רמי / זוהר אגרסט

"מי תתן את רוח ה', ואיש עדתו יודיענו" (ישעיהו מ, יג)

איש לא ידע, ואיש לא צפה למת שארע. פתע בהיותו בעצם פריחתו נקטף מאתנו רמי ז"ל.

ביום כ"ג בכסלו, נהרג רמי בתאונת אימונים.

לאלה שהכירוהו מעט, ואף לאלה שהכירוהו הרבה, ברצוני לספר על דמותו כפי שהיא שמורה אצלי.

היום הראשוו במדרשית נעם חדר מלא אנשים בלתי מוכרים, רמי מגיע, בחור גבוה וחזק, עושה רושם מבוגר מכפי גילו. תוך מספר ימים מתחיל להוצר קשר, רמי מתגלה כמלא וגדוש סיפורים ותיאורים, חויות מהלימודים בילויים מחנות וכו'. (בתוכם הרבה מאוד סיפורים וחויות הקשורות במשפחתו הרחבה, איתה בילה הרבה מאוד בחופשים והיה מדבר ומתיחס תמיד באהבה רבה)

תוך שבועות ספורים נוצר מעמדו כאיש המרכזי בכתה. רמי מתבלט בכל, מהתלמידים הטובים בגמרא, הרב משוחח איתו שעות ארוכות, ומספר תהילתו לרבנים אחרים.

חלק גדול משיחות הרב איחו, הם על תלמידים אחרים, כיצד אפשר לעזור לזה ומה מצבו של זה. מהבולטים במקצועות התיכון, בין הספורטאים הטובים, חבר טוב ועוזר לכולם.

טבעית נבחר לועד המחזור, ונהפך לדמות המרכזית בו. גם לאחר שהחליט לצאת מועד המחזור, המדריכים בכל השנים, הרמי"ם והחברים, מגיעים אליו, כדי לנסות להשפיע על המחזור דרכו. היה ידוע שמילה שלו במחזור זו מילה כל השנים בולט כמי שנלחם את מלחמות המחזור בכל התחומים ללא רתיעה ופחד מאיש.

במשך השנה התלבטויות קשות, באם להשאר או לעזב, רמי מתגעגע הביתה למשפחה ולחברה. כל זה לא מפריע לו, להמשיך להצטין בכל. לבסוף הוא מחליט להשאר לאחר הסתגלות נוספת, למקום ולחבר'ה, מתוך הכרה בחשיבות הלימוד התורני, ומתוך כיבוד רצון הוריו.

בשביעית נכנסים למגמה הריאלית, רמי כרגיל בין הטובים, וכאן בולטת במיוחד הקלות בה הוא מצליח. בגמרא יש בעיות, הרב הוא אדם מיוחד, שדבריו וצורת אמירתם, מעוררים כנגדם את חברי הכיתה. מתהולל מאבק ממושך בין הכתה לרב בהנהגת רמי. בסופו של דבר הרב מאים בהתפטרות, באם לא יסלקו את רמי או את אחד מחבריו. ההנהלה מחליטה לסלק את החבר, רמי מודיע שבאם יסלקו את חברו, הוא עוזב איתו. האולטימטום מתקבל, ובאין ברירה, וגם כתוצאה מבעיות בכתות אחרות, מערבבים מחדש את הכתות, והרוחות נרגעות.

באותה תקופה, מתחולל מאבק נוסף בתוך המחזור. כמה מחברי המחזור מחליטים והולכים למנהל התיכון, כדי לספר על חברה שהתדרדרו מבחינה דתית, והחלו למשוך אחריהם חברה אחרים, ולגרום למפולת דתית במחזור. מעשה זה הינו פגיעה בחוק הראשון במעלה בין התלמידים, של אי מסירת ידיעות שעלולות לפגוע בתלמיד, להנהלה. קמה סערה גדולה בתוך המחזור, הנפגעים העקרים פותחים במסע איומים, רמי מקבל את האחריות על עצמו, מגן על המעשה, ומגן על שאר האנשים שהלכו עמו. כך הוא מסתכסך עם כמה ידידים שדעתם שלא כדעתו, ושחלקם אף נפגע כתוצאה מן השיחה. תוך כדי הויכוחים והאיומים, רמי פועל לכך, שאיש לא יאלץ לעזוב, ושהאנשים יפגעו עד כמה שפחות. ובאמת איש לא נזרק למרות חומרת המעשים.

במשך אותה שבה רמי מתעסק רבות במחשבה יהודית, החשיבה הדתית והכוון התורני הולכים ומתגבשים, והשפעתם הולכתו וניכרת באישיותו.

השמינית עוברת במהירות, לומדים חזק בכל המקצועות, רמי בולט כרגיל, ובפרט בגמרא ובפיזיקה. בחינות הבגרות עוברות בקלות הרגילה.

מגיעים לישיבה, התאקלמות קשה, חלק עוזבים. רמי מחליט להשאר לפחות עד הצבא, "למלאות את המצברים" כלשונו.

