על שלשה ועל ארבעה / יוסף אביב"י

מחשבת היהדות בדורות האחרונים על הקבלה נוסדה ועל פיה נוסחה. קבלת האר"י היא המקור והיא המעין שמהם נובעות מחשבותיהם של רמח"ל, בעש"ט והרב קוק. שלשה אלו, אף שנבדלים הם זה מזה במקומותם ובזמניהם, קרובים הם זה לזה בהגיונם ובשיטתם. שלושתם פרשו את קבלת האר"י, ופרשנותם היא עצמאות מחשבתם ומקוריות תורתם. מצעם המשותף- קבלת האר"י - סתום וחתום הוא עד שכל פרשנות לו

היא יצירה חדשה העומדת לעצמה. קבלת האר"י נוסחה כפי מדת חכמת הסוד, בספירות ובפרצופים, בהאצלה ובהסתלקות, ופרשנותה היא ניסוחה כפי מידת חכמת הנגלה, רעיונות והגוונות, עקרונות ואפני מחשבה. המקור המשותף לשלש הפרשנויות חושף את הזהה שבהן ואת ההבדל שביניה מה חידש כל הוגה וכיצד פירש את קבלת האר"י.

בשורות קצרות ברצוני לתאר את חדושו של כל הוגה. לא אפרט את עיקרי משנתו, אלא, רק אנסה למצות את שחידש כל אחד מהשלושה- רמח"ל, בעש"ט והרב קוק.

האר"י לימד כי נאצלו ספירות, בהם אור וכלים; נשברו הכלים ונפלו ונסתלק האור, אחר נתקנו הספירות והופיע האור בכלים חדשים מתוקנים ועדיין ישנם כלים שבורים ונצוצות קדושה בהם, הצריכים תיקון. עבודת ישראל בתורה, בתפילה ובמעשה המצוות - תקון הכלים והעלאת הנצוצות עד לתקון השלם של העולמות כולם. באו אחרונים ופירשו מה הם ספרות מתוקנות ומה הם כלים שבורים שנצוצות קדושה בהם, מהו המתוקן ומהו הצריך הקון. שרטוט צורתם של שתי מציאויות אלו הוא תמצית חדושו של כל אחד מהמקובלים האחרונים בפרשנותם לתורת האר"י

רמח"ל פירש כי הספירות הן פרטי הנהגת ה'. כל שתואר בספירות וכל שנוייהם - במראה-הנביאה היא שבו מרקה ה' לישראל איך הוא מנהיג אותם ואת עולמו. 'שנוי הספירות הם שנויי מדותיו יתברך. רמח"ל חידש כי האור והכלים שתי הנהגות הם. האור הנהגה שבה מתגלה יחודו של ה' יתברך, שבה מתגלים רק הקדושה וטוב האלוקיים ומתגלה שאין זולתו מאומה. והכלים - הנהגה שבה מתגלית בחירת האדם וגמולו - שכר ועונש. עבודת האדם - גלוי האור והנהגת היחוד, תיקון הכלים והנהגת שכר ועונש, וזאת על ידי קיום תורה ומצוות ועל ידי התקוה והצפיה להופעת היחוד.

תמצית חדושו של רמח"ל היא: הגבול שבעולם האצילות. הוא הצריך תקון - הופעת האור הבלתי גבולי בו בשלמות.

בעש"ט ראה את הספירות שבנפש האדם ופירש את הנהגת מעלה כפי התנהגות נפש האדם. הבעש"ט הניח את היסוד לראיה זו, ובעל התניא הקים את הבנין כולו. שכל ומדות, התפעלות והתעוררות הם פעולות הספירות ושנויי מצביהם, ומכאן כלפי גבוה, מבשרי אחזה אלו-ה. שתי נפשות באדם - נפש אלוקית ונפש בהמית, ומכאן עבודת האדם דבקות בה' ית' בשתי נפשותיו.

תמצית חדושה של החסידות היא: הנפש הבהמית ועבודת החולין של האדם צריכים תקון- הופעת הקדושה בהם על ידי דבקותם בה' ית'.

הרב קוק ראה את הספירות שבעולם המגמות, התורות ורעיונות החיים והליכותיהם. שני עולמות ישנם: עולם הקודש תחלתו, עולם של מגמות ושאיפות אלוקיות, חרות להם, ללא מצרים - וללא גבול, וסופו צמצומם והגבלתם כדי מדת אנוש ועדיין בחרותם, באלוקיותם ובמוחלטותם הם עומדים; ועולם החול- תחלתו עולם של מגמות ושאיפות אנושיות, טבעיות שגבול להם. וסופו - השחתתם וסכסוכם זה בזה עד שהרע נשקף מהם. מכאן עבודת האדם: העלאת עולם החול אל הקודש וגלוי אור הקודש בשלמותו.

תמצית חדושו של הרב קוק היא: כל הרעיונות והאידיאלים האנושיים-הטבעיים ודרכי החיים הנובעים מהם- חול הם, וצריכים תקון - הופעת האידיאלים האלוקיים ועולם הקודש בהם.

נמצא, שאשר דיבר האר"י בעולם האצילות, בקלקול ובתקון, נתפרש על ידי רמח"ל כסדרי הנהגת שלטון, על ידי החסידות כסדרי התנהגות נפש ועל ידי הרב קוק כסדרי מנהגי החיים.