נחמו נחמו עמי / הרב יעקב משה חרל"פ

"נחמו נחמו עמי יאמר א-להיכם". כי לפי ערך מוראות המצוקה אין מי שיכול לנחם את ישראל, אין כל פה אשר יכול לבא דברי נחומים, רק ד' לבדו ית"ש הוא הוא אשר יאמר נחמו נחמו עמי, ואמנם הנחומים אשר יאמרו מפיו ית"ש איך שום שכל שיכול להכילם ולהעריך ערך מתיקותם ועדן עדנם, ואשר כתגיע השעה של הנחומים אשר יאמרו ממנו ית"ט, נחזה בעינינו כי כדאי היה לסבול כל היסורים הקשים והמרים ובלבד להגיע לנעם הנשגב והקדש העליון אשר ילוו את הנחומים ההם.

ומה נשגב יהיה העידן ההוא, עת אשר נשמע מפי ד' שיאמר אלינו בנחומיו: עמי, וכל אחד מישראל יהיה לעם, עם ד' ואשר מתוך זה הןא מזקקם מצרפם ובוחן אותם כזקוק זהב וכרוף כסף,למען יהיו ראויים שגם היחיד מישראל יהיה לגוי קדוש על אדמת הקודש, ובשביל זה עצמו גדולים המה הדינים, כי הגיעה העת שבודקים את כל יחיד להעלותו לעם שלמו עם ד' ואשרי לאלה שלמרות הכל הם מסיחים דעה מיחידותם וחשים ומרגישים רק את הכלל כלו, חשים בכאבם ומשתתפים בצרתם, ומוסרים עצמם להצלתם, להחיש פדות ישעם ומשגבם לגופם, ולרוחם ולנשמתם, ולהמשיך עליהם טל של תחיה טללי אורות של התורה והמצוה לקרבם אל השכינה הבוכה ומייללת על צרתם של ישראל "בכל צרתם לו צר".

התקופה היא אך תקופת המעבר ושעת ההבחנה על האהבה המסורה שלנו אל ד', אל תורתו ואל ארצו, "חבי כמעט רגע עד יעבר זעם". (ישעיה כ"ו כ') זעם של הכחות המרגישים בנפילתם ושהם עומדים להיות לאפס גמור, לקיים מה שנאמר "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ"(זכריה י"ג ב') שעל כן לא ינוחו ולא ישקטו ובכל ההתגברות הם מתאמצים להחשיך אורם של ישראל ולצוד נפשות רבות לחמסן ולהרגן, אבל כל זה לא יועיל להם, והמה כעשן יכלו ונצח ישראל - לא ישקר.

ועלינו להתגבר נגדם ובל נלכד חלילה בהרהור אחר מדותיו של הקב"ה, וכאשר הננו משתתפים בצער השכינה, שאין לפנינו ציור על גודל הצער, עלינו להמתיק את הצער ולהכריז בקול גדול כי אנו שמחים ביסורים והננו מוכנים להעקד על קדושת שמו ואת ואת תורתו ואת אמונתו לא נעזוב, אדרבה יותר נתחזק ויותר נתאמץ לאהוב אותו ולהראות לעין כל שאין אנו עובדים על מנת לקבל פרס, ואף אם היתה המציאות שבעבור עברה היינו מקבלים גן עדן, ובעבור מצוה- גהנום, לא היינו סרים מאחרי ד', ואין ספק כי אין דבר שיביא שמחה כלפי מעלה כמו השמחה והשעשוע שיכול הקב"ה להתפאר ולומר ראו מה בן יש לי בעולמי, ומימלא נמתקים כל הדינים ואור השעשוע הולך ומתגלה בכל עז קדשו ונפלאות תפארתו.

ובכן איפוא למרות כל העמל וכל פרשת העבר וההוה עלינו להתלבש באש של גבורה ועד, "הלא כה דברי כאש", ולקיים רצון בוראנו ית"ש בשלהבת אש יה, ובזה נסתום פיות כל המקטרגים והמה יכלו ויאבדו ואתה תעמוד.

עז הקדש של הגלוי להעלות כל יחד מישראל שיהיה נחשב לעם, וגם באמת יהי כן, כל אחד יהיה נפרץ לרוב וכל כרס מישראל יצא ממנו עם לא פחות מששים רבוא, קדם גם התהו לעז הזה, וכל אלא שעלו על המוקד, נסקלו ונשרפו, נהרגו ונחנקו, הלא על מזבח עמם עלו, ונעשה כל יחיד לעם, הגוי כלו, אלא שלפי שהנשמות שהן מעולם התהו גדולות מאוד, כמעט שאין העולם כלו יכול להכילם, עלתה נשמתם למעלה והנם במדרגה כזו שאין שרפי מעלה ומלאכי השרת יכולים להיות עמם במחיצה אחת, אבל אם התהו קדם, התיקון יותר נחוץ והננו עומדים כבר על מפתן התיקון, הוא מפתן הגאולה, "כי עת לחננה כי בא מועד", ואש אהבתו לד', תשרוף כלה את כל המחיצות והיינו כלנו קדש לד'.

"אשרנו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו ומה יפה ירושתנו".

(מתוך מי מרום ו')

עמ' קלג-קלה