"ואהבת לרעך כמוך" / חזי דיאמנט
"ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט) - רבי עקיבא אומר זה כלל גדול בתורה. בן עזאי אומר "זה ספר תולדות אדם" כלל גדול מזה". (ספרא ע"פ קדושים).
לכאורה, תמוהים הם דברי בן עזאי ובלתי ברורים.
ר"ע רואה ככלל גדול בתורה את אהבת הרע כמוך, מעין המובא במס' אבות "דעלך סני - לחברך לא תעביד", אך מה מצא בן עזאי כלל גדול ב"זה ספר תולדות אדם"?
חז"ל נתנו לנו כיוון בהסבר דברי בן עזאי. המשך הפסוק "בדמות אלקים עשה אותו" מעיד על כוונת דבריו, וביתר פירוט הובא בב"ר:
"...בן עזאי אומר זה ספר תולדות אדם - כלל גדול מזה, שלא תאמר הואיל ונתבזיתי - יתבזה חברי עמי".
הואיל ונתקללתי - יתקלל חברי עמי.
אמר רבי תנחומא: אם עשית כן, דע למי אתה מבזה "בדמות אלקים עשה אותו".
דברי ר"ע, לדעת בן עזאי אינם ממצים את מושג אהבת הרע בכל אופניו כי אהבת הרע כמוך יכולה להתפרש גם ב"הואיל ונתבזיתי - יתבזה חברי עמי ".
אבל דברי עצמו, ממצים את כל מושג אהבת הרע בצורה מקיפה יותר "אם עשית כן - דע למי אתה מבזה", ליציר כפיו של הקב"ה, לדומה לו בדמותו כצלמו.
דומה שאפשר למצוא היבט אחר בדברי בן עזאי עפ"י הנאמר בילקו"ש בראשית פרשה מ"א:
"זה ספר תולדות אדם, ביום ברוא אלוקים אדם בדמות אלוקים עשה אותו" מלמד שהעביר הקב"ה לפני אדם הראשון את כל הדורות.
הראהו דוד, חייו חקוקים לו שלוש שעות.
אמר לפניו: רבש"ע לא תהא תקנה לזה?
אמר כך עלתה מחשבה לפני.
אמר לו: כמה שני חיי?
אמר לו: אלף שנים.
אמר לו: יש מתנה ברקיע?
אמר לו: הן.
אמר לו: שבעים שנה משנותי יהיו למזל זה.
מה עשה אדם הביא את השטר וכתב עליו שטר מתנה וחתם עליו הקב"ה מטטרין ואדם.
אמר אדם: רבש"ע יפיות זו, מלכות וזמירות הללו, נתונות לו במתנה שבעים שנה, שיחיה ויהא מזמר לפניך".
אדה"ר, שכלל בתוכו את כל הדורות, והאציל מרוחו ומתכונותיו על בניו העתידים, הגיע למידת הנתינה בכוחות עצמו, ע"י שהראהו הקב"ה דוד העתיד לחיות שלוש שעות, ומידת הנתינה אצלו הגיעה עד כדי נתינת שבעים שנה מחייו לדוד.
ממדרש זה, נמצינו למדים כי קביעתו של ר"ע "ואהבת לרעך כמוך" מקבלת את החלטיותה ואישורה בדברי בן עזאי, כי יש בדברי בן עזאי משום מתן אופי כלל-אנושי לתפיסה המוסרית של היהדות, מעבר לכמוך, עד כדי נתינת הרבה יותר ממך.
רמי ז"ל, הצטיין ב"ואהבת לרעך כמוך". עוד מלימודי במדרשיה זכור לי שלפני בחינות הבגרות הרצה את החומר בגמרא ובמתמטיקה לתלמידים החלשים ממנו בבהירות ובדיוק שעל ידה הבינו חבריו את החומר הנלמד.
אך את אישורה של הנחה זו והרבה מעבר לה, נוכחתי בהיותי עם רמי בטירונות.
