הנחבא שבנסתר / עזריאל אבן חן
גילין גילין, חבורות חבורות מביא הקב"ה לעולם מת אחד מן הגיל ידאג כל הגיל, חבר אחד מן החבורה תדאג כל החבורה" (רות"ר ב').
האם הסכנו עם המוות בחבורתנו, ההשלמנו עם מלאכי החבלה, הנתנו לחרפה זו לפגוע במחננו בלא שתטיל עלינו אימה מהוויתנו הרופפת וחיל מזמננו הנשמט?
בשולי הדרכים הלך רענו ונפילתו לא פגעה כביכול במצעד ההולכים בדרך המלך.
ההעריך מישהו את עדינות הרגש ואת איפוק המבע בתוך פרץ העזות והתוקפנות ששולטות בבימת חיינו? הנתן מי מאתנו את דעתו לרגש המסירות והנאמנות לעימו בים של אדישות וזלזול באחים?
ההביט אי מי לעושה מלאכתו קפדנית ומדקדקה כחוט השערה בשעת רדיפת נוחיות וקלות?
השתנו את ליבו לצנועים העומדים בצל, הנופלים וקמים, אך המישירים דרכם אל היעד הנשכב. הראינו אותם ההקשבנו לקולם כבליל האורות החיצוניים והרעשים הרמים הקוראים לנו אליהם?
יהיו נא שאלות-זכרונות אלו מדמותו של יוסף ז"ל רסיסים צורבים על שגרת אדישותנו.
נתקרב אולי בעזרתם למדרגת
"כל המתאבל ובוכה על אדם כשר מוחל לו הקב"ה על כל עוונותיו" (מו"ק כ"ו)
עזריאל אבן-חן