"ויראו כל העדה כי גוע אהרן"* / דוד מינץ

"ויפשט משה את אהרן את בגדיו וילבש אתם את אלעזר בנו וימת אהרן שם בראש ההר וירד משה ואלעזר מן ההר. ויראו כל העדה כי גוע אהרן ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל" (במדבר כ).

רש"י מפרש על אתר "כל בית ישראל" - "האנשים והנשים, לפי שהיה אהרן רודף שלום ומטיל אהבה בין בעלי מריבה ובין איש לאשתו".

אהבת העם לאהרן היתה רבה, ואת הסיבה לכך אנו מוצאים במדרש על אתר.

"ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל, למשה לא בכו אלא אנשים, מפני שהוציא הדין לאמיתו, ומשה היה מוכיחן בדברים ואהרן לא אמר מימיו לאיש סרחת ולאשה סרחת, ולא עוד אלה שהיה רודף שלום, שנאמר "בשלום ובמישור הלך אתי? ומה ת"ל ורבים השיב מעון - מלמד כשהיה אהרן מהלך בדרך, אם פגע באדם רע או רשע נותן לו שלום. למחר ביקש אותו האיש לילך ולעבור עבירה אמר - אוי לי איך אשא פני ואראה את אהרן, בושתי הימנו שנתן לי שלום, ונמצא אותו אדם מונע עצמו מלילך לעבירה. וכן שני בני אדם שעושים מריבה זה עם זה, הלך אהרן וישב לו אצל אחד מהם ואומר לו ראה חברך מה הוא, אמר, אהיה מטרף את לבי מחליש את דעתי, מחלש בשערי איך אשא עיני ואראה בחברי, בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו. היה יושב אצלו עד שמוציא כל קנאה שבלבו, שוב הולך אצל חברו ואומר לו כענין זה, וכשפגעו זה בזה חבקו ונשקו זה לזה. לכך ויבכו אותו כל בית ישראל".

אהרן לא היה מסתפק בזה שאמר לרשעים שלום* בדרך מקרה כשהיה פוגשם ברחוב,אלא היה הולך במיוחד, ויושב אצל בעלי מריבה ומשלים ביניהם - וזו אחת מהסיבות שכל בית ישראל בכו את אהרן.

ויתר מכן, אנו מוצאים ביטוי חריף לאהבת העם לאהרן במדרש על הפסוק "ויראו כל העדה כי גוע אהרן" "...כיון שירדו משה ואלעזר מן ההר נתקבצו כל הקהל עליהם אמרו היכן אהרן? א"ל מת, אמר ליה היאך יכול מלאך המות לפגוע בו אדם שעמד במלאך המות ועצרו, שנאמר ויעמד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה, א"ל אם אתם מביאין אותו מוטב ואם לאו אנו נסקל אתכם, באותה שעה עמד משה בתפילה ואמר רבש"ע הוציאנו מן החשד, מיד פתח הקב"ה את המערה והראהו להם שנאמר ויראו כל העדה כי גוע אהרן."

מתוך המדרש משמע שבני ישראל לא היו מוכנים להשלים עם העובדה כי אכן אהרן הסתלק מהם. אהבתם לאהרן הגיע לדרגה כזאת שחשדו במשה רבינו, ולא עוד אלא שהיו מוכנים לסקול את משה ואלעזר.

התורה בהמשך הפרק מספרת לנו: ..."וישמע הכנעני מלך ערד ישב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים וילחם בישראל וישב ממנו שבי", חז"ל שואלים מה שמע אותו מלך ערד לאחר מותו של אהרן? מה האיץ בו לפתוח במלחמה עם ישראל דוקא לאחר הסתלקותה של הדמות הקדושה?

ותשובה לשאלה זו אנו מוצאים בגמרא במסכת ראש השנה ..."וישמע הכנעני מלך ערד מה שמועה שמע? שמע שמת אהרן ונסתלקו ענבי כבוד וכסבור נתנה רשות להלחם בישראל, והיינו דכתיב ויראו כל העדה כי גוע אהרן, וא"ר אבהו אל תקרי ויראו אלה וייראו"

בגמרא מוסבר שקרה עוד משהו בעקבות מות אהרן. "נסתלקו ענני הכבוד" וזה מה ששמע מלך ערד ודחפו לצאת למלחמה.

