"הבן יקיר לי רמי" / אפרים בוכריס

במסכת ברכות (ו' ע"ב) כתוב: "אגרא דבי הלולא מילי", בספר ליקוטי הש"ס להאר"י ז"ל פירש כי ביום פטירת הצדיק מך העולם, אין העסק כי אם בתורה ובמעשים טובים אשר התנהג בהם הצדיק לפני מותו, וזה סוד אגרא דבי הילולא מילי אשר פירושו מלולין ודבריו של הנפטר.

בני יקירי רמי היה בעל מידות ומעשים טובים גם עם חכמה ויראת ה' וכל מילי שבחיא, אשר תלמיד-חכם ובר-אוריין נשתבח בהם. והרי חלק ממידותיו ומעלותיו לפי ר"ת של שמו ושם משפחתו.*

רחמנות, הרחמנות אצלו היתה ללא גבול, דאג לכל אחד ואחד שהוא מכיר ויודע וניסה לעזור לו בכל מה שיכול, החל מדאגה לבעלי חיים וכלה בבני אדם צעירים וזקנים גם יחד. לכל אחד לפי יכולת העזרה שלו ניסה לעזור, בשבוע האחרון לפני האסוך היה בחתונה של בן דודי, (עשה מאמצים גדולים להיות בחתונה כדי לכבד את המשפחה מחד גיסא, וכדי לכבד את אביו אשר ידע שאינו מסוגל לנסוע עד לבאר-שבע לחתונה מאידך גיסא). באותה הזדמנות לקח 50 שקלים מאמו כדי לקנות סיגריות לחיילים באמרו: "מסכנים החיילים נמצאים בסיני בלי "שקם" רחמנות עליהם" ואכן, קנה לכלם סיגריות וחלק ביניהם על אף שהוא עצמו לא היה מעשן.

מוסר, מוסרו היה יורד לעמקי לב שומעיו. תמיד היה תענוג לשבת בחברתו, ולשמוע ממנו מוסר היוצא מן הלב והנכנס אל לב שומעו כדבעי" על מוסריותו ודבריו, מעידים חייליו ופקודיו ביחידה, וכלשונם: "רמי היה מוסרי מאד", אכן, גם בבית נהג להטיף מוסר על השלחן, אם רק ניסינו לדבר על המצב במדינה או על אדם המוכר לנו במשפחה, וניסינו להבין את התנהגותו המוזרה, היה תמיד אומר לנו ליד השלחן: "בלי אבק של לשון הרע ובלי רכילות",היה לו קבוע בחולצתו בכיס הימני ספר המוסר "מסילת ישרים" אשר היה קורא בו בשעות הפנאי. ובכיס השמאלי ספר "תהילים".

יושר, היה רגיל לנהוג ביושר כלפי כל אחד, וסגל לעצמו את התכונה לומר תמיד את כל האמת ללא מורא וללא משוא פנים, כך נהג בישיבה בחברה, במשפחה, בצבא ובכל מקום שהיה שם. המג"ד שלו העיד שכאשר רמי היה אצלו לשיחה בדבר של מה בכך, התרשם עמוקות מיושרו האישי ומהגינותו,תכונה זו היתה טבועה בו מילדותו, והתפתחה אצלו עוד יותר בהיותו תלמיד במדרשית נעם ובישיבת הר-עציון.

ב קיאות, בשיחה ליד השלחן ביום השבת, היה מגלה ידע ובקיאות רבה. כאשר היו מחלוקות בינינו בענין הלכה מסוימת אשר הידיעה אצלי נבעה מזכרון ומגירסא דינקותא, מיד שלף את המידע בע"פ, וציין את מקור ושם הספר. וכאשר היה מדפדף בספר, לא לקח זמן רב כדי להגיע למקור ההלכה. אי אפשר היה שלא להתפעל מן הידע והבקיאות שלו.

ו יתור, מטבעו היה תמיד ותרן, מוותר לזולת לעולם לא התעקש על דברים של מה בכך. אך בעניני דת ושמירת מצוות, לא היה כלל מתפשר, והקפיד על שמירה וקיום מצוות הלכה למעשה על קלה כבחמורה. בענינים חומריים כבוד ופגיעה בו היה מוותר בקלות. השכבים כינוהו תמיד "הילד החייכן והותר".

