בטחון / אברהם קופרמן

בחורים, בני-ישיבה, הלומדים תורה, מרגישים לפעמים צער ואפ' זלזול כשעליהם לשמור, לעסוק בפעילות בטחונית, לצאת למילואים, או לצאת למספר חודשים לצבא. הצער בעיקרו כמובן מוצדק - מאד מצער שעדיין לא הגענו למצב שבו אין צורך בשמירות ובפעילות בטחונית. הזלזול - בודאי שאינו מוצדק.

הוא קיים מצד אחד בגלל יחס מזלזל של אחרים, ומאידך בגלל הרגשת הכרח וכפיה ללא ראית ערך הבטחון.

לבטחון, כמובן ערך מוסרי כללי - הצורך לשמירה על חיי אדם, אך מעל ומעבר לכך, יש לו ערך הלכתי דתי וזאת מכמה צדדים:

א. ציוויים הנוגעות ישירות לפיקוח נפש: כגון לא תעמוד על דם רעך, ונשמרתם לנפשותיכם מאד.

ב. ברגע שהפעילות הבטחונית או הבטיחותית אינה מיועדת לשמירה על השומר עצמו, אלא מהווה חלק משמירה על אחרים, ודאגה לבטחונם ובטיחותם, האדם מקיים את כל הציווים הנוגעים לעזרת לזולת - כגון: "ואהבת לרעך כמוך", "ועשית הישר והטוב".

ג. מצוות וציווים הנוגעים לישוב ארץ -ישראל כמו שכתב הרמב"ן בהשגותיו למצוות העשה שהרמב"ם מנה מצווה ד': "שנצטווינו לרשת הארץ.. ולא נעזבה ביד זולתנו מן האומות או לשממה. ..שאנו נצטווינו להרוג האומות ההם בהלחמם עמנו, ואם רצו להשלים, נשלים ונעזבם בתנאים ידועים. אבל הארץ, לא נניח אותה בידם ולא ביד זולתם מן האומות בדור מן הדורות." המצווה כוללת את עצם כיבוש הארץ המובטחת לאבותינו, אברהם יצחק ויעקב ואת הדאגה להחזקתה בידינו. וכל פעולה המסייעת להחזקת ארץ-ישראל בידינו, מהווה חלק ממצוות כיבוש וישוב א"י. וכמובן ששמירת הבטחון הם בין המרכיבים החשובים ביותר בקיום הישוב בארץ-ישראל.

ראית המצוה והערך ההלכתי הדתי שבבטחון עוזרת לנו כדי שגם עיסוקנו בבטחון יהיה לשם שמיים, "וכל מעשיך יהיו לשם שמיים". "בכל דרכך דעהו והוא יישר אורחותיך". כמובן שקשה בשעת המצאות ארוכה בצבא, או כשיש לשמור מספר שעות בשמש הלוהטת, לחשוב שמקיימים מצווה ולעיתים נראה הדבר מגוחך, בעיקר בהתקלות בקטנוניות של אנשים, ובחחוסר הגיון, אך עצם הידיעה עוזרת בשלב הראשון, וכך יש לקוות ולהתפלל שגם השלב השני - שלב המודעות והרגש יגיע. כמו שכבר צויין אין אנו שמחים על עצם המצב שבגללו אנו נאלצים להגן על נפשותינו, ומתפללים אנו בכל יום ויום: "שים שלום טובה וברכה חן וחסד ורחמים עלינו ועל כל ישראל עמך..", אך כאשר אנו צריכים לעשות זאת, עלינו לשאוף לעשות זאת במלוא ההכרה והמודעות.

סיבה נוספת לזלזול היא הטענה שבין כך אין לפעילות תועלת. נתייחס למשל לשמירה, מחד, טוענים, לא קורה דבר, מאידך אם קורה הפטרול למשל, אינו שווה, ומה יעזור שומר אחד? ומה זה כבר משנה שהנשק שם ואני כאן? או שהחגור מרוחק ממני? ומה ההבדל כבר אם אני יושב או שאחרתי כמה דקות לשמירה?

לגבי הטענה שלא קורה דבר, ברוך השם, שהמצב כך, למרות שהמתח הבטחוני בסביבה הוא גבוה. לגבי ההקפדה על פרטים, שבין כך כל אחד מהם מקלקל רק במעט, ושהקפדה על כולם יוצרת עירנות בטחונית מרבית, עלינו לדון על היחס שבין מעשיו של האדם, לבין העזרה מצד הקב"ה - הסייעתא דשמיא.

התוספתא בפרק האחרון של מסכת ברכות מביאה: "רבי דוסתאי ברבי ינאי אומר משום רבי מאיר: הרי הוא אומר ביצחק "וברכתיך והרביתי את זרעך", דרש יצחק ואמר: הואיל ואין ברכה שורה אלא במעשה ידיים, עמד וזרע שנאמר ויזרע יעקב". הברכה, העזרה וההוספה מצידו של הקב"ה, חלה רק על מעשיו של אנוש.

נכון, הפער שבין מעשי האדם בשמירה לבין הסייעתא דשמיא שנדרשת כדי שישוב שלם יוכל להיות מוגן מפני מרצחים, הוא גדול מאד. אך זוהי בדיוק הסיבה שבגללה עלינו להקפיד על כל פרט שנדרש מאתנו. על כל פרט נוסף שאנו מבצעים בנאמנות וביושר, חלה הסייעתא דשמיא. אצל יצחק היחס היה אחד למאה וככל שנבצע במסירות את המשימה שמוטלת עלינו, תגבר עזרת הקב"ה וחס ושלום להפך.

ולסיום ברצוני לגעת בפרט הלכתי לגבי דין "העוסק במצוה פטור מן המצוה", ישנה מח' ראשונים: יש כאלה האומרים שמותר לו להחליף, ולעשות את המצוה השניה במקום זו שהוא עוסק בה כרגע.

יש אחרים הסוברים שאסור לו להחליף וישנה שיטה אחרת הסוברת, שהוא ממש אינו מקיים את המצוה השניה! בפקא מינה תהיה לתפילה בשמירה, במקרה שהשמירה הוגדרה כשמירה שאין להתפלל בה, וממילא תפילה בשמירה זו היא הפסקת מצות השמירה, לשתי השיטות האחרונות השומר יעבור איסור ולשיטה אחת, אפילו יברך ברכות לבטלה.! נתפלל לקב"ה שיזכנו במהירות שיתקיים בנו מקרא שכתוב:"ונתתי שלום בארץ, ושכבתם ואין מחריד, והשבתי חיה רעה מן הארץ, וחרב לא תעבור בארצכם".