דרשה לשבת חנוכה / הרב אהרן אדלר

בתקופה זו דואגים רוב אזרחי מדינת ישראל למצב הכלכלי העתיד במשק. מדברים על מיני בעיות כלכליות; אינפלציה, אבטלה, וכו', וחוששים מה ילד יום, והיכן ימצאו לחמם ביום המחר. בילדותי, בארה"ב, מי שהצליח בעולם הספורט - לא היו לו בעיות פרנסה. לפני עשרים שנה, שחקן, בעל נסיון לכול היה להרויח מאה אלף דולר בשנה. לפני שנה, שחקן אחד בפילדלפיה חתם על חוזה של משכורת שנתית בסביבות שלשה וחצי מליון דולר! נישט שלעכט! לשחקנים היום אין דאגות של פרנסה, הם מעשירי ארה"ב. אני רוצה להדגיש, שהתופעה שתארתי מעולם הספורט בארה"ב, אין מקורה באינפלציה. השחקנים מבינים שבזכותם גובים האמרגנים מליונים רבים בכל שנה ושנה, ורוצים גם הם להשתתף בעוגה הכספית. השחקנים מכירים היטב את ערכם בדולרים. ואני יושב ומתפלא, איך יכולים לדבר על ערך ממוני של בן אדם? הלא אין מחיר לנפש אחת. אנשים מוכנים לשלם מחירים גבוהים ביותר בעד ימי-חיים נוספים. ואני חוזר ושואל, מבחינת התורה, האם יש אפשרות לקבוע ערכים כספיים לבני אנוש?

*

בפרשת וישב מתארת התורה את יוסף הצדיק כ"בעל חלומות". הוא חוזה שיבוא יום שכל משפחתו תבוא אליו, ואחיו ישתחוו לו, ויהיה רגע קשה בו הם יפנו אליו, לדרוש ממנו תמיכה כלכלית. אך אחי יוסף לא רצו בשום אופן, לקבל את החלומות האלה. "ויקנאו בו אחיו". הם הציעו ולבסוף החליטו, להרוג את יוסף. "לכו ונהרגהו...ונראה מה יהיו חלומותיו". על סמך הצעת ראובן הבכור, שינו האחים את דעתם והחליטו להשליך את יוסף לתוך איזה בור. אף הצעה זו היתה משפט-מות ליוסף, אבל רציחה פסיבית, בחינת שב ואל תעשה. אחר זמן קצר, כל אשר ארע לא מצא חן בעיני יהודה, וכשראה אורחת ישמעאלים, נכנסה לתוך לבו חמדת הממון. והא הציע: "מה בצע בי נהרג את אחינו?" הוא הופך להיות בן-האדם המוסרי ואומר: מה שאנחנו עושים פה איננו טוב. להרוג את אחינו? חס ושלום!! אחינו בשרנו הוא. לא נהרוג אותו אלא נמכור אותו, "לכו ונמכרנו לישמעאלים". אנחנו יכולים להפטר מיוסף, ואף להרויח מכך משהו. והאחים הסכימו לכך פה אחד,"וימכרו את יוסף לישמעאלים בעשרים כסף". אך כאן מתעוררת תמיהה עצומה. רק עשרים כסף?! קשה להאמין למשמע המחיר: עשרים כסף. הרי ישנה כאן סחורה יקרה עד מאד, בחור בן שבע עשרה שנה, בחור עם פוטנציל עצום! וכי לא יכלו האחים להסכים עם הישמעאלים למחיר גבוה מעשרים בסף? ויש בעיה נוספת, חמורה אף יותר. יש מסורת במדרש המודיעה לנו מה עשו האחים עם הכסף. הם קנו נעלים חדשות! מסורת זו נקלטה בתוך תרגום יונתן בן עוזיאל על אתר: "וזבינו ית יוסף לערבאין בעשרין מעין דכסף, וזבנו מנהון סנדלין"! הבסיס לאותה מסורת נובע מפסוק ראשון של הפטרת פ' וישב, מספר עמוס. בעל המדרש ראה רמז למכירת יוסף בפסוק (עמוס ב,ו): "...על מכרם (בכסף) צדיק... בעבור נעלים". אותה מסורת היתה גם אצל מחבר הפיוט "אלה אזכרה" מתפילת מוסף של יום הכיפורים. לפי הפייטן פרשת עשרה הרוגי מלכות, הטרגדיה של הריגת עשרה מגדולי חכמינו, באה כפרעון חוב על פשע מכירת יוסף הוא התאמץ להבין את המאורע של עשרה הרוגי מלבות מבחינה תאולוגית. אך מה שמענין אותי, מתיאור מכירת יוסף, הוא המחיר: "לאורחת ישמעאלים סחרוהו, ובעד נעלים נתנוהו" (פיוט אלה אזכרה). ואני חוזר ושואל: מדוע האחים מכרו את יוסף בעד מחיר נמוך כזה, בעד עשרים כסף, כמעט בחינם!? ומה טעם הלכו ישר לקנות נעלים?!

