שואל ומשיב - ברכות הנהנין על מצות, מציות, כעכים וכדו' / מנחם ולדמן*

שאלה: מה מברכים על בייגלה ושאר המציות?

תשובה: בגמ' (ברכות מ"ב, א') משמע ש"פת הבאה בכיסנין" מברכים לפניה בורא מיני מזונות ולאחריה ברכה אחת מעין שלש כל שאינו אוכלה כשיעור קביעות סעודה שאז דינה כפת (ראה שו"ע או"ח ס' קס"ח ט"ו ובנו"כ, יעוי"ש )

ופי' רב האי גאון כמובא בערוך (ערך כסן) "הם כעכי והיא פת בין מתובלת ובין שאינה מתובלת שעושין אותה כעכין יבשין וכוססין אותה בבית המשתה ושלא בבית המשתה ומנהג בני אדם שאוכלין ממנו קמעא". והובאה דעה זו להלכה בשו"ע או"ח ס' קס"ח ס"ז ולא נחלק עליה הרמ"א (ראה ט"ו שם סק"ז. והב"ח שם ד"ה ומ"ש והוא חלק על השוע' ולא נהגו כמותו).

הטעם העיקרי לדבר - שאין זה לחם שדרך בני אדם לקבוע עליו סעודתם (ראה שו"ת בית דוד ס' ע', פ"ג שו"ת בשמימ רא"ש ס' כ"ב ומ"ב שם סקל"ה ועוד).

לפי"ז יש לעיין בדין ברכות כמה מיני מאפה:

א. מצה

מצות שלנו שהן דקות ויבשות, שלא בימי הפסח (שאז הם לחמו של פסח) יש לכאורה לברך עליהן בורא מיני מזונות כל שלא קבע סעודתו עליהן ואכן מנהג הספרדים ועדות המזרח שיש להן בשאר ימות השנה דין פת הבאה בכיסנין (מחזיק ברבה לחיד"א ס' קנ"ח, ה' - שדי חמד מערכת ברכות ס' א' אות י' שו"ת יחוה דעת ח"ג ס' י"ב ועוד) אולם מנהג האשכנזים שלמצות דין פת לכל דבר בכל ימות השנה שכן עיקרם לקביעות סעודה ועוד שדרך בלילתם עבה כפת (ראה שו"ת בית דוד ס' ע' פ"ג שו"ת אבני שהם ח"א סי"ז הרב זוין סופרים וספרים, שו"ת עמ' 319, שו"ת ציץ אליעזר חי"א סי"ט ועוד). אף בין הספרדים ישנם חסידים ואנשי מעשה המדקדקים מחמת הספק לאכול המצה בתוך סעודת פת (שלא לקנוח בעלמא, ראה שו"ע או"ח ס' קס"ח מ"ח מג"א שם ס"ק כ"ב ובמהרש"ם שם) או לאכול מצות כשיעור קביעות סעודה ויש שאמרו ליטול ידים ללא ברכה ולברך בורא מיני מזונות הפוטרת בדיעבד גם פת (בברכי יוסף או"ח ס' קס"ז, י. מחזיק ברכה שם, שדי חמד שם שו"ת יחוה דעת שם מהרש"ם שם).

ב. מציות קטנות

דרך עשייתם כמצה אך בתוספת מעטה של תבלינים שמן וכדו' ונעשים שלא לקביעות סעודה אלא לאכילת ארעי ולקנוח. יש לברך בורא מיני מזונות כדין פת הבאה בכיסנין כי

1. אינם כמצה וכפת כי עשויים שלא לקביעות סעודה.

2. ניכר טעם התבלינים במציות (וראה שו"ע או"ח ס' קס"ח ס"ז ובהג"ה ומ"כ שם סקצ"ד).

וראה שו"ת בשמים רא"ש ס' כ"כ וכן פסק הרב פרנק (שו"ת הר צבי או"ח ס' צ"א) וכן המנהג.

ג. מציות קרקר חיטה "לחמית" וכדו"

נעשות כמציות קטנות אלא שנאכלים לעתים כתחליף ללחם לאכילת קבע. המנהג לברך עליהם בורא מיני מזונות כדין מציות קטנות שכן אינם נחשבים בעיני בני אדם כלחם. אך ישנם המדקדקים מחמת הספק לאכלם בתוך סעודת פת או כשעור קביעות סעודה וכלעיל בס' א'.

ד. כעכים (בייגל)

יש להבחין בכמה סוגים:

1. "מקלות מלוחים" וכדו' שהם דקים ויבשים - בורא מיני מזונות.

2. כעכים עגולים וכדו' עבים שדרך בלילתם - בלילה עבה כפת וטעמם כלחם אלא שצורתם עגולה ולעתים מוספים מעט תבלינים שומשום וכדו' (כדרך עשיית מיני לחם) דינם כפת לכל דבר כי אין בינם לבין פת אלא צורתם החיצונית בלבד.

3. כעכים עגולים וכדו' עבים מעט ויבשים מעט שדרך בלילתם - בלילה עבה כפת ודרך עשייתם שתחילה נחלטים או מתבשלים ואח"כ נאפים בתוספת מעטה של תבלינים, מלח וכדו' וטעמם וצורתם כבין "מקלות מלוחים" לבין לחם והם הסוג הנפוץ הנקרא "בייגל" דינם כפת לכל דבר שכן עשייתם כפת ואין הדרך לכוססם ולאכלם קמעא בלבד ואינם דקים ויבשים כפת הבאה בכיסנין אלא שהדרך לאכלם כדרך אכילה וכשיעור שביעה (ראה קצור שו"ע ס' מ"ח ס' ו', ערוה"ש ס' קס"ח ס"ק מ"ז, חזו"א או"ח ס' כ"ו מק"ט). אולם המנהג הנפוץ בצבור לברך בורא מיני מזונות ונראה שסומכים על הדמיון לפת הבאה בכיסנין שכן ההבדל בין כעך רזה לכעכים יבשים ודקים לא ניכר כל כך (ראה שערים המצויינים בהלכה ס' מ"ח מק"ג). והרוצה שלא להכנס לספק יאכלם בתוך סעודת פת או יאכלם בשעור קביעות סעודה.

4. כעכים מתוקים וכדו' שדרך לישתם ואפייתם כפת אלא שנלושים בביצים שמן סוכר וכדו' שטעמם ניכר ביותר ודומה ל"לחמניות מתוקות" וכדו' - דינם מצריך דיון בפני עצמו ואכמ"ל.