מי יתן טהור מטמא / יוסי עופר

"ויקח לו למך שתי נשים... וצילה גם היא ילדה את תובל קין... ואחות תובל קין נעמה" (בראשית ד יט-כב)

רש"י: נעמה היא אשתו של נח. בב"ר.

מה ראו חז"ל לקבע כך? האם רק משום שלא מצאו שם אשה אחרת מפורש בתורה, נאלצו להסתפק בנעמה?

אם נעמיק להתבונן בשמות המופיעים בתורה, נראה שיש במקראות יסוד רעיוני מוצק לזהוי זה.

* * *

שתי שושלות של בני אדם הראשון מפורטות בתורה. (שהרי הבל מת ולא הוליד בנים) הראשונה היא שושלתו של קין (ד, יז-כד) והשניה שושלתו של שת (פרק ה') ניתן להעמידן זו מול זו בצורה הבאה:

 

בסדור זה אין שתי השושלות מתחילות באותו דור, אך דוקא בצורה זו ניתן למצוא הקבלות רבות בין השמות.[1]

א. אדם – אנוש. שניהם שמות כלליים לכל בני-האדם, לכל האנושות. ראה למשל: תהילים מט ג: "גם בני אדם גם בני איש"[2] ובתפלה: "אתה חונן לאדם דעת, ומלמד לאנוש בינה".

ב. הזוגות קין – קינן; עירד – ירד; מתושלח – מתושאל; ובמיוחד למך – למך, מורים על הקשר ההדוק שבין שתי השושלות.

ג. חנוך – חנוך. גם שם זה משותף בשתי השושלות, אמנם לא באותו דור.

ד. מחויאל – מהללאל. גם שמות אלו אינם באותה שורה בסדור שלמעלה. אך אם נבדוק, נראה ששניהם דור חמישי לאדם הראשון.

שמות אלו אינם דומים. דוקא הנגוד שביניהם מורה על כל הענין. שושלת קין היא שושלת של מורדים בא-ל, הרוצים למחות את שם ה', וה' מוחה אותם מן העולם במבול.

שושלת שת, בה עברה הסגולה האלקית מדור לדור[3], מיוצגת על ידי מהלל-אל: עובדי ה' ומהללי שמו.

אמרו רבותינו בבראשית רבה (פרשה כד, ו):

"זה ספר תולדות אדם" – אלו תולדות ואין הראשונים תולדות. למה? שהן כלין במים.

דאמר רבי יהושע בן לוי: כל השמות הללו לשון מרדות הן: עירד – עורדן אני מן העולם. מחויאל – מוחן אני מן העולם. מתושאל – מַתִישָן אני מן העולם. למך – מה לי ללמך ולתולדותיו.

מוצאים אנו במדרש זה העמדה של שתי השושלות זו מול זו: אלה לקיום, לתולדות ולחיי עולם, ואלה למחיה ולדראון עולם. שמו של מחויאל נדרש מלשון מחיה.

שאל אחר את ר"מ, לאחר שיצא לתרבות רעה.

א"ל: מאי דכתיב: "גם את זה לעמת זה עשה האלקים" (קהלת ז)?

א"ל: כל מה שברא הקב"ה בעולמו ברא כנגדו: ברא הרים – ברא גבעות; ברא ימים – ברא נהרות.

אמר לו: רבי עקיבא רבך לא אמר כך! אלא ברא צדיקים – ברא רשעים; ברא גן עדן – ברא גיהנום. כל אחד ואחד יש לו שני חלקים, אחד כגן עדן ואחד בגניהום.

זכה צדיק – נטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן; נתחיב רשע – נטל חלקו וחלק חבירו בגיהינום." (חגיגה טו.)

ה. עתה מגיעים אל החוליה האחרונה שבשתי השושלות: מול נח, אשר מצא חן בעיני ה', עומדים כל בני למך שנמחו במבול. נשאלת השאלה: האם באמת לא נותר כל שריד לשושלתו של קין, ולשוא נבראה? שמא ניתן למצות נקודה של טוב גם משושלת הרע?

"זה שאמר הכתוב: "מי יתן טהור מטמא לא אחד" (איוב יד).
כגון אברהם מתרח, חזקיה מאחז, יאשיה מאמון, מרדכי משמעי, ישראל מעובדי כוכבים, העולם הבא מהעולם הזה.
מי עשה כן, מי צוה כן, מי גזר כן? לא יחידו של עולם?! (במדבר רבה, פרשה יט,א)

וכיוצא בו לעניננו:

"ואחות תובל-קין נעמה" – א"ר אבא בר כהנא: נעמה אשתו של נח היתה. למה היו קורין אותה נעמה? שהיו מעשיה נעימים.

ורבנן אמרי: נעמה – אחרת (= רשעה) היתה, ולמה קורין אותה נעמה? שהיתה מנעמת בחוף לעבודת כוכבים. (ב"ר פרשה כג, ג)

ורש"י, המביא את הדעה הראשונה, מכריע שאמנם נמחתה כל שושלתו של קין, אך ניצוץ אחד של טוב שהיה בו בקין, נתגלגל ונתמצה בנעמה בת-בתו, והשתתף בבנינו מחדש של העולם אחרי המבול.

* * *

מענין שנתגלגלו הדברים, וחזר אותו מעשה בבת בתה של נעמה, ששמה כשמה.

"ויאמר ה' אל אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה" (דברים ב) וכי מה עלה על דעתו של משה לעשות מלחמה שלא ברשות? אלא נשא משה ק"ו בעצמו. אמר: ומה מדינים שלא באו אלא לעזור את מואב, אמרה תורה "צרור את המדינים והכיתם אות", מואבים לא כל שכן?! אמר לו הקב"ה: לא כשעלתה על דעתך עלתה על דעתי. שתי פרדות טובות יש לי להוציא מהן: רות המואביה ונעמה העמונית. (ב"ק לח:)

וגם כאן, אותן פרידות שנפרדו מזרעם של האומות הדחויות, זכו להשתתף בהקמתה של מלכות ישראל, ומזרעם – משיח בן דוד.[4]



[1] אל סודר זה הגעתי מתוך ההקבלה דלהלן, אך שמא תומך מהלך זה בפירוש הפסוק "אז הוחל לקרא בשם ה'" מלשון התחלה, כפירוש אבן-עזרא וספורנו, בנגוד לפירוש רש"י מלשון חול.

[2] צורת הרבוי של איש: אנשים, מורה על כך שמלת איש היא קצור של אנוש.

[3] ראה כוזרי מאמר א סימן מז.

[4] מובן שיש מקום לבחון בכל מקרה, מהו היסוד שעבר מן הרשע ונכלל בצדק על ידי המעבר של נעמה, רות המואביה, ונעמה העמונית. וראה דבריו של ר' יעקב מדן, ב"עלון שבות"; שבט תשל"ז עמ' 14.