הנהגת עם ישראל / יוסי הורביץ

רציתי לחזור בעיקר על דברים ידועים, כמעט פשוטים, מהדברים שהגדיר אותם הרמח"ל, שכנגד מה שאמיתתם גלויה כך כהעלם מהם מצוי. ענינו של עם ישראל הוא ממלכת כהנים וגוי קדוש. קדושה מקיפה המתחלת מכנסת ישראל למעלה מגיעה עד עם ישראל בארץ. כל יחיד שואב את קדושתו מחמת השתייכותו לכלל ישראל. כל יחיד נפגש בתורה דרך כלל ישראל, כי התורה ניתנה לנו בתור עם, לא כיחידים, לכן, קידוש שם שמים ברבים שהוא ענינו של עם ישראל, הוא כקידוש השם של כל העם יחד בתור אומה ובחיי אומה. ובחיי אומה אין הכוונה רק שיהיו ישראלים חקלאים, תעשיינים, נגרים ומהנדסים, ובכל אחד מהתחומים כל אחד ואחד יקדש שם שמים, על ידי שמירת תורה ומצוות, כי כל זה בסך הכול אוסף של יחידים. אלא החשוב במיוחד הוא, שהדברים המאחדים את היחידים, בשטח הציבורי, החברתי והמדיני ששם יתבטא ויתברר קידוש שם שמים של כל האומה יחד, וזהו כמבון העניין של אור לגוים. א"כ הנהגת עם ישראל, כלומר מנהיגי עם ישראל, שהפקידם להתוות את חיי האומה ולקבוע את חיי הציבור, חייבים להוציא לפועל את קדושת הציבור, את תפקידנו הגדול – עם זו יצירתי תהילתי יספרו. כל מי שמוכן להשלים עם לכלוך בפוליטיקה, כל מי שמוכן לאמץ לעצמו את התפיסה בפוליטיקה מותר לשקר או פוליטיקה לפוליטיקאים (במובן של ערכים שונים ומשונים), בשבילו ה דיבורים על קדושת עם ישראל הם בגד מס שפתיים, פטפוטי מילים בעלמא ותו לא. ובכלל הגישה הזו מקורה בהשפעה גויית שמתוך חידלון מוסרי מגיעה לפירוד בין האידיאל וחיי המעשה.

הנהגת עם ישראל מורכבת משלושה גורמים והם הסנהדרין, הנביא והמלוכה. כאשר עם ישראל במצבו הטבעי והמשוכלל, שלשת הגורמים קיימים בשלמותם ופועלים כתיקונם, ההנהגה משוכללת ויכולה להיות אידיאלית. מים אין לנו אפ' אחד מהשלושה בשלמות אך בכל תקופה וזמן היו וחייבים להיות ממלאי מקום לכל שלושת הגורמים, אחרת לא תתכן הנהגה סבירה.

הסנהדרין קבוצת תלמידי חכמים שכל עיסוקים בתורה. התורה היא חיי עולם והדרכה אלוקית קבועה שאינה תלויה בגורמים המתחלפים. למעלה ממגבלות זמן ומקום, ולכן מדברת בחופשיות על הכול ומתקנת בכל הזמנים והמקומות. אמת מוחלטת זו שהיא גם ביסוד לכל העולם כולו (אסתכל באורייתא וברא עלמא) היא כמובן בפרט בצורה שניתנה לנו, הדרכה בסיסית, מפורטת כפי כל פרטי המציאות, לחיים הישראליים. התורה מביאה אותנו ממצבנו הנוכחי למצב הרצוי העליון מכל עליון. אין להעלות על הדעת סטייה מהתורה כי זהו סטייה מהנצח, מעולם הבא, מאמיתת המציאות, ואם כן אין כל טעם לחיי העכשווים. סטייה בגדר הוראת שעה לא יכולה לינתן ע"פ נביא, רק ע"י הוראה של בי"ד המייצגים את התורה והווים בהוויתם ובחייהם את חיי העולם (יבמות צ' ובתוס' שם והדברים ארוכים).

מכוח התורה באה הנבואה. דברי נבואה נקראים דברי קבלה, מסביר רש"י (חולין קל"ז) "של נביאים לא קרי אלא קבלה, שקבלו מרוח הקודש כל נבואה ונבואה, לפי צורך השעה, והדור והמעשה. לאור ההדרכה האלוקית הקבועה המלווה אותנו תמיד, להשיב אותנו אל השם, יש מקום להדרכות אלוהיות ספציפיות למצב הנוכחי. אנחנו יודעים שבאופן כללי אין השכינה שורה על הנביאים אלא בשביל ישראל אבל כוונתי כאן לא לתופעת הנבואה כשלעצמה אלא לנביא בתור שליח השם. הנביא נותן הוראות מיוחדות המתייחסות למצב הקיים, שאינם משתמעות בשום אופן לשתי פנים. הנביא למעשה מוציא מתוך האידיאל האלוהי הנצחי, הכוונה במצב הנוכחי.

ממלאי מקום הסנהדרין הם כמובן ת"ח העוסקים כל כולם בתורה ובפרט ת"ח העוסקים כל כולם בתורה ובפרט ת"ח המקושרים עם כל התורה כולה, ולומדים לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. ממלא מקום הוראות הנבואה נקרא היום 'דעת תורה'. מה שחשוב לזכור הוא שהנביא הוא ת"ח המוכשר לתפקידו במיוחד. לא כל ת"ח יכול ורשאי לתת בשם השם הדרכות לחיי שעה. נביא המתנבא מה שלא נאמר לו ונאמר לחברו חייב מיתה. תנאי הכרחי לנביא הוא הקבלה מנביא אחר (במקביל לסמיכה).

המלוכה היא הרשות המבצעת. על המלך לעסוק בחיים עצמם לכל פרטיהם. לגייס את כל המאמצים והכוחות (ובכלל זה כמובן לחוקק ולשפוט) ולהביאם לתכלית המכוונת. לא תמיד ולא בכל השטחים מנחה הנביא (קווי מדיניות) למלך. לכאורה הקטנו את תפקיד המלך, אבל למעשה הוא הוא העושה את קידוש השם הגדול כי לא המדרש עיקר אלא המעשה, והחכמה בתפקיד עם ישראל הוא לעשות את האידיאל האלוהי לחיים ממשיים ושלמים בכל המובנים עד הפרטים הקטנים ביותר.