אבות האומה והאנושות בראיית חז"ל / מנחם ולדמן

כל הקורא והמעיין בספורי המקרא עומד נפעם מול הדמויות העולות והנעלמות על במת ההסטוריה. אדם וקין, חנוך ושם, נח ואברהם, יצחק ועיקב, בני יעקב והיורדים מצרימה. נראה כי הדמויות חולפות ביעף מול עיני הקורא ולבו המשתאה אינו קולט וחש מי אכן ניצב מולו. מי היה אדם הראשון? מה היו מחשבותיו והגיגי לבו, מה היו ערכי חייו? אברהם, היכן וכיצב היו הורתו ולידתו הרוחנית? מה היו שאיפות לבו ומה היה התכן הרוחני והמעשי של חייו? מה היה סדר יומו של יצחק בנו ואיך צייר בעיני רוחו את השכינה המדברת אליו? מה ידע יעקב על בניו שיצאו ממנו ועל קורות צאצאיו, ואיך ומה לימד וחינך את בניו מנעוריהם? מה היתה השקפתו של העולם שבו חי ופעל?

שאלות אלו ואחרות, החשובות כל כך להבנת יסודות ושרשי אמונת היהדות, לעתים נרמזות במקרא ולעיתים אינן זוכות אף להבזק אור כלשהוא. דרך המקרא לקמץ בתאורי אישיו ודורותיו, לעתים לזרוק אור על פרשה מסוימת, לעתים נצנוץ ובדרך כלל אפרורית וחשכה מכסות את רב ימי חיי אישי המקרא.

בולט הדבר במיוחד בשחר ההסטוריה קדם מעמד הר סיני ומתן התורה לישראל, שיצקה דפוסי חיים ותבניות מחשבה לבני ישראל. קדם שניתנה תורה איננו יודעים בברו מספורים המקרא כיצד נהגו וחשבו אותם דורות "באלפיים שנות תהו". ראשוני האנושות וגדולי אומתנו מצטיירים כדמויות פלאיות נעלמות, אגדתיות ולעתים כדמויות קטנות וחלשות שקשריהן אל המציאות היומיומית ואל הבנתנו רופף. אנו יושבים בחשכה וצופים עליהם עוברים על הבמה, משתהים לרגע ונעלמים, ואיננו יודעים מהיכן באו ולהיכן הלכו ומה עשו עד שהופיעו לעיננו. נדמה כי בתחיית המתים אי"ה, נוכל ללא קושי רב לדבר ולשוחח עם ר' עקיבא ובן כוזיבא, ר' יהודה הנשיא ורש"י, הרמב"ם והגאון מוילנא, ופער הדורות לא יורגש כמעט כי מערכות חיינו חופפות מאד. אך נראה כי לא נוכל לגשר כלל ולמצא נושא כל שהוא לשיחה עם אדם הראשון, מלכיצדק, חנוך או יעקב. לעתים נחשב כי דורות ואישים אלו קטנים הם ביחס לדורות מאוחרים ואף לדורנו. כי מי הם אדם ונח ואפילו יחק כפשטי המקראות, מול אותם דורות וצדיקים שקיימו תורה ומצוות ומסרו חייהם ונפשם על קדושת אמונת ישראל בקב"ה. מהי חכמת ומעשי יעקב ובניו מול מעשי ר' עקיבא ומקדשי ה' אחרים ואף צדיקים ותמימים בדורנו. כך מתקטנים בסתר המחשבה אותם גדולי דורות וספורי המקרא הופכים למקבילים לספורי מתולוגיה וקדמוניות עמים עתיקים אחרים, ויחוד התורה כתורה מן השמים ויסודות אמונת ישראל מתערערים ונחלשים.

את שלא גלתה לנו התורה גילו לנו חז"ל ושפכו אור על הצללים. הקשיים שבישום אגדות חז"ל לשפת המעשה וההסטוריה ידועים וברורים אך בכל אפן אנסה להעיר הערות מסוימות על פני הדורות קדם מתן תורה באספקלריה של חז"ל, שישפכו אור נוסף על התמונה האמיתית אף כי צללים לא מעטים יישארו.

