על חכמת הקדש וגלויה / הרב דוד כהן זצ"ל (הנזיר)
כמה פעמים נדחקתי לשאול את הרב זצ"ל, אם חכמת. הקדש היא חכמת האמת, או שמא אינה, אלא, גלוי חצוני שלה, ויחסה אליה כיחס המדעים לחכמת הקדש. ולא עבה על כך. אך, דומני, כי אצלו זצ"ל היתה זהות בין השתים, כי הוא חי בחכמת האמת ותהי בו כמעין המתגבר. אכן, נחלקו הרב זצ"ל והמקובל ר' פנחס לינטוף זצ"ל, אם לגלות את חכמת האמת, או ללמדה בלשונה הנסתרת המקובלת. ר' פנחס זצ"ל סבר שיש ללמדה בלשון נסתר, והרב זצ"ל שאף לגלות רזין, בלשון גלויה, ואכן - חכמת הקדש שלו אינה, אלא - גלוי לחכמת האמת, וזאת היתה משאת נפשו ותכן חייו.
ומעשה, כששכב על ערש דוי, כשנכנסתי לבקרו, פרץ הרב זצ"ל בבכי, ואמר: "שמא נתחייבתי ונענשתי ביסורים משום שגיליתי רזין"... נסיתי לנחמו: "הרי דרכו של רבינו להעלים ולהסתיר", ולא היתה דעתו של זצ"ל נוחה מתנחומותי, שכן זה היה חפצו בכל ימי חייו - לגלות, לגלות ולגלות.
והיה אומר כנגד מתנגדיו: יראו לי המה כמה החזירו הם בתשובה. ועוד אמר: אין אני צריך להחזיר בתשובה את צדיקי מאה שערים, רוצה אני להחזיר בתשובה, את הנוף, את הרחוקים, ולשם כך יש לגלות ולגלות, בצורה נאה, בתוכן עמוק ובלשון גלויה לכל נפש הוגה.