"בין החומות" / יוסי עופר

"ואלה שמות בני ישראל" - אף על פי שמנאן בחייהן בשמותן, חזר ומנאן במיתתן, להודיע חבתן שנמשלו לכוכבים" (רש"י)

מנינים הרבה נמנו "בני ישראל הבאים מצרימה - יעקב ובניו". מנאן בחייהן (בראשית מו ח-כז) ומנאן במותם (שמות א). אף בחייהן נמנו מנינים הרבה: מנאן בשמותם, חזר ומנאן לארבע אמותם, חזר וכָלַל ומראן כלם כאחד.

אלא שקושי עולה מרבוי המנינים: "בני לאה אשר ילדה ליעקב... כל נפש בניו ובנותיו שלשים ושלש". "ובפרטן אי אתה מוצא אלא ל"ב" נרש"י).

"כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה יצאי ירכו... כל נפש ששים ושש" "ובני יוסף אשר ילד לו במצרים נפש שנים". אם כן הרי כלם יחד ששים ותשע נפשות. ואעפ"כ "כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים!"

* * *

שני ישובים עיקריים לבעיה:

אבן-עזרא ורשב"ם נוקטים "כי יעקב נכנס בחשבון - כי נפש יש לו!" ולכן נכלל ב"חשבון שלושים ושלש של לאה", ונכלל ב"כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה", אך אינו נכלל ב"כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה יוצאי ירכו".

חז"ל פתרו בדרך אחרת: "זו יוכבד שנולדה בין החומות בכניסתן לעיר"[1]. לשון "בין החומות" מדויק הוא! כביכול, אין אותן החומות אלא שני פסוקי המנין:

"כל הנפש הבאה (לשון הווה) ליעקב... כל נפש ששים ושש" "כל הנפש לבית יעקב הבאה (לשון עבר) מצרימה שבעים"

כל זמן הליכתם הריהם ששים ושש, ומשנכנסו למצרים מצאו עצמן לפתע שבעים "שנמצאו שם יוסף ושני בניו, ונתוספה להם יוכבד בין החומות" (רש"י)[2]

בין כך ובין כך אתה עומד ותמה: מה ראתה תורה לרבות במנינים שונים של יורדי מצרים? מדוע נמנו בפרטן בלי יעקב ובכללן יחד עמו? מדוע נמנו בשעת הליכתם ושוב משבאו מצרימה?[3]

* * *

בניו ובני בניו של יעקב נמנו בפרשה בדרך מיוחדת - לפי ארבע אמותם. תחלה נמנו "בני לאה אשר ילדה ליעקב" ואחריהם "בני זלפה אשר נתן לבן ללאה בתו". "בני רחל אשת יעקב" ואחר "בני בלהה אשר נתן לבן לרחל בתו": גבירה ושפחתה, גבירה ושפחתה.

ולא בכדי נמנו בני ישראל בסדר זה, שהרי בני הגבירה הם לעולם פי שנים מבני שפחתה!

בני לאה (בפרטן) הם שלשים ושתים נפש ובני זלפה "שש עשרה נפש".

בני רחל "כל נפש ארבעה עשר" ובני בלהה "כל נפש שבעה"[4]

והרי בכך יש תיקון למעמדה הנחות של רחל בדור הראשון, דור השבטים. "דינה - שדנה לאה דין בעצמה: אם זה זכר לא תהא רחל אחותי כאחת השפחות! והתפללה עליו ונהפך לנקבה" (רש"י ל כא).

רק ברגע האחרון, בזכות תפילתה של לאה, זכתה רחל שלא תהא נחותה מן השפחות אלא שוה להן. עתה, בדור בני הבנים, תוקן מעמדה: כאחותה כן היא, בניה כפולים משל שפחתה!

* * *

מעמדה של רחל תוקן, ומכחה של לאה לא נגרע.

בדור הבנים זכתה לאה לילד מחצית משבטי יה:

"דֵין הוא מן קדם ה', דיהון מני פלגות שבטיא" (תרגום ירושלמי בראשית ל כא)

ואף בדור בני בנים זכתה לכך!

"בני לאה... כל נפש בניו ובנותיו שלשים ושלש"

"כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה... ששים ושש"

אמור מעתה: לא נזקק הכתוב למנות ל"ב בפרט ול"ג בכלל, ס"ו בנסיעתן וע' בבואן, אלא ללמדך שנתיפה כחה של רחל, ומכחה של לאה אחותה לא חסר כלום!