"הני שלושה חמישה ושבעה כנגד מי"? / הרב אהרן אדלר*

איתא בריש מסכת סנהדרין[1] מחלוקת כמה דיינים צריכים להשתתף בתהליך קביעת שנה מעוברת:

"עיבור השנה בשלשה דברי ר"מ רבן שמעון בן גמליאל אומר בשלשה מתחילין ובחמשה נושאין ונותנין וגומרין בשבעה ואם גמרו בג' מעוברת".

הרמב"ם, בשני מקומות, במשנה תורה[2], פוסק כרשב"ג. ובגמרא[3] נשאלת השאלה: "הני שלשה חמשה ושבעה כנגד מי?" ויש שתי תשובות בשם רבי שמעון בן פזי ור' יצחק[4] בר נחמני:

"חד אמר כנגד ברכת כהנים וחד אמר שלשה כנגד שומרי הסף חמשה מרואי פני המלך שבעה רואי פני המלך".

רש"י, על אתר, מפרש את הקשר בין השלושה, חמישה שבעה של עיבור השנה לברכת כהנים באופן טכני בלבד; וז"ל: בפסוק ראשון ג' תיבות והשני ה' ושלישי ז' תיבות..."[5]. ובנוגע לאיזה רואי פני המלך מדוברים כאן, זאת באמת מחלוקת בין רש"י לר"ת[6].

במשנה בריש פ"ג דמסכת מגילה[7] נמצאות ההלכות הידועות בקשר לקריאת התורה. דהיינו:

"בשני וחמישי בשבת ... קורין שלשה ... ביום טוב חמשה ... בשבת שבעה...".

ועל המשנה הזאת, שואלת הגמרא[8]: "הני שלושה חמישה ושבעה כנגד מי?", והגמרא ממשיכה לתת אותן שתי תשובות שנמצאות במסכת סנהדרין.

בדיוניו איזה סוגיא היא המקורית ואיזה סוגיא היא המקבילה[9], קל מאד לקבוע כאן בוודאות שתי התשובות האלו – "כנגד ברכת כהנים" או "כנגד רואי פני המלך" – היו שני הסברים לבאר את השלושה חמישה ושבעה של עיבור השנה במסכת סנהדרין. אח"כ, מסדרי הש"ס העבירו את הסוגיא הזאת בשלמותה למסכת מגילה לשמש כטעם נוסף לעניני הג'ה'ז' של קריאת התורה[10].

אמנם, מאחר שחז"ל כן קבעו את סוגיתינו גם במסכת סנהדרין וגם במסכת מגילה, חובה עלינו לדון בארבע נקודות נפרדות[11], דהיינו: מה הקשר בין:

א. עיבור השנה לעניני הפסוקים של שלושה שומרי הסף, חמישה מרואי פני המלך וכו'.

ב. עיבור השנה לברכת כהנים.

ג. קריאת התורה לברכת כהנים.

ד. קריאת התורה לעניני הפסוקים הנ"ל.

א. בשיעוריו של מו"ר הגרי"ד סולובייצ'יק שליט"א[12] האיר כבר הרב את הדרך להבנת הקשר בין עיבור השנה לבין ענין רואי פני המלך. הרב חידש[13] שכח בי"ד לקדש חדשים ולעבר שנים לא בא מתוך כח עצמם, אלא כמיצגים את דעת כלל ישראל. ולכן, לפי שיטת הרמב"ם[14] קידוש החודש עפ"י ראיה אינו תלוי בכלל בקיום ב"ד הגדול. בתקופה שב"ד הגדול היה קים, אז ממילא, הם היו נאמנים ביותר, שליחי הקהל הכי – טובים, לבצע את משימת כלל ישראל לגבי קידוש החודש אבל אחרי חורבן הבית, ואחרי פירוק ב"ד הגדול, עד תקופת אביי ורבא, עד התקופה הסופית של סמיכת איש מפי איש[15], עדיין היתה האפשרות לקדש את החדש עפ"י ראייה דרך ב"ד קבוע[16]. שיטת הרמב"ם היא, שהרשות לעבר שנים נמצאת בידי חכמי הדור וגדולי ישראל. והם הם ה"רואי פני המלך" שלנו.