סקירת מאמרי חז"ל דלהלן מצומצת וסלקטיבית כשאמת המידה היא מידת הפשטנות והמסורת היחסית שבדברי חז"ל אלה. לדעתי בנוגד לדברי חז"ל אחרים בעלי אופי אגדי מובהק.

למוד התורה

"עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמר משמרתי מצותי חוקותי ותורתי[1] – מלמד שנגלו דברי תורה ודברי סופרים".[2]

אמר ר' שמעון בן יוחי אב לא למדו, רב לא היה לו, מהיכן למד את התורה אל אזימן לו הקב"ה שתי כליותיו כשני רבנן והיו נובעות ומלמדות לו חכמה".[3]

"מימיהם של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם. היו במצרים ישיבה עמהם... אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה היה... יעקב אבינו זקן ויושב בישיבה".[4]

"זנות נמי בבית דינו של שם גזרו דכתיב 'ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף".[5]

"מסכת עבודה זרה של אברהם אבינו ארבע מאות פרקים היו בה".[6]

"אדם הראשון ידע תורה והניחה בקבלה לשת בנו".[7]

"ואת יהודה שלח להורות לפניו[8] – להכין לו בית ועד שיהא מורה בו דברי תורה ושיהיו השבטים לומדים בו ובכל מקום שהיה יעקב יושב היה עוסק בתורה".[9]

"תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר[10] – מלמד שהיו בידן מגילות שהיו משתעשעין בהן משבת לשבת לומר שהקב"ה גואלן לפי שהיו נחין בשבת".[11]

"אלא כך אמר (משה) לפני הקב"ה, נטלתי ספר בראשית וקראתי בו..."[12]

קיום מצוות

"מצינו שעשה אברהם אבינו את כל התורה כלה עד שלא נתנה שנא' עקב אשר שמע אברהם בקלי וישמר משמרתי חקתי ותורתי".[13]

"אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן אפילו ערובי תבשילין שמר בביתו של אברהם אבינו שנא' וישמור משמרתי מצותי חקתי ותורתי וכי תורות הרבה הן... אלא ותורותי אלו דקדוקי מצוות שדקדק אברהם".[14]

"אדם נח אברהם יצחק יעקב יהודה ויוסף תורה לא נתנה להן והן עשו אותה מאליהן".[15]

"על ששה דברים נצטווה אדם הראשון על עבודה זרה ועל חלול השם ועל הדינים ועל שפיכת דמים ועל גלוי עריות ועל הגזל".[16]

"הוסיף לנח אבר מן החי שנא' אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו"[17] – ונמצאו שבע מצוות וכן היה הדבר בכל העולם עד אברהם. בא אברהם ונצטוה יתר על אלו במילה והוא התפלל שחרית ויצחק הפריש מעשר והוסיף תפילה אחרת לפנות היום ויעקב הוסיף גיד הנשה והתפלל ערבית ובמצרים נצטוה עמרם במצוות יתירות עד שבא משה רבנו ונשלמה תורה על ידו".[18]

"ומנין שהוא שנים וחדשים וימים ולילות שעות וקיצין ותקופות ומחזורות ועבורין היו לפני הקב"ה והיה מעבר את השנה ואח"כ מסרן לאדם הראשון בגן עדן שנא' "זה ספר תולדות אדם".[19] מנין אדם לכל תולדות בני אדם. אדם מסר לחנוך ונכנס בסוד העיבור ועיבר את השנה... וחנוך מסר לנח... נח מסר לשם... ושם מסר לאברהם... אברהם מסר ליצחק... יצחק מסר ליעקב".[20]

"דוד כתב ספר תהילים על ידי עשרה זקנים ועל ידי אדם הראשון..."[21]

תורת הנסתר

"זה ספר תולדת אדם[22] – ספר ודאי נחתו ליה לאדם הראשון וביה הוה ידע חכמתא עלאה"[23].

