ומציין את סוף קדושת היום. ואפשרות שניה זו היא שיטת הרמב"ם. וזה לשונו בתחילת פכ"ט מהלכות שבת: "מצות עשה מן התורה לקדש את יום השבת בדברים, שנאמר זכור את יום השבת לקדשו. כלומר זכרהו זכירת שבת וקידוש. וצרר לזכרהו בכניסתו וביציאתו. בכניסתו בקידוש היום וביציאתו בהבדלה". וביתר באור פרט את הדברים בספר המצוות (מ"ע קנ"ה), וז"ל:

"שצונו לקדש את השבת ולאמר דברים בכניסתו וביציאתו, נזכיר בם יציאת מצרים וקדוש היום ומעלתו, והבדלו משאר הימים הקודמים ממנו והבאים אחריו. והוא אמרו יתברך זכור את יום השבת לקדשו כלומר זכרהו וקדשהו בברכה. ובבאור אמרו, זכרהו על היין בכניסתו וביציאתו, כלומר הבדלה שהיא גם כן חלק מזכירת שבת ותקנת מצותיה". לעומת זאת, נראה, שהארחות חיים סבור שאין קשר ביניהם, ולכן כתב (הלכות הבדלה סעיף י"ח), שקידוש היום הוא מדאורייתא, ואילו הבדלה אינה אלא מדרבנן, כיון שאינם חלקים של אותה מצוה. ואף מדרבנו לא נתקנה הבדלה כהרחבת קידוש, שהרי פטר נשים מהבדלה (עיי"ש בדבריו), ולו היתה מצות זכירה מדרבנן, היו נשים מתחייבות בה, ע"פ הכלל "כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה" (ברכות כ:), אשר מחייבת נשים בקידוש היום. ואילו לשיטת הרמב"ם, יתחייבו נשים בהבדלה, כשם שחייבות בקידוש, וכפי שכתב המגיד משנה בהלכות שבת (פכ"ט ה"א). ויעויין בדברי המגיד משנה שם, שהעלה אפשרות ביניים, שהבדלה אינה מז התורה, וכשיטת הארחות חיים, אך מדרבנן נשים חייבות בה, כיון ש"דומיא דקידוש תקנוה", ומדרבנן אופיה כאופי קידוש, והיא משמשת זכירה לקדושת היום[6].

ובשאלה זו, תלויה אף בעיית הזמן שמותר לקדש בה. עיין בגמר" בברכות (כ"ז:), וז"ל: "ת"ש, דא"ר נחמן אמר שמואל מתפלל אדם של שבת בערב שבת ואומר קדושה על הכוס, והילכתא כוותיה". "...ת"ש, דא"ר יהודה אמר שמואל מתפלל אדם של מוצאי שבת בשבת ואומר הבדלה על הבוס". אלא שנחלקו הראשנים בפירוש גמרא זו. עיין ברמב"ם, פכ"ט מהלכות שבת הלכה י"א, וז"ל: "יש לו לאדם לקדש על הכוס ערב שבת מבעוד יום אע"פ שלא נכנסה השבת. וכן מבדיל על הבוס מבעוד יום אע"פ שעדייו היא שבת. שמצות זכירה לאמרה בין בשעת כניסתו ויציאתו בין קודם לשעה זו כמעט". עכ"ל. והרמב"ם לשיטתו, שקידוש והבדלה באים לציין את תחילת וסוף היום, והשוני שבינם לשאר הימים, ואין צריך לעשותו בשבת אלא אף קודם לכן מעט קובע הוא את השוני שבין הקודש לחול. אך במרדכי במגילה (פרק ב' סי' תשצ"ח), הביא בשם רבינו טוביה מווינא, שאם קידש קודם חשיכה אינו צריך לשוב ולקדש לאחר חשיכה, רק בגלל דאת' דרבנן ומפיק דאורייתא, ומדאורייתא אינו יוצא אלא לאחר חשיכה. ולדעת ר' טוביה אין קידוש והבדלה באים לציין את תחילת וסוף קדושת השבת וגבולותיה, אלא הינם מצוות היום, ולכו יכול לצאת ידי חובה, לדעתו, רק משתחשך.