ב. בהבנת היחס בין עיבור השנה לברכת כהנים, ניתן להציע שתי דרכים שונות

1. הרושם שמקבלים אחרי קריאת ברכה הראשונה – "יברכך ה' וישמרך" – הוא בגדר הצעה, הכנה או אפילו הזמנה לברך, דומיא דביטוי, "הב לן ונברך"[17] של ברכת זימון. מבחינת פשוטו של מקרא, אין משהו ספציפי בברכת יברכך. ברכת יברכך באה בתורת התחלה ופתיחה לברכה שלמה שתחול על כלל ישראל. הברכה השנייה של "יאר ה' פניו אליך ויחנך". מרמזת שהיתה התלבטות אצל הקב"ה. האם כנסת ישראל ראויה לקבל את הברכות או לא. אז, הקב"ה נשא ונתן בדבר. שקל את הענין, וסוף סוף הגיע למסקנה ונטה לצד הזכות: ויחנך[18]!, כן בסופו של דבר, קיימת החלטה לברך את בני ישראל. הברכה השלישית, "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום". היא ברכה מוחלטת, ממשית, וסופית. בכל דור ודור, צפינו לקיומה של הבטחת "ה' יברך את עמו בשלום". זאת היא כבר ה"גמר דין" של הברכה המשולשת, וקיומה של מטרת ברכת כהנים. היוצא מדברינו, שמתחילים עם הברכה הראשונה (בת שלוש תיבות). יש משא ומתן בברכה השניה (בת חמש תיבות). ומגיעים לגמר דין מסוים בברכה השלישית[19] (בת שבע תיבות), דומיא דתהליך המשפטי[20] של עיבור השנה. דהיינו: "בשלושה מתחילין, ובחמישה נושאין ונותנין, וגומרין בשבעה".

2. אפשר להסביר את הקשר בין עיבור השנה לברכת כהנים בדרך אחרת לגמרי. אחד מהתפקידים החשובים בברכת כהנים הוא להביא לידי מצב שתשרה השכינה בתוכינו. על הפסוק "יאר פניו אליך", אומר המדרש[21] "יתן לך מן האור השכינה". רש"י בפירושו לפרשת יתרו[22], מדגיש את הקשר בין מקום השראת השכינה לבין ברכת כהנים, וז"ל:

"מכאן אתה למד שלא ניתן רשות להזכיר שם המפורש אלא במקום שהשכינה באה שם וזהו בית הבחירה שם ניתן רשות לכהנים להזכיר שם המפורש בנשיאת כפים לברך את העם".

ההלכה קובעת שהכהנים מוכרחים לעמוד "פנים אל פנים",[23] או כלשון הרמב"ם[24]: "ומחזירין פניהם כלפי העם", בדומה לסיטואציה של "פה אל פה אדבר בו"[25] בין הקב"ה למשה רבינו! ואין השראת השכינה גדולה מזו! השכינה, כביכול, נמצאת בתוך אצבעותיהן של הכהנים[26]. המדרש אומר[27]: "מציץ מן החרכים מבין אצבעותיהם של כהנים". המטרה הסופית היא, "ושמו את שמי על בני ישראל...". כל זה בנוגע לברכת כהנים. אמנם, יש מצוה אחרת עם אותו תפקיד, ואותה מטרה. וזאת מצות ראיה בשלוש רגלים: "שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלוקיך במקום אשר יבחר..."[28] "המקיים מצות ראיה כאילו מקבל פני השכינה"[29] אומרים חז"ל. התפקיד של שלוש רגלים הוא ג"כ להביא לידי השראת השכינה על גבי כלל ישראל. יכול להיות שהרמב"ם ג"כ רצה להדגיש, בריש הלכות בית הבחירה,[30] שהפונקציה החשובה ביותר לקיומו של בית המקדש היתה השלוש הזדמנויות של השראת השכינה מדי שנה ושנה ע"י כלל ישראל דרך מצות ראייה. וז"ל הרמב"ם שם: "מצות עשה לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו קרבנות, וחוגגם אליו שלש פעמים בשנה שנאמר ועשו לי מקדש". וכל זה מתוך קדושת היום של פסח, שבועות וסוכות. ואיפה נובעת הקדושה הזאת? מהשתתפות כלל ישראל במצות קידוש החודש ועיבור השנה. "החודש הזה לכם ראש חדשים..."[31] "מקדש ישראל וראשי חדשים". וכיון שמטרת מצות קידוש החודש ועיבור השנה היא לקבוע את המועדים[32] - הימים המיוחדים להשראת השכינה ע"ג כלל ישראל – ומגיעם לאותה תכלית של מצות ברכת כהנים,[33] אז מובן היטב הקשר בין עיבור השנה לברכת כהנים.