תקופת הטירונות היא תקופה קשה במיוחד. המסגרת דורשת משמעת חזקה, ופרט לכך נדרשת גם עמידה בתנאים קשים. רמי שניחן בכשרונות גופניים - נקל היה לו לעמוד בלחצים הצבאיים, וכושרו הטוב היה לו לעזר רב.
אך הוא לא היה בחינת "מחזיק טובה לעצמו" בכך, ודאג לעזור בנשיאת האלונקות ולא משו מגבו המ"ק או ג'ריקן המים.
עלי לספר סיפור שקרה לי עם רמי, באופן אישי.
במסעות האלונקות התקשיתי, ונזקקתי לא אחת לעזרה מצד החברה. והנה תוכנן מסע ארוך, שניתנה בו האפשרות לשני חברה להפטר ממנו, ולהשאר בתפקידי שמירה. היססתי מאד אם להצטרף למסע זה או לא, כי לא ידעתי אם אוכל לעמוד בו, ולא רציתי ליפול למעמסה על שאר המחלקה. היה זה רמי שעודדני ש"צריך להתגבר על מצבים קשים", ונעזור לך... אל תדאג"...
כבר עמדתי לסגת... אך דבריו של רמי שיכנעוני להשאר, ואכן, לאורך כל המסע היה רמי לידי.
כשראה שהג'ריקן כבד לי או המ"ק - לקחם ממני בלא שבקשתי ממנו.
בנשיאת האלונקה סייע לי, וממש לא מש ממני עד שחזרנו לפלוגה. אז - ראיתי וגם הרגשתי מהו חבר טוב המסייע בשעת צרה. ידעתי תמיד, מאז שהכרתי את רמי שכזה הוא, אך כשאדם חש את הדברים על בשרו - פני הדברים הם אחרת.
אחד מחברינו נפצע בקק"ש ואושפז בבית חולים, הרחק ממקום מגוריו. היה זה רמי שברגע שהגיע ביום ו' לחופשת שבת, דאג להביא לביתו את חפציו האישיים ועודד את הוריו של אותו בחור, שאין הפציעה רצינית ו"אל דאגה, הכל יהיה בסדר". מילותיו של רמי, עודדו מאד את אבי אותו בחור, והסירו כל דאגה מליבו. וגם אחר-כך צלצל תמיד לביתו, וביקש מאביו להתקשר לבית אותו בחור ולשאול לשלומו
רמי היה בחור כשרוני ביותר. בלימודים היה בחינת "בור סוד שאינו מאבד טיפה", הוא קרא המון ופלתח מאוד את הידע האישי שלו בתחומים רבים, מעבר למסגרת הלימודים המצומצמת. גם בתחום הספורט אהב לעסוק ובתור שכזה היה מעורה בחיי המחזור בכל התחומים.
כושר הביטוי שלו, והניתוח האנליטי סייעו לו להסביר כל דבר בבהירות פשטות ודייקנות, כך ששומעיו הבינו מה שרצה, והשתכנעו ממה שרצה. רמי ידע לדבר אל כל אחד בשפתו, ולפרוט על המיתרים המתאימים כדי לשכנע אחרים.
אהבת משפחתו, הוריו אחיו, סביו היתה לאין ערוך. כל אירוע משפחתי כל מסיבה משפחתית הקפיד לבוא. ואם אביו לא הרגיש טוב - דאג ליצג את המשפחה באותו אירוע. שבוע לפני האסון נסע במיוחד לבאר-שבע לחתונת הדוד כנציג המשפחה לפי בקשת אביו. בידעו כי קשה לאביו ללא רכב, דאג שיקנה רכב חדש אחר שמכר את רכבו, ולא נח ולא שקט עד אשר היה לאביו הרכב המבוקש, לשביעות רצונו. ואף אז וידא אישית ביום ו' בחזרו מהצבא שהרכב תקין. דאג תמיד שהוריו יהיו מרוצים וירוו נחת ממנו, ועליו יכלו הבריות לאמר "אשרי הוריו שגידלו בן שכזה".