ולכאורה ניתן להביא ראיה לשיטת הרמב"ם מדברי הגמרא בערבי פסחים (ק"ב:). עיין שם, שאפשר לומר קידוש והבדלה על כוס אחד ואין זה נחשב לעושה מצוות חבילות חבילות, אע"פ שאי אפשר לעשות בן בקידוש וברכת המזון מטעם זה, כיון שקדוש והבדלה "חרא מילתא נינהו" ובפשטות, זהו הסבר הגמרא, ששניהם באים על עניו אחד, ושם אחד להם, ולכן נחשבים הם כמצוה אחת, ואפשר לאמרם על אותו הכוס. ויעויין במהר"ם חלאווה על אתר שם, שאכן הביא פירוש זה. אך הביא גם פירוש אחר, המסביר את הסוגיא אחרת, וע"פ אותו הסבר, אי אפשר כלל להוכיח משם לבעיה זו[7].

ב. היחס בין ברכת הנר להבדלה: עיין פסחים נ"ד. שנחלקו רבי ור' יהודה ביחס לברכת הנר. מנהגו של רבי היה לפזר את הברכות, ולברך בורא מאורי האש שלא על הכוס, ואילו רבי יהודה היה מכנס ומברר ברכת המאור על הכוס. ופסק שם רבי יוחנן, שהלכה כרבי יהודה. ואפשר לתלות את מחלוקתם בשאלה האם ברבת הנך הינה חלק מהבדלה או לא. שיטת רבי היא שאין קשר בין הנר להבדלה, ואילו לר' יהודה ייתכן שיש קשר וברכת הנר הינה חלק מהבדלה, או שאינו קשור להבדלה, ומכנסן ע"מ שיאמר אותה על הכוס. ועיין במאירי בפסחים ק"ת, שרשאי לחזור ולכנסן אחר שכבר בירך עליו ללא כוס. וזהו מפני שאם אומרו על הכוס, הינו קיום בהבדלה, ולבן אע"פ שיצא ידי חובת ברכת השבת על הנך, עדיין יש לו תוספת קיום של הבדלה, ולכן חוזר ואומרו. ולפי יה, ברכת הנר הינה ברכה עצמאית, אך אם אומרה יחד עם הבדלה, יש לו קיום של הבדלה.

ועיין בירושלמי ברכות פ"ת ה"א, בנוגע לשיטת בית הלל, דאיתא התם: "יברך על היין, המזון קודם, יברך על המזון, הנר קודם, יברך על הנר, הבדלה קודמת..." עי"ש. ובהו"א הבין הירושלמי שברכות הנר והבדלה תלויות זו בזו, וצריך לברכן ביחד, אחת עם חבירתה. אמנם, הירושלמי חזר בו, אך מפני סיבה אחרת, עי"ש.

כמו כן, נראה שמחלוקת ב"ש וב"ה במשנה בה"ח בברכות תלויה בזה. לדעת רבי מאיר, שיטת ב"ש היא שסדר ההבדלה הוא נר, מזון, בשמים, והבדלה. ולבית הלל, הסדר הוא, נר, בשמים, מזון והבדלה. ואילו לר' יהודה, מזון בא בתחילה, והבדלה לבסוף, ולא נחלקו אלא על הסדר הפנימי של נר ובשמים. ולרבי מאיר, צ"ל, שלשניהם אין ברכת הנר חלק מההבדלה, ולבן באה קודם המזון, שודאי אינו חלק מהבדלה[8].

וכבר כתבנו בהרחבה למעלה, ביחס להסבר נוסח הבדלה במוצאי שבת שחל בו יו"ט, לאור שאלה זו.

ויש לבעיה זו אף השלכה נוספת על נוסח ההבדלה. עיין בירושלמי בברכות פ"א ה"ה, (הובא בתוס' פסחים ק"ד: ד"ה חוץ), שברכת הבדלה פותחת בברוך, ואינה נחשבת סמוכה לברכת הנר, כיון שאפשר לפזרה, ולכן אין קשר ביניהם ואינו נחשב סמוך. אך עיין בתוס' (שם), ששיטת ר"ת היא שאין ברכת הבדלה פותחת בברוך מפני שברכת הנר היא ברכה קצרה, ולא בגלל שיכול לפזרה, וא"ב אין להוכיח משם, לדעת ר"ת. ואף לפי הירושלמי, ייתכן שיהיה לו קיום הבדלה, אם יאמר ברכת הנר סמוך להבדלה, אך כיון שיכול לפזרן, א"א לקבוע ע"פ זה את נוסח ההבדלה.