הקב"ה כביכול לאחר מותו של אהרן אבל, והעם נשאר חשוף ופגיע ונתנה רשות למלאך להכות ולפורענות לבוא.

גם אנחנו בבחינת "ויראו כל העדה כי גוע אהרן ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל" גם אנחנו מרגישים חשופים ופגיעים בתום שלשים יום למותו הטרגי של חברינו היקר רמי. אנחנו מרגישים שנסתלקו ענני הכבוד וכי אין עוד את אותה דמות שאליה אתה פונה ושופך את בעיותיך אין עוד את אותה דמות שמשימה שלום בין אדם וחבריו ואין עוד את אותה דמות המגיעה לחדרך ומרגיע אותך; דמות שבעצם המצאותה איתך מחיבת אותך להתנהג במאת האחוזים - ובגלל אותה הרגשה גם אנחנו דורשים ממשה רבינו "שיביא לנו את אהרן" אבל בצער רב אנו נאלצים לסגת אחור ולומר "ויראו כל העדה כי גוע אהרן".

נוכל אולי להתרשם במקצת מאותה דמות קדושה ואהובה ע"י התרשמויות וחויות מהעבר, ואני אומר במקצת כי אכן ניתן לספר עוד ועוד על דמותו של רמי - הבחור עם החיוך התמידי על שפתותיו.

מה שאפיין את רמי היה הבגרות הנפשית שלו, ההסתכלות הפנימית שלו לעומק הדברים ושימת הדברים בפרופורציות הנכונות. זכורים לי המקרים שבהם הייתי מתיעץ עם רמי עד שעות מאוחרות בלילה בישיבה, ובמשך כל השירות הצבאי שלו בו שרתנו יחד.

במוצאי שבועות בעת היותינו בקורס קצינים, נתבקשתי להעביר שיחה לכל הגדוד בעיניני דיומא, ההתלבטות היתה קשה כי אכן הזדמנות כזו לא מזדמנת בכל יום ולא כדאי להחמיץ ולפספס איזה שהוא מסר שאנו רוצים להעביר לציבור החילוני, אבל ההתלבטות לא היתה לאורך זמן כי רמי היה במקום, הוא ידע, מה בדיוק כדאי להגיד ומה לא רצוי להשמיע, הוא ידע מה "פוגע" בציבור החילוני ומה נקלט ונשמע אצלם

אבל לא רק בדיבורים ובמחשבה רמי היה הזק, אלא גם במעשים,לא סוד הוא שבצבא אנשים עייפים, רמי עמד כנגד כל שאר החברה ודרש שנקום יותר מוקדם להתפלל בכדי שלא יהיה שמץ של טענה נגדינו שאנחנו לא עוזרים מספיק לחלק "החילוני" של הפלוגה.

לאחר שנכנע ברוב קולות, היינו רואים את רמי ניגש בריצה לבית כנסת כל בוקר, ממתין שתים שלש דקות למנין ובאם היה רואה שאין סיכוי מתפלל ביחידות, מקפל את התפילין במהירות וניגש בחזרה בריצה לפלוגה לשטוף את החדר ולעזור לחברה האחרים בפלוגה.

רמי היה החומה שעליו כולם נשענים, כולם היו מספרים את בעיותיהם לרמי, ומבקשים תשובה לבעיותיהם, ורמי הצנוע היה פותר לכולם את בעיותיהם, ניגש למפקדים ומבקש בשביל אחרים שיצאו לחופשות, ניגש למ"פ ומסביר למה חברו נכשל באיזה שהוא מבחן. בלי להתיחס לבעיותיו הוא, רמי היה בבחינת אבא לילדים מצד אחד וחבר נפלא מצד שני.