ג. כעת, נעבור לענין קריאת התורה. הקשר בין שלושה חמישה ושבעה של קריאת התורה לברכת כהנים הוא מאד הגיוני. השלושה של ימי החול מתיחס היטב לברכה הראשונה: "יברכך ה' וישמרך". זאת היא ברכה של פרנסה. "יברכך- שיתברכו נכסיך", אומר רש"י. והוא מוסיף: "וישמרך- שלא יבאו עליך שודדים ליטול ממונך וכו'"[34].רש"י מבוסס על המדרש:[35] "יברכך ה' בברכה המפורשת, וכן הוא אומר, ברוך אתה בעיר ברוך אתה בשדה ברוך טנאך ומשארתך וכו'". כל מה שיהודי צריך לעשות כדי לפרנס את עצמו ומשפחתו, נכלל בתוך הפסוק: "ששת ימים ועשית כל מלאכתך.."[36] – עניני ימי החול. ולכן, קוראים שלשה בתורה בימי החול, לרמוז על ברכת "יברכך"

הענין של ימים טובים מתאים לברכה השניה: "יאר ה' פניו אליך", "זה מאור התורה", אומר המדרש[37]. ובאמת, כל החדים, גם חג המצות, גם חג הסוכות, וגם חג השבועות, באים כזכר ליציאת מצרים. וברור, שתכלית יציאת מצרים היתה קבלת התורה[38], "וזה לך האות כי אנכי שלחתיך, בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה"[39]. ולכן, עולים חמישה לתורה ביו"ט, על במך ברכת "יאר ה'".

בנוגע לקריאת התורה של שבת, לא רק שהמספר שבע הוא קשור – בקשר של קיימא – בכל הרעיונות של שבת, אלא שהתוכן של הברכה שלישית: "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום", מספר אץ הסיפור של שבת. "בואי בשלום עטרת בעלה" רש"י מפרש[40] את הפסוק: "ישא ה' פניו אליך": יכבוש כעסו", ז"א, מסתר פנים לגילוי פנים, משעבוד לגאולה. חז"ל תיארו את יום השבת "מעין עולם הבא". ואת הרעיון הזה רואים בפירוש באבות דר' נתן[41]: "בשביעי מהו אומר, מזמור שיר ליום השבת, יום שכולו שבת שאין בו לא כאכילה ולא שתיה ולא משא ומתן וצדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונזונין מזיו השכינה וכו'". זה בדיוק תיאורם של חז"ל של המושג, עולם הבא[42]. ממילא, יש שבע עליות לתורה בשבת על שם הברכה השלישית, ברכת "ישא ה'... וישם לך שלום".

ד. ומה היחס בין קריאת התורה לעניני הפסוקים של "רואי פני המלך"? בסוף מסכת מגילה[43] כתוב: "וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל. מצותן שיהו קורין אותו כל אחד ואחד בזמנו. ת"ר משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בענינו של יום הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות חג בחג". ההלכה קובעת שקריאת התורה צריכה להיות מענינא דיומא, גם מבחינת הקריאה עצמה וגם מבחינת הדרש והעיון שצריך להיות מושרש בקריאת התוה של היום. יש למנהיגי הדור, גדולי ישראל – ה"רואי פני המלך" שלנו – האחריות לפרסם את רעיונות הענינא דיומא. משה תקן! וזהו הקשר לקריאת התורה.

עכשיו, אחרי שכבר ביארנו את כל הקשרים בין עניני קריאת התורה ועיבור השנה לסוגיא שלנו במסכת סנהדרין ובמסכת מגילה, אפשר ג"כ לגשר בין שני הענינים האלו. הצד השוה בין קריאת התורה לעיבור השנה הוא ענין של פרסום. יחודיות הזמן. שניהם מושרשים במושג של "מקדש ישראל והזמנים"[44]. גם קריאת התורה וגם עיבור השנה באים לקבוע ולפרסם זמן מסוים, חג מסוים, ותקופה מסוימת.

הציבור הרחב, ההמון עם, צריכים להיות מושפעים מהדרכת ה"רואי פני המלך" שבכל דור ודור, ומתורת הכהנים – "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו"[45] כדי להבין את המשמעות המיוחדת של כל זמן וזמן עד כמה שאפשר, ולהרגיש את קדושת הזמן עד שידו מגעת.