"ספר היה לחנוך וזה הספר ממקום ספר תולדות אדם היה וזהו סוד החכמה"[24]

"ספר דאדם הראשון היה לו ליעקב וספר חנוך וספר יצירה דאברהם אבינו"[25]

נבואה ורוח הקדש

"הראה לו הקב"ה לאדם הראשון דור דור ודורשיו דור דור וחכמיו דור דור ופרנסיו"[26]

"ארבעה דברים הראה הקב"ה לאברהם אבינו ואלו הן תורה וקרבנות גיהנום ומלכויות..."[27]

"הראה הקב"ה ליעקב אבינו בית המקדש בנוי וקרבנות מוקרבים וכהנים משרתים"[28]

"ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים[29] – א"ר שמעון בן לקיש ביקש יעקב לגלות לבניו את קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה"[30]

"לשני בני אדם גילה הקבה את הקץ ליעקב ולדניאל".[31]

"שרתה רוח הקדש על יוסף מנעוריו ועד יום מותו והיתה מנהגת אותו בכל דבר חכמה".[32]

"יסכה[33] – זו שרה ולמה נקרא שמה יסכה שסכתה ברוח הקדש"[34]

"אמנו רחל מהנביאות הראשונות היתה"[35]

*

לאור סקירה נבחרת זו של מדרשי חז"ל המתארים את אישי המקרא קדם מתן תורה מזדקת לעיננו בעיה מרכזית: אם אכן נכונים דברי חז"ל אלה כפשוטם מנין להם ידיעות אלו שלעתים סותרות את פשט דברי הכתוב, לכאורה, ודברך כלל אינן נרמזות אפילו בפשטי המקראות.

ערפל סמיך זה שבין ראית חז"ל לבין פשט המקרא הוליד אצל רבים מלומדי התנ"ך נטיה להתרחקות מכל התיחסות רצינית וענינית לדברי חז"ל אלה ביחס לפשטי המקראות והמאורעות שבמקרא. תהום נפערה בין ספורי התנ"ך לבין אגדות ומדרשי חז"ל כשפשט הכתוב מזוהה כאמת הסטורית ומדרשי חז"ל הם דברי מחשבה, נסתרות הבורא ורעיונות נעלים הנסתרים ומכוסים במלבוש מילולי גלוי שאין בינו לבין פשט המקראות אלא קשר של "אסמכתא בעלמא" ותו לא. גישה זו נבנית ונסמכת על אופי אגדות ומדרשי חז"ל בכללותם, שהלומדים כפשטם הגדולי בלבד בודאי שיבא לכלל אי הבנת וטעות. כמו כן נתלו בכללם של חז"ל – "אין מקרא יוצא מידי פשוטו"[36], אך היא הוקצנה וראתה בכל אמירת חז"ל שאינה נראית ממבט ראשון פשטית אגדה בעלמא, ללא נסיון רציני של ברירת מסורות חז"ל על האישים והתקופות ונפוי של אגדות הקרובות לפשט מבין שאר האגדות.

אין בכוונת המאמר לעיין בפרשה מורכבת וחמורה זו של נסיון הגישור או אי הגישור בין הפשט לדרש בספורי המקרא[37] אך באופן כללי יאמר שאליבא דגישה זו כל אותם מדרשי חז"ל שהובאו לעיל אין בינם לבין המציאות בימי המקרא כל קשר, ורב האגדות הן על דרך קירוב הרחוק (אנכרוניזם) כלומר חז"ל תיארו את דור האישים והאבות קדם מתן תורה (לעניננו וכן דרכם בכלל) בדרך על-זמנית. הם שייכו לתקופת האבות ענינים ותאורים השייכים לתקופתם כדי לקרב את התקופה להבנת בני דורם. דרך זו ידועה בספרות העולם לדורותיה ובה השתמשו גם חז"ל. אברהם מעולם לא הניח תפילין ולא ידע מהי תורה. יעקב מעולם לא למד בבית אולפנא ובית דינו של שם לא היה ולא נברא. האבות לא תקנו תפילות ויצחק לא הפריש מעשר. אדם לא ידע רזין וסודות פנימיים וחנוך לא הכיר את סוד העבור. אין האמת ההסטורית אלא זו הנראית מפשטי המקראות.[38]