בפרשת בחוקותי, יש מצוה שיכולה להאיר לנו על קשיים אלה. ידוע, שהיתה אפשרות לנדב כסף לבית המקדש בלשון "ערבי עלי". אני רוצה לתרום לבית המקדש סכום כסף דומה לערך שלי. איך, אם כן, יידע אדם את ערכו? התשובה היא פשוטה. זה באמת בלתי אפשרי לחשב ערכים כספיים לבני אדם, לא בשקלים, לא בלירות ואף לא בדולרים. כדי שנדע כמה צריכים לתת אם נודבים בלשון "ערכי עלי", התורה מפרטת לנו את הערכים. מבן ששים ומעלה נודבים חמשה עשר שקלים. מבן עשרים עד ששים, הערך עולה לחמישים. מאחר והיתה אפשרות לנדב אף ערכים של נערים וקטנים, התורה ממשיכה ומפרטת: מבן חמש עד עשרים הערך הוא עשרים שקל, ומבר חדש עד בן חמש, הערך יורד לחמשה.

בפרשת וישב, התורה מיפות לנו שיוסף היה בגיל שבע עשרה שנה. לפי הרשימה ממצות ערכין, הוא היה כלול בקטגוריה של "מבן חמש עד עשרים". הערך שלו, הוא עשרים. לכן, "וימכרו את יוסף לישמעאלים בעשרים כסף",בדיון אותם עשרים כסף של פרשת בחוקותי! אך עדיין יש לי תמיהה על הרשימה של ערכין. כשאדם אומר "ערכי עלי", נראה לי שהוא רוצה לנדב סכום כסף גדול, בגלל שהאדם בדרך כלל, חדשב את עצמו למשהו מיוחד. ומדוע, אם כן, מגבילה התורה את הערכיך של בחור בשנות העשרה,לנדבה של עשרים כסף בלבד?

אני מאמין, שהתורה הקדושה רצתה ללמד אותנו מוסר השכל. בן אדם, בגאותו, חושב את עצמו כמיוחד במינו, אחד בעולם. והוא רוצה שאף שחבריו יחשבו כך. השחקנים והכוכבים בעולם הבידור, חושבים על עצמם כעולם ומלואו. ולכן, הם מאמינים שהמליונים מגיעים להם. אבל התורה אומרת לנו, שאם שחקן אחדי בעל מליונים, יבוא לבית המקדש ויאמר "ערכי עלי", אם הוא בן שלושים שנה, אז הערך שלו יהיה חמישים שקלים, ואף לא פרוטה יותר! מבחינת התורה, ערכים כספיים של בני אדם הם נמוכים עד מאד. מקור מחצבתו של בן האדם הוא עפר, "ויצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה"; ההוה של בן אדם הוא עפר, "כי עפר אתה"; ובעתיד גם כן יהיה האדם עפר, "ואל עפר תשוב". האם יש מישהו שמוכן לשלם מליונים או אפילו אלפים בעד שקית של עפר.? ברור שלא! מטרת מצות ערכים היא להכניס את מידות הענוה והצניעות לאופיים של בני האדם.

