טלטול בשבת אל הטנק ומתוכו / הרב שבתי אברהם הכהן רפפורט
כאשר הטנק נמצא בשטח, הרי הוא נמצא בכרמלית שמדרבנן אסור לטלטל ממנה לרשות היחיד. השאלה שבה נדון היא האם כל הטנק, בפנים ובחוץ, נחשב לרשות היחיד או שישנם חלקים ממנו שהם כרמלית או מקום פטור. וכמו כן, אם נאמר שהטנק הוא רשות היחיד האם השטח שעל גבי הטנק, על גבי הצריח, הסיפון ומכסי הזחל (פלטות המתכת הנמצאות לאורך הטנק בין הזחלים לתאי הזיווד - כולל הכנפיים) הם רשות היחיד גם להקל, ומותר לטלטל מרשות היחיד גמורה אליהם או שמא אינם רשות היחיד אלא רק לחומרא, ואסור לטלטל מכרמלית אליהם וכן מרשות היחיד אליהם.
חלקי הטנק הפנימיים:
1. הצריח הוא ודאי רשות היחיד מאחר שהוא מקום שמידותיו גדולות מגובה י' טפחים ורוחב ד' שהן מידות רשות היחיד, ולכן כל המקומות שבצריח נידונים כחורי רשות היחיד אף שבהם עצמם אין גובה י' ורוחב ד'.
2. תא הנהג. (כאן אעיר שהמדידות שערכנו היו בטנק מסוג M-48). מידותיו הפנימיות של התא קטנות בדרך כלל מגובה י' טפחים, אבל מצאנו שמאחר שפתח המילוט שקוע ברצפת הטנק בכ-10 ס"מ, יש מפתח המילוט עד מכסה התא י' טפחים בדיוק, ושטח הפתח הוא ד' טפחים על ד' טפחים (הכל גם לפי שיעור הטפח הגדול), ולכן כל תא הנהג נידון כבית שאין בו י' וקירויו משלימו לי' שתוכו ככרמלית, ואם חקק בו ד' על ד' והשלימו לי' מותר לטלטל בכולו (שכולו רשות היחיד), מאי טעמא הוי חורי רשות היחיד וחורי רשות היחיד כרשות היחיד דמו (שבת ז' ע"ב; שולחן ערוך אורח חיים סימן שמה סעיף טו). ומבואר שמצרפים גובה י' מבין המחיצות שבצידי הבית והחקק שבאמצעיתו ואם כן יש למקום החקק מחיצות גבוהות י' אף שהחקק רחוק מכתלי הבית, והבית כולו נחשב כחורי רשות היחיד, וכן הדין בתא הנהג שאף מבפנים נידון כולו כרשות היחיד.
חלקי הטנק החיצוניים:
3. השטח שעל גבי הטנק מבחוץ היה צריך לידון מעיקר הדין אף הוא כרשות היחיד. למרות שהטנק מורכב מחלקים ואין לו מחיצות ישרות של י' טפחים, מכל מקום הרי ודאי שהוא נידון כעין תל שגובהו עשרה טפחים ורחבו ארבעה שהוא רשות היחיד. תחילת ה"תל" היא בגלגלי המרכוב אשר ביניהם לבין גוף הטנק אין רווח ג' טפחים, והמשכו בגוף הטנק ובסיפון.
אף שבקדמת הטנק ומאחריו אין מתחת לטנק מחיצות הנוגעות בקרקע ויתכן שיש שם בקיעת גדיים אין הדבר מעלה או מוריד. שהרי לטנק עצמו יש מחיצות י', כפי שביארנו, ומטעם גוד אסיק עולות המחיצות כלפי מעלה, ואף שיש בקיעת גדיים מתחת הרשות אין זה מבטל שם רשות היחיד ממנה (עיין שפת אמת שבת קא על תוספות (ד"ה הני ביציתא). בקיעת גדיים נאמרה רק לגבי גוד אחית כשאין מחיצה י' (כמו שפירש רש"י בשבת קא ע"א) ורוצים לעשות מחיצה י' על ידי שנראה את המחיצה כיורדת לקרקע, שם אמרינן דאינה מחיצה אם גדיים בוקעים בה.