אין בכוונתי להתדיין על עצם רעיון האנכרוניזם בדברי חז"ל ולא לבחון את אמיתותה לגבי כל מדרש ומדרש, אך אביא להלן ראיות מספר, המוכיחות לדעתי, שטמון באותם מדרשים שהובאו לעיל (ואחרים כדוגמתם) גרעין של אמת הסטורית ברורה, וכך היא נמסרה ונתפסה אצל חז"ל ורבותינו ה ראשונים. גרעין זה אף שלעתים לבש תוספת אגדית מסוימת אינו סותר את פשט הכתוב אלא להיפך, משלים ומאיר את פשטי המקראות שדרכם להיות קצרים ונסתרים.

לענין קיום התורה והמצוות קדם מתן תורה נראה שהשקפה זו נפוצה בחז"ל[39] ומעיון בלשון וענין דברי חז"ל אלה במקורותיהם, נראה שתפשו זאת כמסורת עובדתית ולא כאגדה ודרש שאין מקשים עליהם. ספרים חצוניים שונים אף הם כותבים בפרוש בדרך ספורי התנ"ך על קיום המצוות. לדוגמא: בצווי לנח

"...ירחים שבתות חגים והיובלים..."[40] "ויבן סכות לו ולעבדו..."[41] "וישבו בסכות ולקחו עדף עץ עבות וערבי נחל ויקח אברהם לבות תמרים ופרי עץ הדרו סבב מידי יום ביומו את המזבח בענפים שבע ליום ובבקר יהלל ויודה לאלקיו על הכל בשמחה"[42].

בצווי חנוך

"ובשנה החמישית... שמיטה".[43] "דין ערלה ונטע רבעי"[44].

הראשונים שהתיחסו לפרשה זו נטו ברובם לקבל זאת כאמת הסטורית ברורה ומוצקה ולא כאגדה שאין להקשות עליה, ובררו בדרך הפשט דעת חז"ל זו. ואלה דברי הרמב"ן בפיה"ת לאחר שהביא דעות חז"ל בענין והקשה עליהם מפשטי הכתובים[45].

"והנראה אלי מדעת רבותינו שלמד אברהם אבינו התורה כלה ברוח הקדש ועסק בה ובטעמי מצוותיה וסודותיה ושמר אותה כולה כמי שאינו מצווה ועושה..."

ואף שהביא הרמב"ן אח"כ פירוש נוסף על דרך הפשט, כך דרך הראשונים בהרבה מקראות, ואין זה סותר את האמת ההסטורית שהיתה כפי מסורת חז"ל כי יש ערך כשלעצמו לפרוש הכתובים כפשטם לבד. "אגדת" קיום תורה ומצוות ע"י האבות עוררה דיון הלכתי לא רק אצל הרמב"ן כלעיל, יעוי"ש, אלא בעצם הגדרתם כבני ישראל או בני נח לענין צווי מצוות בני נח שלעתים הן חמורות מתרי"ג מצוות, עובדה המוכיחה יחס הראשונים לאגדה זו כאל פשט הסטורי[46].