טירונות, לאחר התארגנות קצרה, יוצאים לשטח. גרים חמשה שבועות באוהלי סיירים בחורף. המחלקה נקרעת במיוחד, כשהדגש הוא על מסעות אלונקות. במסע כזה המוראל בשפל, הכתף נקרעת מכאב, החבר'ה צועקים ונשברים, בתוכם קבוצת אנשים שמחזיקים מעמד, מעודדים תומכים וצוחקים, רמי כמובן ביניהם. זכור לי לילה, בו רמי הרגיש מאוד ברע, ובקש לקחת את מכשיר הקשר, דבר שלא קרה עד אז, וגם לא אחר כך. תוך כדי המסע נגש אחד החבר'ה ובקש ממנו להחליפו לאלונקה, רמי נגש בלי אומר ודברים אל מתחת לאלונקה, למרות שאחר כך התברר שכמעט התעלף מתחתיה.

הצמ"פ עובר בקלות יחסית, ולאחר מכן רמי מגיע לקורס מפקדי טנקים (קמ"ט).

בקמ"ט, בפלוגה לא דתית, ולא מוכרת לחלוטין. רמי נמצא תוך זמן לא רב בקבוצת החבר'ה המובילים, מבחינה מקצועית וחברתית כאחד. כל זה תוך שימת דגש מיוחד על הנושא של חילול הי. בלא לסגת מכלום, ותוך ויכוחים ויצוג בלתי פוסק בנושאי דת, רמי קושר קשרים אמיתים עם כמה חבר'ה מפלוגתו. כללית הוא מצליח להעלות, כעדות אנשים מפלוגתו

חזרה לישיבה, רמי מחליט להכנס ללימוד בכל הרצינות, לאחר מאמץ רב הדבר עולה בידו. במהירות רבה הוא נהפך לאחד התלמידים הבולטים במחזור, ושוב מתחיל לדאוג ולעזור ככל יכולתו לחברים. הלימוד הולך ומשתפר, הוא נהפך למתמיד, קם לותיקין, לומד בהפסקת צהרים, ובלילה ממשיך עד השעות הקטנות. הכל טוב ויפה, כל הכוונים חיובים, ולפתע מתחילות בעיות ראיה מסובכות, הדברים מגיעים לידי כך, שרמי חושש לסכנת עורון ממש, ונכנס למשבר עמוק. לאחר זמן ובמאמץ ניכר, הוא יוצא ממנו, וממשיך ללמוד כעת כבר קרבה תקופת השרות השניה, ורמי מתלבט מה לעשות בה. לאחר פקפוקים והיסוסים רבים, הוא מחליט ללכת לקורס קצינים, על מנת שיוכל לתת ולתרום במידת האפשר גם בצבא.

בי"ס לקצינים - בה"ד אחד, התחלה בתנאים קשים, גבוש בקור ולחץ פיזי, רמי עומד בגבוש ללא קושי מיוחד, ונהפך לאחד "הסתבכים הראשים" כהגדרתו. בהמשך הקורס רמי נהנה מהלימוד המקצועי, אלא שבגלל בעיות שאינן קשורות לקורס, אין ראשו מונח בקורס, ואין לו כל רצון להשקיע.

מבחינה חברתית הוא מסתדר מצוין, המפקדים והחבר'ה מעריכים אותו מאד. למעשה הוא נהפך למעין סמל לכנות ויושר. (על כך מעיד גם הסיפור הבא, בהיותו בקק"ש היה רמי אמור להשפט על תקלה מסוימת בטנק. הצוער שכתב את דו"ח החקירה החליט לזכותו, רמי נגש והתוכח איתו על כך, בטענו כי היתה כאן גם אשמתו, ולכן הוא צריך להשפט.) לאחר כשלון בנווט, שכתוצאה ממנו היה צריך להיות במבחן הדחה מהקורס, המדריכים שחלקם מכירים אותו עוד מהקמ"ט, מתעלמים לחלוטין מהענין.

הוא מקפיד במיוחד בנושא היחס בין דתיים לחילונים, או "קידוש ה'" כלשונו. אין הוא מוכן בשום אופן,שהחבר'ה החילוניים יעשו בשבילו את העבודה. הוא מתעקש כל בוקר לעזור בשטיפת החדר, למרות מחאות החבר'ה הלא דתיים, למרות שעליו למהר לתפילה, ולרשותם עומד זמן ניכר ומספיק. (מתוך מכתב מבה"ד אחד, בנושא קידוש ה'... אני מאחל לכולנו הצלחה בתחום הזה, שהוא למעשה לא תחום אלא הכל"). את הקורס בבה"ד אחד הוא מסיים בציון בינוני ובהרגשת עליזות.

מבה"ס לקצינים עובר רמי לקורס קציני שריון - קק"ש.