מי היו הראשונים שגילו את הסוד החשוב הזה של מצות ערכין, את תוכנה הפנימי והמהותי של מצוה זו? אחי יוסף בפרשת וישב! יוסף היה נער טפוסי. "יוסף בן שבע עשרה שנה והוא נער". רש"י מצטט את המדרש שהוא היה "מתקן בשערו וממשמש בעיניו". גם בלבישתו את כתונת הפסים בפרהסיא, עם כל הצבעים רואים אנחנו אלמנט של גאוה. האחים הרגישו שחסר ליוסף חינוך במדות. הם הפכו להיות המלמדים של יוסף; איך להיות צנוע, איך להיות עניו. לכן,"ויפשיטו את יוסף את כתנתו". הם הסירו את החיצוניות של גאוה אשר בו. אבל האחים לא היו כל כך מרוצים. הם הרגישו שיש צורך להגיע לעומק אישיותו של יוסף, ולתקן אותה. "וימכרו את יוסף לישמעאלים", הם מכרו את יוסף כעבד ובכך שברו את הגאוה. הם הראו ליוסף את דעתם, שאין לאף אחד ערך גדול. ולכן, כדי להדגיש נקודה זו, הם לקחו מחיר כל כך נמוך, עשרים כסף, ומיד קנו סנדלין - נעלים. מדוע דווקא נעלים? בגלל שהנעלים הם חלק הלבוש אשר בכל רגע ורגע יש קשר בינו לבין האדמה. נעלים קשורות לעפר, להזכיר לאדם על כל צעד ושעל "לאן אתה הולך, למקום עפר רמה ותולעה".

יוסף באמת הוכנע מהמכירה הזאת, אצלו היתה חרטה גמורה. למרות העובדה שהתשובה הגמורה עם האחים לא תקוים עד מלאת עשרים ושתים שנה, בכל זאת, השורש של התשובה הזאת נמצא פה, בתוך עצם המכירה וזה בסוד של מצוות ערכין, בערך של ענוה. לפי זה ניתן להבין את דברי חז"ל שתאריך מכירת יוסף היה י' בתשרי, יום הכיפורים. איך יום המסוגל לענווה בכל השנה כיום הכיפורים. כשאנחנו מסתכלים במילים: "אדם יסודו מעפר וסופו לעפר" אנחנו מגשימים את הסוד של מצות ערכין. באותו רגע עדין, שיפלותו של אדם גדלה ועצמתו מגיעה לפסגות.

קיום כנסת ישראל תוך עזיבת הגאוה וקבלת עול מלכות שמים, הוא רעיון מרכזי בחנוכה. לגיבור של צבא היהודים, יהודה בן מתתיהו הכהן, ניתן הכנוי "המכבי". אומרים טעם בדבר, שהמלה "מכבי" היא ראשי-התיבות של "מי כמוך באלים ה'". האמונה והבטחון של יהודה המכבי, עם צבאו הקטן, הנחילו את הנצחון הצבאי של רבים ביד מעטים כלומר, בעלי גאוה בידי בעלי ענוה; בעלי אי-בטחון בידי בעלי בטחון בהקב"ה. בחג החנוכה, שומה עלינו לבנות בלבנו את בית המקדש. וצריכים אנו ביחוד לפרסם את האמונה ב-"מי כמוך באלים ה'". ובזכות מצות נר חנוכה, שהיא להראות ולגלות את הנס, נזכה ונראה בנחמת ציון עירנו, ובבנין בית מקדשנו במהרה בימינו.