לענין צווי בני נח ושלשלת צווי התורה שאינם מפורשים בתורה, הדברים מתבררים בגמרא ובהלכה, ואחזור על סכומו של הרמב"ם בנושא:

"על ששה דברים נצטווה אדם הראשון על עבודה זרה, ועל ברכת השם ועל שפיכות דמים וע לגילוי עריות ועל הגזל ועל הדינים אע"פ שכולן הן קבלה בידינו ממשה רבינו והדעת נוטה להן, מכלל דברי התורה יראה שעל אלו נצטווה. הוסיף לנח אבר מן החי שנא' "אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו".[47]

"נצאו שבע מצוות וכן היה הדבר בכל העולם עד אברהם. בא אברהם ונצטווה יתר על אלו במילה והוא התפלל שחרית ויצחק הפריש מעשר והוסיף תפלה אחרת לפנות היום ויעקב הוסיף גיד הנשה והתפלל ערבית ובמצרים נצטוה עמרם במצוות יתירות עד שבא משה רבינו ונשלמה תורה על ידו"[48].

בגמ'[49] הובאה מחלקת אם התורה "מגילה מגילה נתנה או תורה חתומה נתנה", ורש"י[50] והרמב"ן[51] יחסו את שתי הדעות למשה שכתב פרשה פרשה או חתם את כל התורה כאחת. מדברי המדרש שהובא לעיל נראה הדבר אולי לפנים אחרות:

"תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר[52] – מלמד שהיו בידן מגילות שהיו משתעשעין בהן משבת לשבת לומר שהקב"ה גואלן לפי שהיו נחין בשבת[53]".

וכן במקום אחר:

"כך אמר (משה) לפני הקב"ה נטלתי ספר בראשית וקראתי בו"[54].

ונראה מכאן שספורי התורה מהבריאה עד הירידה למצרים היו לפני בנ"י במצרים[55].

ישנם רמזים וסימנים לדיני התורה, בתקופות שקדם מתן תורה, אצל אומות העולם, ויתכן שהם עדות לתהודה שנוצרה לקיום המצוות בדור האבות[56].

לענין תורת הנסתר והנבואה. "זה ספר תולדות אדם"[57] ומובא בזהר[58] "ספר ודאי נחתו ליה לאדם הראשון וביה היה ידע חכמתא עלאה..." והרמב"ן הביא בפיה"ת שם "וכתב רבינו שרירא הגאון שמסרו חכמים אחד לחברו הכרת פנים וסדרי שרטוטין..."[59] והובאו מן הדברים האלה בכתבי הגאונים[60].

"זה ספר תולדות אדם מלמד שהראהו הקב"ה לאדם הראשון כל תולדות העתידות לצאת ממנו והראהו הקב"ה דור דור ומנהיגיו דור דור ונביאיו".[61]

ובגמ'[62] מובאת עדות אמורא

"אמר שמואל... לדידי חזי לי ספרא דאדם הראשון וכתיב ביה שמואל ירחינאה חכים יתקרי... ור' נתן סוף משנה רב אשי ורבינא סוף הוראה".

ונשאלו הגאונים[63]

"ששאלתם ספרו של אדם הראשון מאי אית ביתוהשיבו ע"ז אנחנא לא חזי לנא מעולם ולא שכיח השתא כל עיקר..."

וברור שהניחו הגאונים כדברי שמואל בגמ' שלאדם הראשון היה ספר נבואה שחזה בו את כל הדורות ונעלם לאחר זמן האמוראים[64]. בספר קדמוניות היהודים[65] מספר יוסף בן מתתיהו על אדם הראשון ש"חזה את חרבן כל היקום חלק יהרס באש כבירה וחלק במבול מים עצום".