"תניא: ואהבת את ה' אלקיך - שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא קורא ושונה ומשמש ת"ח ויהא משאו ומתנו באמונה, ודיבורו בנחת עם הבריות. מה הבריות אומרים עליו? אשרי לו לפלוני שלמד תורה, אשרי אביו שלימדו תורה, אשרי רבו שלימדו תורה.
אוי להם לבריות שלא למדו תורה.
פלוני שלמד תורה - ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו, עליו הכתוב אומר: ויאמר לי עבדי אתה, ישראל בך אתפאר..." (יומא פו)
המפגש עם חילונים בכלל, ובמסגרת חיי הצבא בפרט הוא נקודת מבחן של האדם באופן אישי פרטי והרבה מעבר לזה, של בן ישיבת הסדר המייצג השקפת חיים מסוימת.
הציבור החילוני, מפקדים וחיילים, בוחנים את החייל הדתי בכלל, ואת הקצין הדתי בפרט על כל צעד ושעל שלו, מחפשים את נקודות התורפה מחד, ומציינים לשבח את נקודות הזכות מאידך. על קצין דתי "הסדרניק" רובצת אחריות גדולה לא רק בתחום המקצועי אלא בתחום ההתנהגותי והדתי, ובמדה ויצליח ישמש הוא דוגמא ומופת לאחרים.
רמי - לא רק שלא נפל מהשאר מבחינה מקצועית, אלא אף שימש דוגמא ומופת לחייליו כאדם, וכבחור דתי. אהוד היה על מפקדיו ובפרט על המג"ד שהרבה לשבח אותו ולשוחח עמו.
מספור שסיפר לאביו נ"י, נוכל ללמוד על התנהגותו בחיי הצבא, בהם הנסיון לחייל דתי הוא על כל צעד ושעל. אחד המטקי"ם בפלוגתו הניע את הטנק שעה אחת לפני צאת השבת, והדבר חרה לרמי מאד, כי לא היה במעשהו של מט"ק זה משום כוננות, או פיקוח נפש.
הלה, שהיה בן השומר הצעיר לא הצליח להבין מדוע רמי רוגז על הנעת הטנק שעה אחת בלבד לפני צאת השבת. רמי, בכושר השכנוע שלו דיבר על ליבו, הסביר לו, והלה - אף שהיה רחוק מיסודות הדת לחלוטין הבין, השתכנע ובראותו כי לפניו עומד בחור היודע מה הוא עושה המשוכנע בצדקת דבריו - השתכנע.
כשיצא עם פלוגתו לאכול במסעדה בעיר. לא הסכים רמי לטעום כלום פרט לאגוזי, ולשאלה: הרי אין כאן בשר חזיר? השיב: "יש עוד בעיות כשרות פרט לכך, למשל כלי בשר וחלב". השומעים שתורה ומצוות אינם מנת חלקם לא היה גבול להשתאותם.
הדברים התגלגלו עד למקרה שבו היה רמי במבצעית בעזה, והיה צורך לתת הוראה לחיילים המחייבת חילול שבת, רמי היסס אם הדבר כרוך בפיקוח נפש שדוחה שבת, או לא. מפקדו שראה שהוא מהסס והבין לליבו רצה לשחררו ממתן פקודה זו, והוא עצמו, המפקד יתן פקודה זו לחיילים אך רמי לא הסכים. "אם הדבר נחוץ מבחינה כוננותית אעשה זאת בעצמי" אמר. ואחר שחכך בדעתו והחליט שהדבר צריך להיעשות ואין בו סתירה להלכה - הורה זאת בעצמו לחייליו.
רמי בחיי הצבא קידש שם שמים כקצין דתי, ואף ראה זאת כאידיאל מלכתחילה לשרת בפלוגה חילונית, ולא הסכים לעבור לפלוגת הסדר.
רמי היה מעורה היטב במשפחתו, בין חבריו לישיבה ולספסל הלימודים בין חבריו לטיול ולבילויים ובין חייליו ומפקדיו בצבא, היה דמות דומיננטית בכל אשר היה והשתתף, והקרין מדמותו, התנהגותו והליכותיו על הסובבים אותו.
"צר לי עליך אחי...נעמת לי מאד".