קוים לדמותו* / הרב יהודה עמיטל

הגמ' במסכת שבת קו. אומרת "אחד מן האחים שמת ידאגו כל האחים. אחד מן החבורה שמת תדאג כל החבורה. אית דאמרי דמגדול, ואית דאמרי דמקטן". יש לפעמים שאדם אחד מגלם בתוכו מספר תכונות הוא גם אב, גם חבר, גם גדול והוא גם קטן. מי שרואהו רואה בו אח, רואה בו חבר, רואהו כגדול משכמו ומעלה, אבל כצנוע וקטן שבחבורה. כל הדברים הללו נתמלאו ברמי.

קראנו בפרשת השבוע "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו" (שמות א, א)

מסביר רש"י על אתר "אע"פ שמנאן בחייהן בשמותן חזר ומנאן במיתתן להודיע חיבתן שנמשלו לכוכבים שמוציאן ומכניסן במספר ובשמותם שנאמר המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא".

יש שם ויש מספר. מספר מציין את הצד השוה שבכל דבר, את הסתמי. שם מציין את המיוחד שבכל דבר, בכל אדם מישראל יש שני חלקים, מצד אחד הוא שוה - יש בו צדדים השוים לכל אחד ואחד.

ומצד שני יש בו משהו מיוחד המאפיין דוקא אותו. לכן לספור אפשר רק דברים שוים, שמות אי אפשר לספור כי כל אחד הוא משהו מיוחד. לספור את ישראל יכלו רק על-ידי מחצית השקל, לא לפי שמות משום שכל יהודי מיוחד לעצמו. ורק אותו חצי היה השוה לכולם, יש אנשים שמה שמתבלט אצלם זה השווה לאחרים, ויש אנשים שאצלם באו לידי ביטוי בעיקר שמם, באישיותם ניכר המיוחד ולא הסתמי. אצל רמי לא רק המיוחד בא לידי ביטוי, כל שראה אותו הבחין שאינו בחור רגיל, שאינו מהשורה. ואף אינו בחור ישיבה מהשורה, אלא זהו משהו מיוחד שיש לעמוד על טיבו ואופיו, זה בחור המעורר סקרנות להכירו, לדעת מאיזה חומר קורץ, מהם שורשיו במשפחה, ובדורות קודמים.

יש אדם המהלך בעולם בהרגשה ותחושה שיש לו יעוד בעולם, הוא מנסה כל חייו לדעת מהו יעודו ושואף כל הזמן להגשימו, ויש אנשים הבורחים מיעודם כיונה הנביא, אנשים שאינם רוצים להכיר בכך שיש להם יעוד.

רמי חי בהרגשה ותחושה שיש לו יעוד למד ע"מ ללמד. אבל כדאי להזכיר יש בחורים צעירים שיש להם שאיפות ללמד - אך לומדים דף ותכף רצים ללמדו. לומדים פרק ומיד רוצים ללמדו לאחרים, אח"כ נכנסים לחיים ו"המצבר" נגמר והם חשים שאין להם די מטען רוחני.

במשלי נאמר "חכמות בחוץ תרנה ברחובות תתן קולה" (א, ד) אומר המדרש פגש אמורא אחד את השני ואמר לו למדני פרק אחד(אמר לו כאן ברחוב? בוא לביהמ"ד ואלמדך. אמר לו רבינו הרי נאמר "חכמות בחוץ תרנה ברחובות תתן קולה", אמר לו אם קרית לא שנית, בחוץ הכונה לחוצות תורה. ברחובות הכונה למקומות שמרחיבים תורה - בבתי מדרשות. ונשאלת השאלה כיצד נתנו חז"ל הסבר שכה מנוגד לפשוטו של מקרא - הפט' מדבר על חוצות ורחובות וחז"ל אומרים שהכונה דוקא לבפנים לבתי מדרשות. אלא חז"ל באים ומלמדים אותנו שאם הנך רוצה ש"חכמות בחוץ תרנה, ברחובות תתן קולה" אתה צריך שנים רבות להשקיע במקומות שמרחיבים תורה, רק אדם החוזר וממלא את המצבר שלו, את הנפש שלו, אדם השוקע במעמקים ושואף לגדולות, אז יכול הוא להיות אור לאחרים.

רמי ידע שבשביל למכור משהו מדברי תורה, בשביל להביע ולמסור את אור התורה לנוער, הוא צריך להיות גדול בתורה. רמי ניחון לשאיפות גדולות. והיה אף בעל כשרונות גדולים. היתה לו דרישה מיוחדת לבהירות והגדרות מדויקות, היה בעל מח אנליטי ותבע זאת מרבותיו. וכפי שסיפר לי אחד מרבותיו - "כשרמי נמצא בשיעור - עלי להתכונן אחרת לשעור" הוא יתבע ממנו אם תשאר נקודה מעורפלת בסוגיה, רמי לא יסכים ושאלתי את אותו ר"מ, תגיד רמי כל כך ער בשעור - אני רואהו בביהמ"ד שקט וצנוע, אמר לי אותו ר"מ כמו שאתה רואהו בביהמ"ד צנוע ומתחבא לכלים בשעור מתגלה הוא במלוא קומתו, תובע הגדרות מדויקות, סיכומים, והבהרות.