מכל האמור לעיל מתבררת ועולה מאליה חובת ההתיחסות לחלק ממדרשי חז"ל כאל אמת הסטורית עובדתית וכמסורת הצמודה לתורה שבכתב. גם עתה יש לעיין, לנפות ולברר את מדרשי חז"ל ולדלות מהם את אותן עובדות המהוות השלמה לדמויות האבות ודורותיהם, שבדרך הקצרה של התורה שבכתב איננו משיגים אותן. בחלק המצוותי-הלכתי שבתורה שבכתב הורגלנו לקשר אמיץ בין תורה שבכתב לתורה שבע"פ שירדה כרוכה מן השמים עד שזו בלא זו אי אפשר והאמת לפרושי המצוות הן קבלות ודרשות חז"ל לפי דרכם ומסורת עם ישראל מסיני לדורותיה. אותו קשר קיים אף בחלק הספורי של המקרא, אך שם קשה המלאכה שבעתיים להשלמת והבהרת הספור המקראי בעזרתם של מדרשי חז"ל, שרובם אגדות בעלי מובן נסתר שאין ללמד מהם על ספור המעשה ההסטורי, אולם מעוטם עוסק במסירת מסורת חז"ל ובתוספת באור פשטני למקרא המועט והקצר הדורש, מעצם אופיו, באירו והרחבה. (לא נדונו כאן אותם מדרשים המהווים פירוש פשוט ועמקני לפשטי המקראות עפ"י ראייתם החדה של חז"ל את הכתוב).

אופי התורה שירדה מן השמים ששבעים פנים לה, רבוי המדרשים והפרושים ומקום המקרא, מקשים על תאור עובדתי הסטורי של פני דור האבות ואם נצטרך לכתב ספר הסטוריה על תקופה זו, שידון גם בצדדים האישיים-רוחניים, לא נוכל לדייק ולמצות את העניין עד תום. (עפ"י דרך הפשט לבד נטען שניתן לתאר הסטוריה, אך אין לתאור זה אחיזה באמת ובאמונה מחוץ לתאור חצוני וטפל של "חיי יום יום בתקופת המקרא".) אך לאור האמור לעיל ניתן לצייר, עפ"י דעת רב הראשונים בהשקפת חז"ל באופן כללי: קיום מצוות בדורות האבות עד יציאת מצרים, על ידי בחירי העם, וכן דרגות נבואה ורוח הקדש והבנת נסתרות ה' ליחידי עולם[66]. הרמב"ם הלך בגישה ממוצעת ולא קיבל את כל דברי חז"ל כדלעיל כשפטותם הגמורה, כשיטת חלק מהראשונים, אך מצד שני לא דחה אותם כדברי אגדה בעלמא אלא צפה והתבונן בהם בעינו הבקורתית וברר אודלה את שנראה לו כמסורת הסטוריה משלימה. בנוסף על דברי ושצוטטו לעיל בענין שלשלת צווי הקב"ה מאדם דרך נח, אברהם, יצחק, יעקב, עמרם עד משה[67], תאר הרמב"ם את הירידה הרוחנית בדור אנוש עד התגלות אברהם וצאצאיו והירידה למצרים ומתן תורה. כל זאת תוך שלוב פשטי המקראות עם מסורת חז"ל. ראויים היו הדברים להכתב כאן במלואם אך לקוצר ביריעה ולפי רוב פרסומם באתי רק לציין מקומם.

לסכום נראה שאותם דורות עלומים ודמויות ראשוני האנושות והאומה העברית הנגלים ונכסים לעיננו בקוראינו בתורה מוארים ונגלים באור רקע נוסף, אור האמת ההסטורית, על פי אותן מסורות שמוסרין לנו חז"ל במדרשים, לאור ההבנה האמיתית בהם עפ"י דרך חז"ל וגדולי ישראל, וכך מתחזקים ומתבררים שרשי אמונת ישראל.



[1] בראשית כו ה

[2] תוספתא סוף קידושין

[3] בר"ר סא א וראה תורה שלמה בראשית כו ה; חז"ל אמונות ודעות עמ' 489.