כ יבוד אב ואם, מיותר לציין שמצוה זאת קיים אותה בכל לבבו נפשו ומאודו. מעודו לא ציער את הוריו או פגע בהם באיזה צורה כלשהיא, כי אם ההיפך, הוא היה איש המשפחה, תמיד שאל לשלומנו והתענין במצבנו, הוא עזר לאביו ולאימו בכל מה שיכול, לאחרונה ראה שאביו סובל מהנסיעות ממקום אחד למשנהו ולפעמים הלך רבות ברגל רמי לא נח ולא נרגע ולא שקט עד שקנה רכב לאביו. סיפר לי המ"פ של שביום ששי היה לוקח את העתון ומחפש רכב מתאים עבורי, וכל זה עשה בכדי שאביו לא יסבול מחוסר תחבורה ויוכל להגיע למקום העבודה בזמן הוא אהב מאד את כל בני המשפחה וכבד אותם כראוי, וכאשר היה מזדמן לקרית-גת (בקרית גת גרו הסבא והדודים שלו) הוא היה נוהג לבקר כל הדודים והדודנים על מנת לחלוק כבוד לכלם.

ר בנים, היה לו כבוד ודרך ארץ כלפי רבנים ללא סיג, והיה מתאבק בעפר רגליהם ושותה בצמא את דבריהם, תמיד התענין בדרשות של הרבנים, ובדברי תורה הנאמרים על ידם, פעם נסע מסיני לבר-אילן באופן מיוחד כדי לשמוע דברי תורה מפי הרב מאיר מזוז שלי"א שיבחל"א רמי מצא מודעה בעתון על יום עיון ליהדות ג'רבה, והחליט ללכת ליום העיון לשמוע דברי תורה וכל מה שיאמר על יהדות ג'רבה, וחזר הביתה מלא התפעלות מהדרשה ששמע, היה נהנה מאד לשמוע דרשת רבנים בדברי תורה. רמי כנצר ובן למשפחת רבנים היתה לו הערכה גדולה מאד לרבנים ולכל אלה אשר למדו ולומדים תורה.

י פה נפש, הוא היה אציל ויפה נפש, חבריו למחזור הן מהמדרשיה והן מהישיבה ציינו כלם, את התכונה הטבועה בו,אדם יפה-נפש בעל לב טוב שאין כדוגמתו, ואיך בחינוכו כבן-תורה, השתדל לעזור לכל הנזקק לעזרה הן בלמודים והן בחיי חברה. תכונה זו של יפה - נפש עשתה אותו למכבד את הבריות, ואכן, כדברי התנא במסכת אבות: "איזהו מכובד - המכבד את הבריות". היה נזהר שלא לפגוע במישהו לרעה אהב את הבריות ומעל הכל אהב את חבריו שלמדו יחד אתו, ולאחרונה דבר על חייליו ממש באהבה, בלשון: "החיילים שלי... המחלקה שלי וכו'

ס פרים, היתה לו אהבה עזה ללא גבול לספרים, ובמיוחד ספרי קדש, תמיד זוכרים אותו עם הספר ביד, הוא קיים "והגית בו יומם ולילה" הלכה למעשה, ואף בימים הקשים ובלילות הקרים, היה מחזיק ספר ביד וקורא בו או לומד ממנו. משפחתו וחבריו אמרו עליו תמיד רמי שם נרדף לספר. לאחרונה החל לרכוש בכספו ספרים תורניים, הוא החל לבנות נדבכים לספריה שלו אך באמצע הדרך, נקרא לבית דין של מעלה כשהוא בעל נשמה טהורה צדיק ישר וטהור.

אלו השורות היו אפס "קצהו" של בן המצוין בחכמה במצוות ובמעשים טובים.

יהי רצון שהדברים הללו יהיו לעלוי נשמת בני יקירי רמי זצ"ל. יהי זכרו ברוך!

מאבא