ולפי כל מה שכתבנו עד עתה, ייתכן שברכת המאור אינה קשורה להבדלה או שהינה קיום בהבדלה. אך אפילו אם היא קיום בהבדלה, הרי אינה אלא תוספת קיום, וודאי שאינה מעכבת את עיקר ההבדלה. אך, עיין בשו"ת הרשב"א, ח"א סי' תשל"ט, שסומא פטור מהבדלה, משום שאינך יכול לברך על הנר. ולפי הרשב"א, נר הינו חלק עיקרי מהבדלה, עד כדי כר, שאם אינו יכול לברך על הנך, כלל אינו מבדיל. (וביחס לסומא, כל שאר הראשנים סבורים שיכול להבדיל, ורק נחלקו גבי ברכת הנר עצמה, אם יכול לברכה או לא. ואין כאן מקומו). וכמו כן, הביא הארחות חיים בשם ר' גרשום, שבמוצאי שבת שחל בו ט' באב, שאינו מבדיל, כיון שאינו יכול לברר על הנר והבשמים, "ולזה אין מבדיליו דקימא לן חוזר ומכנסן". (הלכות הבדלה סעיף י"ד, ואף המאירי בתענית ל: הביא דעה זו). ואף לדעתו אי אפשר להבדיל אם אינו יכול לברך על הנר. ויתר הראשונים שדנו בבעית ט' באב במוצאי שבת, חלוקים על דעה זו. (עיי"ש במאירי כמה דעות בזה). ולרשב"א ורבינו גרשום קשה מהבדלה במוצאי יו"ט, ובעיקר קשה מהמבדיל בשאר ימות השבוע, אם לא הבדיל במוצאי שבת שאף הוא אינו מברך על האוד, וכפי שנפסק בגמרא בפסחים (ק"ו ).

עיין בגמרא ברכות נ"ג: אין מחזריו על האור כדרך שמחזרין על המצוות, אלא אם מצא מבדך, ואם לאו, אינו מברך. אך יעויין שם בחידושי הרשב"א על אתר, שהביא בשם הראב"ד שהיינו דוקא במוצאי שבת שאינו צריך לברך על נר ששבת, ומברר אף על האור היוצא מן העצים ואבנים, כיון שאז היה תחילת ברייתו, (וכפי שנפסק בגמרא בפסחים נ"ב). אך במוצאי יוה"כ, שצריך לברך על נר ששבת, "איבא למיסר דמיהדר ליה לפי שהיא[9] כברכת הבדלה שמברך לבורא יתברך שהבדיל לנו בין זה היה לשאר הימים, שכל היום היינו אסורים להשתמש בו, ועכשיו אנו מותרים בו". עכ"ל. ולפי הראב"ד, נראה לומר, שיש לחלק בין נר ששבת לנר היוצא מן העצים ואבנים במוצאי שבת. בנר ששבת, המאור הינו חלק מההבדלה, כיון שהוא מסמל את אסור המלאכה שנהג עד עתה. ואילו בנר שלא שבת, אין בו כדי להעיד על אסור המלאכה והחלוק שביו קודש לחול, ואינו בא רק על תחילת ברייתו של האש במוצאי שבת, ואינו קשור כלל להבדלה. ואין זה רק במוצאי יום כיפור אלא אף במוצאי שבת אם מבדיל על נר ששבת, שאין סברא לומר שבשבת, אם מבדיל על נר ששבת, יגרע מיוה"כ, מפני שיש בו גם ענין אתר. ולפי הראב"ד, ייתכן לומר, שסומא יוכל להבדיל במוצאי שבת על הכוס, כיון שאין הנר מוכרח להיות חלק מעיקר ההבדלה, אך במוצאי יוה"כ, כיון שמבדיל על נר ששבת והנר הינו חלק עיקרי בהבדלה, לא יובל הסומא להבדיל. ועיין בארחות חיים, שאכן חלק בין מוצ"ש ליוה"כ, ביחס לסומא.

(הלכות הבדלה, סעיף י"ב). ועוד נראה לומר, שלפי הראב"ד, יובל לפזר את ברכות הנר במוצאי שבת בלבד, אך לא במוצאי יוה"כ, כיון שבמוצאי יוה"כ, הוא חלק מעיקר ההבדלה, ויצטרך לכנסן. ואמנם, עיין בברייתא (פסחים נ"ר), שהובאה בו מחלוקת רבי ודי יהודה ביחס לפזור ברכת הנר גבי מוצאי שבת בלבד. ושמא אין זה מקרי אלא במחושב[10].