[4] יומא כח:

[5] בראשית לח כד; ע"ז לו:

[6] ע"ז יד:

[7] זהר חדש כב:

[8] בראשית מו כו

[9] בר"ר צה ג

[10] שמות ה ט

[11] שמו"ר ה יח

[12] שמו"ר ה כב

[13] משנה סוף קדושין

[14] תנחומא ריש לך לך וראה הערה 3

[15] אליהו רבא פי"ז

[16] דבר"ר ב כה

[17] בראשית ט ד

[18] רמב"ם מלכים פ"ט ה"א, מצוות בני נח נוספות – דם מן החי, כישוף, סירוס, כלאים באילן והרבעת בהמה, ראה סנהדרין נ"ו עי"ש ואנציקלופדיה תלמודית כרך ב' ערך בן נח עמ' שמח-שסב.

[19] בראשית ה א

[20] פרקי דר' אליעזר פ"ח וראה רד"ל שם אות ד' וראה ילקו"ש שם ה רמז מב

[21] ב"ב יד:

[22] בראשית ה א

[23] זהר ח"א ל"ז: וראה תו"ש על הפסוק

[24] שם

[25] זהר חדש יתרו לז:

[26] ע"ז ה. וראה להלן

[27] פסיקתא דרב כהנא ה כד

[28] מדרש שוח"ט עח ו

[29] בראשית מט א

[30] פסחים נו.

[31] מדרש שוח"ט לא ז

[32] פרקי דר"א לט

[33] בראשית יא כט

[34] מגילה יד.

[35] ירושלמי ברכות פ"ט ה"ג; וראה פירוט נוסף ולא סלקטיבי כשלי באישי התנ"ך / ישי' חסידה לפי שמות האישים.

[36] ראה אנציקלופדיה תלמודית כרך א ערך 'אגדה' עמ' קכט-קלב. ערך 'אין מקרא יוצא מידי פשוטו' עמ' תרעז-ח.

[37] יעויין בדרכי האגדה / י' היינמן עמ' 1-13 ובהערה 36.

[38] ראה דרכי האגדה פרק ה' עמ' 35-43.

[39] ראה תו"ש בראשית כו ה

[40] ספר היובלים ו לח-לט

[41] שם טז כא

[42] שם, שם כט-לא

[43] שם ז לז-לט

[44] וראה עוד ספר היובלים טו ב; לב כז וראה בענין חנוך בראשית ה כב-כד ובתו"ש שם ועוד ואכמ"ל.

[45] בראשית כו ה מהדורת הרב שעוול.

[46] ראה חולין פ"ז מ"ו ופיה"מ להרמב"ם שם ותוספתא שם פ"ז ה"ד; פרשת דרכים דרוש א-ב; שו"ת הרשב"א ח"ט ס' צד; תו"ש בראשית כו ה אות כח ובאנציקלופדיה תלמודית כרך א ערך אבות סעיף ה עמ' לו.

[47] בראשית ט יד.

[48] רמב"ם מלכים פ"ט ה"א וראה הערה 18

[49] גיטין ס.

[50] שם ד"ה מגילה

[51] בהקדמתו לפיה"ת

[52] שמות ה ט

[53] שמו"ר ה יח

[54] שמו"ר ה כב

[55] וראה תו"ש שמות ה כב אות פו

[56] ראה מבוא לתושבע"פ / קורמן עמ' 48

[57] בראשית ה א

[58] וח"א לז:

[59] ראה הערות הרב שעוול על הרמב"ן בפיה"ת שם

[60] ראה תו"ש בראשית ה א אות כב.

[61] ע"ז ה. וראה תו"ש בראשית ה א אות ב

[62] ב"מ פה:

[63] תשובות הגאונים תורתן של ראשונים חב' סא סי"ד, תשובות הגאונים הרכבי ס' ריט, קד

[64] ראה בפירוט דיון בנושא זה תו"ש בראשית ה א אותיות ב ו

[65] א 14

[66] הנצי"ב בפירושו על התור 'העמק דבר' מדגיש בשדרת פרושו את השתלשלות התורה וסתריה ובטוייהם למן בריאת העולם, ראה גם בהקדמתו לפרושו – קדמת העמק.

[67] רמב"ם מלכים פ"ט ה"א.