רמי היה מודע שיש לו מורשת גדולה מאחוריו. ידע להוקיר את בית אביו ואמו. ידע שהביא עמו מורשת עשירה ביותר מחוץ לארץ. משפחה הנושאת עמה מורשת גדולה והבעיה היא איך לישם אותה ולהעבירה לדור הזה בארץ. ידע שיש רק לשנות את השפה, וזה מה שנחוץ למנהיגים אמיתים שידעו להביע את שהיה פעם, ולישם זאת בשפה המובנת לדור. ולשם כך חיפש והעמיק. ואני ידעתי כי רמי ילמד בישיבה שנים ובסופו של דבר הוא יהיה איש מורשת לעדתו, הוא יגלה את האור במורשת אבותיו, מורשת יהודי תוניס. משום שרמי חי בתחושת יעוד וידע שיש בו כוחות לכת ולמרות צניעותו חש אחריות רבה. ומכאן נבעה אף שאיפתו ללכת להיות קצין. ידע שיש בו את התכונות המוסריות, האינטלקטואליות והמעשיות הדרושות לקצין ולא יכול היה לעמוד מן הצד, רמי ידע שבתור מפקד יוכל להביא את אור התורה לאחרים.

רמי היה מן המתמידים, היה זמן שחלקתי על ההגדרה שרמי מתמיד, עד ששונתה דעתי שכך אמרתי רמי מתמיד?! רמי אוהב ללמוד! רמי איננו מתמיד כזה שאף אם קשה לו ללמוד ישב בביהמ"ד וילמד, רמי הוא כזה שבשעה ש"הסדר" נגמר אמר - "כל כך מהר עבר הסדר" ולא חש שהזמן עובר שכן היה לו תענוג בלימוד. רמי היה יושב בביהמ"ד עד אחת אחרי חצות מהאחרונים בביהמ"ד, לפני חצות אף פעם לא הלך לישון. אך היתה תקופה שרמי סבל מבעיות בעינים וכל הסתכלות בספר היתה כרוכה אצלו ביסורים, - היו זמנים שעל רמי נאסר לאמץ את עיניו למרות זאת ישב באותה תקופה בביהמ"ד ולמד עד שעות מאוחרות, אז נוכחתי לדעת עד כמה מתמיד הוא.

רמי תמיד חיפש חברותא יותר חלש ממנו. הרגיש כל הזמן שעליו לתת. ידע שאם תהיה לו חברותא ברמה שלו ישיג יותר, אך לא יכול לשכוח שעליו לתת, רמי נתן וידע ללמוד מכל אדם. ולכן אף היה יכול לתת לכל אחד, רמי היה אצילות בהתגלמותה, היה נושא בעול עם חבריו. וחבריו הרגישו שבבעיות האישיות שלהם יש עוד אחד הנושא עמהם בעול. ונשיאה בעול עם חבר זה אחד מהדברים שהתורה נקנית בהם וכזה חבר היה רמי.

קווינו שיצא ממנו אדם גדול. ולא גדול לעצמו בלבד. אלא גדול המרביץ תורתו לאחרים, ובעיקר קווינו שיוציא איתו כתר זהב הנמצא בבלת אבותיו בשפה מובנת לדור ושיהיה שיך לכלל. היה מן אלה שהגמ' אומרת עליהם "מנין לשינוי בגדים מהתורה שנאמר "ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים" אדם המסוגל לפשוט את בגדיו וללבוש בגדים אחרים. ורמי הן כבחור ישיבה והן כקצין התגלם בכל כוחו. מנהיגות אמיתית נמדדת בכושר ניידות, הנשיאים הביאו למשכן תרומה עגלות, דוקא את הניידות הזאת לעמוד בפני כל מצב ולדעת להתמודד בכל שעה, ולא ללכת רק בקו אחד.

ברמי ראינו אדם עם יכולת כזאת והוא מילא את תפקידו. אולי לקח אותו הקב"ה מאיתנו בכדי שנדע שרבים דרושים למלא את מקומו. כל זמן שהיה רמי יכולנו לומר יש רמי, רמי פותר את הבעיות... הקב"ה לקח אותו וזה מחייב רבים מאיתנו, את חבריו, את ידידיו, רבותיו ובני משפחתו.

אני יודע ובטוח שידידי ר' אפרים בוכריס לא תהיה לו קפידה עלי אם אומר שאחד מהתלמידים הגדולים של רמי היה ר' אפרים יבדל"א. רמי ספג מאביו הכל - אך הוא גם החזיר.

אנו מתפללים שהקב"ה יתן לו כח וימשיך ר' אפרים בעבודת הקודש, שחס ושלום לא יכנס הבית לאוירת דכאון, נחוצים לנו בתים כאלה בעם ישראל בית שחברים יוכלו לבוא ולהרגיש משהו מהתכונות של רמי, אין מי שדמות כזאת חרוטה על לבו כאביו ואמו והם יוכלו להמשיך וללמוד מדמות זאת מה שמתחייב וזה יהיה לעלוי נשמתו. יהי רצון שנשמתו תעלה מעלה מעלה לגנזי מרומים, וילמד זכות על הוריו, משפחתו, חבריו, ועל כל ידידי המקום עד שיבולע המות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים.

אמן.



* מתור דברים שנאמרו באזכרה ביום השלושים