אלא שבעיה מתעוררת מכך שלצידי הסיפון מורכב מכסה הזחל באופן שכאשר עומדים על גבי הטנק נראה המכסה כמעט כהמשך של הסיפון, והמחיצה שעשויה, כאמור, מסיפון הטנק אינה ניכרת לעומד שלמעלה. ובמסכת עירובין (פט ע"א) איתא גבי בתים שגגותיהם מחוברים ולכן אין מחיצותיהם ניכרות לעומדים על הגג, שאינם רואים את מחיצות הבתים כשמסתכלים תחת רגליהם, שרב אמר שאין מטלטלים בו אלא בד' אמות (ככרמלית). ופירש התוספות (ד"ה במחיצות) שהוא הדין אם הגג בולט חוץ למחיצות חשיב מחיצות שאינן ניכרות, ואם כן, הוא הדין, בטנק שמכסה הזחל בולט חוץ לסיפון.
ואף שהסיפון בולט מעט ממכסה הזחל ויוצר מדרגה קטנה, כתב הריטב"א בעירובין שם (ד"ה ושמואל אמר): "פירש"י ז"ל וכו' ומחיצות שאינן ניכרות כשהגגין מחוברין שאין אויר ביניהן, נראה מדבריו ז"ל אפילו המחיצות המחוברות למטה עודפות ונכרות למעלה, כיון שאין שם גובה מחיצה י' לא אמרינן גוד אסיק שהרי אינו מכיר שעומד על מחיצת עשרה. אבל יש אומרים שכל כהאי גוונא מחיצה ניכרת היא ואמרינן בה גוד אסיק ואפילו לרב", הרי שלשיטת רש"י, לדעת הריטב"א, צריך שעודף המחיצה על הגג יהיה י' טפחים. לעומתו, המאירי (שם) דורש שיהיו המחיצות בולטות ג' טפחים למעלה מהגג אך גם לשיטתו לא די בבליטה כל שהיא. מה גם שבטנק אין המחיצה עצמה בולטת ממכסה הזחל אלא עובי הסיפון, ולכן נראה שזו מחיצה שאינה ניכרת.
והנה, לדעת הר"י בתוספות (שם) חלק הגג שבין המחיצות נחשב רשות היחיד אלא שהבליטה שמחוץ למחיצות היא כרמלית כשלא אומרים שפי תקרה של הגג הבולט יורד וסותם, וגם גוד אחית משפת הגג לא אמרינן כיון שמתחת לגג יש מקום לבקיעת גדיים. עולה, שמאחר והבליטה היא כרמלית ולחלק הגג שבין המחיצות (שהוא רשות היחיד) אין מחיצות בינו לבין הכרמלית. (שמכיון שהמחיצות אינן ניכרות לעומד על הגג לא אמרינן גוד אסיק), הוי דינו כדין חצר שנפרצה במלואה למקום האסור לה שאסור לטלטל בה.
גם כאן, במכסה הזחל הבולט מהסיפון, אי אפשר לומר פי תקרה יורד וסותם. זאת, משתי סיבות:. (א) למכסה הזחל אין מחיצות משלשה צדדים ו'פי תקרה יורד' אמרינן רק משני צדדים סמוכים (טור ושולחן ערוך אורח חיים שסא) ואף שמלפנים ומאחור יש שרשרת זחל המגיעה כמעט עד למכסה ויתכן שנחשבת למחיצה, הרי מכסה הזחל בולט מחוץ לשרשרת ושוב אין כאן מחיצה ניכרת. (ב) מלפנים ומאחור מכסה הזחל משופע, ובשיפוע אין אומרים פי תקרה יורד וסותם, שכן דעת רש"י בעירובין (כה ע"ב) וכן נפסק להלכה בטור ושולחן ערוך (שם). אם כן, לפי ר"י, אם לא נוכל לומר כאן גוד אחית משפת מכסה הזחל למטה, ונדון בזה להלן, יהיה מכסה הזחל כרמלית והשטח שעל גבי הסיפון יהיה ככרמלית לחומרא ורשות היחיד מעיקר הדין.
לפיכך, אסור לטלטל מתא הנהג והצריח לסיפון (שהרי אסור לטלטל מרשות היחיד לחצר שנפרצה במלואה לכרמלית), ולא מהקרקע לסיפון (שכן הסיפון הוא רשות היחיד מעיקר הדין). ברם, יהיה מותר לטלטל מהקרקע למכסה הזחל, שכן מותר לטלטל בכרמלית פחות מד' אמות. כל זה אמור רק ביחס לסיפון עצמו, אבל הצריח גבוה מהסיפון י' טפחים ויש לו מחיצות ניכרות ולכן על גבו הוא בודאי רשות היחיד. מלבד זה כל הזיזים של גבי הצריח והסל ניתנים לשימוש מעל גבי הצריח או מתוכו ולכן הם נחשבים לחורי רשות היחיד.
אלא שקשה לשיטת הר"י, שאם אין מחיצות נכרות ולא אומרים גוד אסיק, ולכן אומרים שהגג נפרץ במלואו לבליטה, מדוע נחשב הגג כרשות היחיד כלל ועיקר הרי אינו מוקף במחיצות? וכתב מהרש"א (שם) שאמנם משפת הגג ולמטה היתה צריכה להיחשב מחיצה מטעם גוד אחית, אלא שמאחר שיש בקיעת גדיים בין הקרקע לשפת הגג אינה חשובה מחיצה, אבל מהמקום שאין בקיעת גדיים לא נתבטל דין מחיצה ולכן רק חלק הגג שמעל הבית נחשב מוקף כמחיצה שהרי הקירות מונעים בקיעת גדיים תחתיו.
והקשה זקני הגאון ר"מ פיינשטיין שליט"א (זצ"ל) בספרו אגרות משה (אורח חיים חלק א סימן קלט), כיצד ייתכן שאומרים גוד אחית באמצע הקירוי, הרי נתבאר בסוכה (דף ד ע"ב) שאף גוד אסיק אין אומרים באמצע הגג אלא רק בשפתו? ותירץ, שכוונת המהרש"א ששפת הגג נחשבת מחיצה מדין גוד אחית אף שגדיים בוקעים בה, אלא שאין מחיצה מועילה במקום שהגדיים בוקעים בה, אלא במקום שאין הגדיים בוקעים, והיינו לשטח הגג שמעל למחיצות הבית. אלא שכתב שדוחק לומר סברא כזו ללא ראיה, ותירץ הוא את שיטת התוספות שלעולם רשות היחיד עולה עד לרקיע אף בלא גוד אסיק ולכן על גבי הגג שמעל מחיצות הבית הויא רשות היחיד אלא שנפרצה לכרמלית שהיא הגג הבולט מהמחיצות.
והנה, במסכת שבת (קא ע"א) איתא: "עמוד ברשות הרבים גבוה י' ורחב ד' ואין בעיקרו ב' ויש בקצר שלו ג' הוי רשות היחיד". ופירש רש"י: "'שאין בו בקיעת גדיים' - שאין דרך גדיים להתחכך ולעבור תחת שיפועו שאינו אלא מעט". והקשו התוספות שאם הוא דק הרבה כמו טרסקל הרי יש בקיעת גדיים כדאיתא שם בגמ' קודם, ותירצו שאיירי שיש בעובי העמוד לכל הפחות ג' טפחים ואז אין תחת העמוד די עובי לגדיים לבקוע. והסתפק באגרות משה (שם) האם התוספות איירי שעובי הג' טפחים הוא באמצע ואז יש רק חצי טפח מכל צד, ורק בחצי טפח רוחב אומרים שאין בקיעת גדיים או גם כשאותו עובי הוא מהצד שאם כן גם בטפח אחד אין בקיעת גדיים. ועוד כתב שלרש"י נראה שברוחב טפח וחצי אין בקיעת גדיים.
והנה, בעירובין (לג ע"ב) איתא שרבי יוסי ברבי יהודה, שסובר שאמרינן גוד אחית אף כשגדיים בוקעים מלמטה - אומר זאת רק כאשר המחיצות שאותן אנו מורידין מקיפות את השטח סביב סביב - "הדרא מחיצתא", אבל אם, למשל, נתן כלכלה באילן, שמחיצות הכלכלה אינן מקיפות את עובי האילן גם לשיטתו לא אומרים גוד אחית. והביא זאת התוספות עירובין (דף פט ע"א ד"ה במחיצות) שלכן גם בגג הבולט ממחיצות הבית לא אמרינן גוד אחית אף לרבי יוסי ברבי יהודה כיון שלא הדרא מחיצתא. לעיל הבאנו את המהרש"א שכתב בדעת הר"י (בתוספות עירובין שם) שאומרים גוד אחית משפת הגג למטה רק שאינו מועיל במקום שיש בקיעת גדיים, אבל במקום שאין בקיעה, כלומר במקום המוקף במחיצות הבית, תועיל המחיצה.והקשה באגרות משה (שם) כיצד תועיל המחיצה מחיצה מדין גוד אחית משפת הגג, הרי סוף סוף לא הדרא מחיצתא; ואף לרבי יוסי ברבי יהודה לא אמרינן, כאמור, גוד אחית? ותירץ שצריך לומר שרק במקום בקיעת גדיים, שאז חידש רבי יוסי ברבי יהודה שבכל זאת אומרים גוד אחית, רק אז אם לא הדרא מחיצתא לא אומרים גוד אחית, אבל כשאין בקיעת גדיים - לא בעינן הדרא מחיצתא. ותמה עליו מה הקשר בין בקיעת גדיים להדרא מחיצתא שהרי נראה שהדרא מחיצתא הוא דין מדיני גוד אחית ובמקום שאומרים גוד אחית גם כשאין בקיעת גדיים צריך בכל זאת שתהיה הדרא מחיצתא.
ונראה מדברי התוספות (עירובין פו עב ד"ה גזוזטרא) ממש כדברי מהרש"א. התופסות הקשה לגבי גזוזטרא: "תימה כיון דאין לה מחיצות אמאי הויא רשות היחיד והא טרסקל לא הויא רשות היחיד אפילו לרבי יוסי ברבי יהודה אלא משום דהדרא מחיצתא, ויש לומר דבקיעת גדיים לא הויא בקיעה ואמרינן גוד אחית". הרי בפירוש שכאשר אין בקיעה אמרינן גוד אחית אף שלא הדרא מחיצתא.
ובנידון דידן, טנק, מצד הזחל נראה דאין בקיעת גדיים, כיון שאין אפילו חצי טפח בגובה ג' טפחים רוח פנוי בצד הזחל, כיון שאין ג' טפחים רוח על חצי טפח עומק מטבור גלגלי המרכוב עד לתחתית גלגלי המרכוב, ומכל מקום ודאי שאין כלל רוח טפח וחצי בגלגלי המרכוב שהוא הרוח הקובע לרש"י כמו שכתבנו לעיל. ונראה מדברי המגן אברהם (ריש סימן שנה) שפסק כרש"י בזה (עיין במחצית השקל שם), ויהיה, אם-כן, צד הטנק כעמוד שיש ברחבו ארבעה ובקצר שלו שלשה שאין בו בקיעת גדיים. ולפי המהרש"א אף שלא הדרא מחיצתא, מכל מקום - כיון שאין כאן בקיעת גדיים אמרינן גוד אחית, ולכן יש מחיצה משפת מכסה הזחל למטה. נמצא, שאף שמחיצות הסיפון אינן ניכרות, מכל מקום - כל השטח שעל-גבי הטנק הוא רשות היחיד.
אף לשיטת הגאון זקני שליט"א (זצ"ל) שחלק על המהרש"א וכתב שכאשר לא הדרא מחיצתא לא אמרינן גוד אחית גם כשאין בקיעת גדיים נראה מכל מקום שעל גבי הטנק כולו הויא רשות היחיד. זאת, כיון שתא הנהג והצריח שהם רשות היחיד פתוחים אליו, ונמצא שכל השטח שעל-גבי הטנק הוא חורי רשות היחיד, כמבואר בשולחן ערוך (סימן שמה סעיף טז). ואף שבשפת אמת למסכת שבת (ז ע"ב) כתב שאם החקק שבתוך הבית עמוק י' לא ייחשב הבית לחורי רשות היחיד כיון שאין הבור צריך את מחיצות הבית להיות רשות היחיד, כאן המצב שונה כיון שתא הנהג והצריח הם רשות היחיד מכוח הסיפון ולכן ודאי שיש צירוף בין הסיפון לבין תא הנהג והצריח. וביחוד לפי הרשב"א שכתב בפירוש שאף אם הבור עמוק י', מכל מקום - כיון שכל הבית מוקף מחיצות הוי כולו כחורי רשות היחיד, הרי ודאי שכל הסיפון הוי חורי רשות היחיד. אלא שלפי זה יש לפקפק בדין מכסה הזחל שאולי הוא עצמו כרמלית ואז לשיטת הר"י עדיין יחשב הסיפון כנפרץ למקום האסור לו.
מסקנת התוספות כשיטת הירושלמי שאין כרמלית למעלה מי' וחלק הגג הבולט נחשב כמקום פטור, וכתבו שאין מחלוקת בין הבבלי והירושלמי בזה. לעומת זאת, כתב הרא"ש שהבבלי חולק על הירושלמי. לפי הבבלי הוי כל הגג (ולא רק מה שבולט מהמחיצות) כרמלית, ולפי הירושלמי הוי מקום פטור. לעניין פסק ההלכה נחלקו האחרונים בזה. לפי דברינו, להמהרש"א אין בכך נפקא מינא כי לא שייך כאן כלל דין מחיצות שאין ניכרות שהרי אין בקיעת גדיים. רק לשיטת זקני הגאון שליט"א (זצ"ל) יהיה תלוי במחלוקת האם מכסה הזחל כרמלית או מקום פטור. בצירוף כל השיטות הנזכרות לעיל נראה לומר שלפחות לגבי טלטול מתוך הטנק לשטח שעל גבו חשוב השטח שעל גבו כרשות היחיד - ומותר לטלטל. לפי שיטת המהרש"א אסור לטלטל מן הקרקע - לא אל הסיפון ולא אל הזחל.
בטנק צנטוריון שיש בליטה כל שהיא של מכסה המנוע מעל התמסורת - נראה מדברי הריטב"א בעירובין (שם) שבליטה כל שהיא עושה את המחיצה לאינה ניכרת ואף שבאותו משהו אין מקום לבקיעת גדיים - סוף סוף הרי מתחת הטנק יש רווח גמור ומקום לבקיעת גדיים. מכל מקום, על גבי הטנק ישאר דין רשות היחיד כיון שיש לטנק שלש מחיצות גמורות, לפי המהרש"א, שאף לר"י שדן מקרה זה כנפרץ במילואו מצד אחד, מכל מקום - אותו כל שהוא הבולט ודאי שיהיה מקום פטור ונפרץ במילואו למקום פטור אינו נאסר.
עוד אפשר לומר שמצד התמסורת נדון בדין פי תקרה יורד וסותם ואז לא חיישינן עוד לבקיעת גדיים מתחת הטנק ונשאר רק אותו כל שהוא הבולט, וברוח כל שהוא הרי אין בקיעת גדיים ואמרינן גוד אחית. ועדיין סברא זו צריכה בירור.
4. זיזים הבולטים מהטנק החוצה, אם הם בתוך י' טפחים מהקרקע ורחוקים מהסיפון יותר מי' טפחים, לפי הכרעת הרמ"א (סוף סימן שמה) - כשהם נמצאים בכרמלית דינם ככרמלית ואסור לטלטל מהם לרשות היחיד. לגבי זיזים שמעל י' טפחים, הנה הם בתוך י' טפחים לסיפון שהוא רשות היחיד, כמו שנתבאר, ולכן נראה שדינם כרשות היחיד. ועיין במגן אברהם (בסוף סימן שנג) ובהגהות הגר"א (שם), ולא נתבאר היטב האם יש תנאי בזיזים אלה שאפשר יהיה להשתמש בהם מרשות היחיד בפועל.
5. דין קנה התותח. בתוספות (עירובין כו ע"ב) איתא שגזוזטרא הבולטת שיש לה פתח מרשות היחיד הויא רשות היחיד, ולא נתבאר אם צריך שתהיה אפשרות להשתמש בה מרשות היחיד בלי להיכנס בה. שאלתי את זקני הגאון ר"מ פיינשטיין שליט"א (זצ"ל) ואמר שדעתו שחורי רשות היחיד שמחוץ למחיצות רשות היחיד עצמה צריכים שיהיו ראויים לשימוש מרשות היחיד, ולפי זה חלק קנה התותח הבולט מחוץ לסיפון שאי אפשר להשתמש בו מהסיפון הוא מקום פטור ולא חורי רשות היחיד, ומותר לטלטל מכרמלית עליו וממנו לרשות היחיד (לסיפון) דין דומה יהיה גם לידית של מכסה התמסורות בטנק M-48.
לסיכום:
(א) תוך הטנק ודאי שהוא רשות היחיד גמורה.
(ב) על גבי הטנק לשיטת מהרש"א כולו רשות היחיד גמורה, ולשיטת אגרות משה יש לפקפק בדין מכסה הזחל.
(ג) חלק קנה התותח הבולט מהסיפון שאי אפשר להשתמש בו מהסיפון וידית מכסה התמסורת בטנק M-48 הוא מקום פטור לפי הוראת הגר"מ פיינשטיין שליט"א (זצ"ל).
(ד) זיזים הבולטים מהטנק החוצה הנמצאים עשרה טפחים לפחות מעל הקרקע ופחות מעשרה טפחים מהסיפון דינם כרה"י.