הקורס קשה ומענין מאוד, יש לחץ חזק מבחינת כמות החומר הנלמד והאימונים הנדרשים, בתוך פרק זמן קצר. בתוך זה רמי מקפיד מאוד כרגיל, בנושא קידוש ה' שוב חוזר ענין ההכנה למסדר בוקר לפני התפילה ורמי אף מתוכח עם חבריו, וטוען שלמרות הלחץ צריכים החבר'ה הדתיים, לקום לפני הפלוגה ולהתפלל, על מבת שאפשר יהיה לעזור בטפול בטנקים, לפני היציאות לאימונים. במצב שבו הפלוגה נאלצה לעבוד בטנקים עד ערב שבת ממש, שוחררו הדתיים כעשר דקות לפני שבת על מנת שיספיקו להתקלח ולהחליף בגדים לפני שבת. רמי בראותו שהחבריה הלא דתיים, נשארים לעבד בטנקים, החליט שהוא נשאר לעבוד עד דקה לפני שבת. הוא אולץ בפקודה לעזוב. והתוכח על כך קשות.

כאן אנו מגיעים לתקופה האחרונה בחייו, תקופת שירותו כקצין בגדוד בסיני. התקופה הראשונה היא יחסית תקופה רגועה, בה הפלוגה נמצאת ברמה, ובתקופה זו רמי מגבש לעצמו תור הסתכלות את דרכו כקצין. בעבודה עם חיילים מסקנתו היא שיש לקרע ולתת יחס" כדבריו.

בנושאי טנקים הוא מקפיד ביותר, הכל חייב להיות נקי ומסודר עד הסוף.

על כל תקלה החייל או המט"ק (מפקד טנק) האחראי נענשים קשות. בקצת פחות קפדנות, כך גם בנושאי משמעת. מצד שני רמי הוא קצין הנשאר לעבוד עם חייליו ומחיב גם את המטקי"ם לעשות כן, על מנת שלחיילים ישאר זמן חופשי.

המושג "לתת" מתבטא אצל רמי בכך, שבאמצע הלילה לאחר טיפול, הוא משיג את מפתחות האפסנאות, ומחליף לחייליו את בגדיהם המלוכלכים כשהוא הולך לטפול במרפאת השיניים, הוא נוהג תמיד לקחת עמו חייל, כדי לדאג לכך שהחייל יקבל טפול, ולא יעוכב וידחה בגלל בעלי תפקידים ופרוטקציות למיניהם. במקרה בו נגמרו הסגריות בגדוד, קנה רמי בהיותו בבית, סגריות בחמש מאות לירות מכספו, וחלקם לחייליו. החיילים מקבלים ומעריכים את היחס הזה.

יחסיו עם אנשי המפקדה בגדוד הם מצוינים, וכל מה שהוא מבקש הוא מקבל מהם. גם בתוך הפלוגה היחסים טובים מאד, וגם לאחר שמגיע מ"פ חדש שעל רמי להתוכח איתו בנושאי דת, הם נעשים חברים טובים.

מהבחינה הדתית, לאחר שרמי מגיע לסיני, הוא למעשה הדתי היחיד בגדוד. על הרגשתו הוא כותב כי למרות הצחוק המשותף ההרגשה היא של "בדידות ומבחן". כל שבת בבוקר, רמי קם בשעה שש, כדי לגשת ולהעיר, את אנשי המפקדה שהיו פעם דתיים, כדי שלפחות בשבת, יוכל להתפלל במנין.

מהבחינה המקצועית רמי הוא קצין מעולה. במטוח תותחים, מחלקתו מעולה, צותו מצטין, והוא עצמו הופך להיות ה"מזהה ראשי" בפלוגה. את בוחן הצות הוא מבצע בצורה מעולה ומקבל שבחים לפני מפקד הגיס, ואלוף הפקוד. בתרגיל פתע שעורך מפקד האוגדה, הוא מוציא ציון מצוין בבקרת חימוש שמחוסר קצינים קבל על עצמו להכינה, הוציאה הפלוגה תשעים וחמש. כתוצאה מכך מתחיל מסע שכנוע ולחץ רציני, לשדלו להשאר בצבא. רמי מסרב בצורה מוחלטת. סך הכל הוא עובד קשה מאוד, תוך שינה של שעתיים-שלוש בלילות אמצע השבוע, אך הוא מלא ספוק והרגשתו מרוממת.

במשך כל התקופה מאז שעזב את הישיבה, הוא חש געגועים ללימוד ולחבר'ה. בשמעו שאחד מחבריו רוצה לעזב את הישיבה לצבא, הוא מחליט לנסוע מהרמה עם המ"פ שלו, כדי לשכנעו שלא יעשה זאת. כללית ראה עצמו כממשיך בישיבה עוד תקופה ארוכה. אלא שנמנע הדבר ממנו.

ניסיתי להעביר את התחושה שהיתה קימת, בין האנשים הקרובים, והפחות קרובים לרמי, תחושה של אדם בעל אישיות גדולה ובלחי רגילה, ובעל כשרונות נדירים. אדם שהיה צפוי להשגים, ומדרגות גבוהות, בכל דרך אשר היה הולך בה.

בהלויתו של רמי, הוזכרו ציפיותיהם של שני ראשי הישיבות בהן למד, לראותו כגדול בתורה. אלא "כי לא מחשבותי מחשבותיכם, ולא דרכיכם דרכי" (ישעיהו נה), רמי בלקח מאתנו, ואין עלינו אלא לקבל את הדין.

"ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד" (דניאל יב, ג)

תהי נשמתו צרורה בצרור החיים.