שמשון בחייו ובמותו / יוסף עופר

חיים כפולים חי שמשון, שופט ישראל. כל שקרהו בחייו, חזר ואירע לו במותו. מעשים רבים בחייו: משתה וחידה, שועלים ולפידים, הסגרה לפלישתים ותשועה, צמא ומעיין מים, ועקירת שער ומזוזות. כולם חזרו ונתמצו במעשהו האחרון, נקודת השיא של חייו, עת מותו.

מעשהו הראשון של שמשון הוא לקיחת האישה התמנית (שופטים י"ד), וסיפורו האחרון פותח בלקיחת דלילה בנחל שורק (שם, ט"ז). "פתי את אישך" אומרים המרעים לאישה; "פתי אותו וראי במה כוחו גדול" מציעים סרני פלישתים. "רק שנאתני ולא אהבתני" מציקה התמנית; "איך תאמר אהבתיך, ולבך אין אתי" מציקה דלילה. בשני המקרים הפיתוי מצליח. אך בעקבות הראשון צלחה עליו רוח ה' ולאחר השני "לא ידע כי ה' סר מעליו".

שמשון נאסר בידי אנשי יהודה בשניים עבותים חדשים להסגירו בידי פלישתים. ולמטרה זהה הוא חוזר ונאסר בידי דלילה בשבעה יתרים לחים, ואחר - בעבותות חדשים. העבותים בהם אסרוהו אנשי יהודה היו "כפשתים אשר בערו באש", והיתרים אף הם מתנתקים "כאשר ינתק פתיל הנערת בהריחו אש". נקמה אחת נקם שמשון לאחר שריפת אשתו התמנית ואביה באש. "אם תעשון כזאת, כי אם, נקמתי בכם ואחר אחדל". נקם אחת משתי עיניו נוקם שמשון במותו, וחדל לעולם. שועליו של שמשון מבעירים קמות פלישתים כאשר "לפיד אחר בין שני הזנבות בתוך", ולפיתת שני העמודים התוך היא גבורתו האחרונה של שמשון.

בסיום תקופת חייו הראשונה - סיפור הצמא בלחי, שבמרכזו קריאת שמשון אל ה'. נעשה לו נס "וישת, ותשב רוחו ויחי" (סיפור זה שונה מכל המאורעות שקרו לשמשון, שהרי אין בו פגיעה בפלישתים כבשאר מעשיו. מרכז הסיפור ומשמעותו הם אפוא בקריאה לה' והיענות ה'). בעת קריאתו השנייה של שמשון: "ה' א-להים, זכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה א-להים ", הוא משיב רוחו לא-להים.

הכתוב מסכם את חיי שמשון לאחר קריאתו בלחי: "וישפט את ישראל בימי פלשתים עשרים שנה" (חתימה כזו מופיעה דרך כלל בסוף תיאור תקופת השופט). הכתוב חוזר ומזכיר לאחר מעשה מותו "והוא שפט את ישראל עשרים שנה".

בין שתי התקופות - פרשה קצרה שלישית: פרשת שערי עזה. בין שני הסיפורים על שתי הנשים - אישה שלישית, אישה זונה.

מצד אחד פרשה זו אינה שייכת לסיפור מותו. הרי היא סיפור נפרד, מעשה תשועה בודד, המצטרף לסדרת המעשים בתקופה הראשונה. כמו בשאר המעשים, גם כאן מצויות הקבלות לסיפור מותו: כאן הולך שמשון עזתה אחר עיניו, ובסיפור הסמוך מורידים אותו פלישתים עזתה אחר שניקרו את עיניו (סוטה, פ"א, מ"ח: "שמשון הלך אחר עיניו, לפיכך ניקרו פלישתים את עיניו"). כאן אוחז שמשון בדלתות שער העיר ובשתי המזוזות ומסיעם, ואף במותו נסמך שמשון על שני העמודים ומפיל את הבית.

מאידך גיסא, מעשה זה נכתב לאחר סיכום התקופה הראשונה (הקריאה לה', והסיכום "וישפוט את ישראל... עשרים שנה"), והוא הפותח את התקופה השנייה. ללמדך, שתפנית חלה בשמשון: "רבי אומר תחילת קלקולו של שמשון בעזה" (סוטה ט:). שמשון הולך אחר עיניו, רואה אישה זונה ובא אליה.

מעתה נשתנה טבעו של שמשון. לפנים ראה אישה, שלא נזכר שמה, ותישר בעיניו. עתה הוא אוהב אישה ושמה דלילה "שדלדלה את כוחו, דלדלה את לבו, דלדלה את מעשיו" (סוטה, שם). לפנים פיתתה אותו אישה בגלל איומי הפלישתים ("פן נשרוף אותך ואת בית אביך באש"), ועתה הפיתוי הוא בעד בצע כסף, בבגדה בו. שלוש פעמים צלחה על שמשון רוח ה' בתקופת חייו הראשונה - בשיסוע הארי, לאחר החידה ובהסגרתו לפלישתים. שלוש פעמים ננער שמשון בניסיונות דלילה להסגירו. אך רוח ה' אינה צולחת עליו עוד מאז מעשה עזה, עד שלבסוף "ה' סר מעליו" "והוא לא ידע".

בתקופתו הראשונה הושיע שמשון את ישראל בדרכו המיוחדת - דרך של מלחמה אישית בפלישתים, ללא שיתוף העם. דרך הכרוכה בהתערבות בפלישתים ובמשתיהם ובלקיחת אישה פלישתית. דרך מסוכנת וקשה, אך דרך שהכתוב מעיד עליה "כי מה' היא", אף ש"אביו ואמו לא ידעו", אף שאנשי יהודה חששו ממנה, אף שאנו מתקשים להבין אותה. שמשון הלך בדרכו זו והושיע את ישראל, עד שהלך אחר עיניו, ונכשל במעשה עזה.

מעתה אין שמשון יכול עוד לחיות ולהושיע את ישראל בדרכו המיוחדת. אי אפשר לומר עוד "כי תאנה הוא מבקש מפלשתים" "ומה' היא". אך יכול שמשון לחזור בתשובה בשעת מותו, ואז תגדל תשועתו מכל שעשה בחייו: "ויהיו המתים אשר המית במותו רבים מאשר המית בחייו". "שהיו פלישתים יראים ממנו עשרים שנה אחר מותו כדרך שהיו יראים ממנו עשרים שנה בחייו". (ירושלמי סוטה פ"א ה"ח. ובעניין הגירסא "ארבעים שנה" עיין תוס' שבת נה : ד"ה מעבירם, וספר האשכול ח"ב עמ ' 62).

דוגמת כל תשועותיו במשך חייו, אנו מוצאים בתשועה שהושיע במותו, עת חזר בתשובה, ועוד עלתה תשועה זו על כולן כאחת. ובזכות תשובתו זכה שמשון לחזור אל המקום ממנו יצא בטהרה: "ותחל רוח ה' לפעמו במחנה דן, בין צרעה ובין אשתאול "

"ויעלו ויקברו אותו בין צרעה ובין אשתאול ".