לא רק אנחנו אהבנו את רמי, אלא כל מי נפגש איתו במהלך שירותו, העריך והעריץ אותו, המדריך כתה בבה"ד 1 סיפר לאחר הקורס שהוא התפלל שרמי יצליח במשימות שהוא מקבל - כי הוא כל כך רצה שרמי יעבור בהצלחה את הקורס. חברי הכתה החילוניים כל כך העריצו אותו וכולם ידעו שאם כואב להם הכתף במסע אלונקות יש מי שישא את העול לבד - רמי

עזרה לזולת היה אופיו וכל אופיו של רמי, כבר במדרשיה לקראת מבחן היית מבחין בקבוצה של בחורים מתקבצים מסביב לסטנדר שבו היה יושב רמי מאחרי הגמרא ומלמד את הסוגיה לחברה מסביב.

בניווט תצלומי אויר (תצ"א) בדימונה לאחר שמצאנו את עצמינו רמי ואני באיזה שכונה מרוחקת ומבודדת ממרכז העיר רמי סיפר לי שחלום חייו זה להגיע למקום כמו דימונה לגדל שם משפחה עם שאר חבריו ולהשתקע ולעזור. שם בכל כוחו באותו מעמד גם אמר שאחת הסיבות שהלך לקורס קצינים נבעה מרצונו לגשת לנוער בצורה יותר טובה. - בין לנוער היושב בדימונה ובין לנוער היושב במדרשיה. - אכן רמי לא פחד מאתגרים ההיפך! רצה בהם ורצה להתמודד איתם! העיקר לתת לאנשים כמה שיותר.

עזרה לזולת אמנם טבועה היתה באופיו אבל לא פחות מזה - התורה. כשהתקשית בסברא לא היה לך מה להפסיד, שאלת את רמי, כי תשובה מספקת תמיד קבלת, ההבנה והבהירות של הסוגיות אצלו היתה משהו מדהים.

זכורים לי אותם לילות קרים בנפחא שרמי ואני כבר היינו מוכנים להכנס לשקי השינה לאחר יום מפרך של אימוני חי"ר בשטח פתוח, והיינו יושבים באוהל בית כנסת ומתעסקים בהווית דאביי ורבא, האם אומרים בפני נכתב ובפני נחתם משום שאין בקיאות לשמה או שמה בגלל שאין עדים מצויים לקיימו, מרוב עייפות לא היינו מבינים הרבה, אבל המעט הספיק למלא את המצברים ליום המחרת.

לא אוכל לשכוח את אותה הליכה בחולות ליד באר שבע,לאחר לילה ארוך מחוסר שינה מצאנו שוב רמי ואני את עצמינו בודדים מתיחדים עם המדבר.

ניתנה משימה לכל הפלוגה להגיע לבסיס בכוחות עצמם, והפרס למגיעים ראשונים היה יציאת שבת. לאחר הליכה של שעתיים בה העלינו רמי ואני דברי תורה הזכורים לנו מהישיבה, שיחות מהישיבה, וסוגיות מקוטעות, הגענו לשער הבסיס. באמצע ההליכה אמרתי לרמי שלא נראה לי שנקבל את הפרס, ובין יתר הדברים אמר "מה יותר יפה מהליכה של שעתיים שאנו מדברים דברי תורה".

בפרשת ויחי בקשר למות יעקב אבינו התורה מספרת:

"וימלאו לו ארבעים יום כי כן ימלאו ימי החנטים ויבכו אותו מצרים שבעים יום" (בראשית נ-ג) נשאלת השאלה למה בכו מצרים את יעקב שבעים יום. רש"י מפרש על אתר "לפי שבאה להם ברכה לרגלו שכלה הרעב והיו מי נילוס מתברכין". אם כן המצב שכשבאה ברכה לידך ע"י מישהוא אתה מבכה אותו הרבה, אז מצווים גם אנו לבכות הרבה.

זו היתה כתיבה של חבר שהיה לו הכבוד והזכות להכיר ולחיות יחד עם בן-אדם קדוש. כמו שהיה קשה להתחיל לכתוב כך גם קשה להניח את העט.

נוכל רק לסיים בדברי איוב לאחר שפקד אותו האסון הנורא (א כ-כא), "ויקם איוב ויקרע את מעילו ויגז את ראשו ויפול ארצה וישתתו, ויאמר ערם יצאתי מבטן אימי וערם אשוב שמה ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך".