בעניין זמן בגיטין / יצחק רוזנברג

במשנה בפ"ב (דף י"ז.) נחלקו ת"ק ור"ש לגבי "גט שנכתב ביום ונחתם בלילה" אם פסול או כשר, ובגמ' נחלקו ר"י ור"ל בשתי שאלות:

א. בעם תקנת זמן בגט [משום בת-אחותו, משום פרות]

ב. בפירוש המשנה, מח' ת"ק ור"ש [זנות לא שכיחא, פירי דמשעת כתיבה ועד חתימה] עוד מובא בגמ' 'שו"ת המשולש' אביי-ר' יוסף שבמהלכו פוסק ר' יוסף שגט שכתוב בו זמן "כללי" (שבוע, שנה) כשר, ועל-פי פירוש ר"ח ופסק רמב"ם מכשיר ר' יוסף גם גט שכתב בו זמן, חתם הזמן ואח"כ נתנו לה (רש"י וראב"ד שוללים פירוש זה בדברי ר' יוסף). ויש כאן מקום לשאול שתי שאלות:

א. איך ר' יוסף מכשיר גט שכתוב בו זמן "כללי", הרי כל החששות קיימים?

ב. איך הרמב"ם מכשיר גט שכתוב בו זמן, וחתך אותו לפני הנתינה?

* * *

תוס' בסוגיה שואלים למ"ד משום בת אחותו מדוע צריך בזמן הזה לכתוב זמן בגט, שהרי ביטלו דיני נפשות ועונים על זה שלוש תשובות:

א. שמא יחפה על בניה ממזרים

ב. במהרה יבנה ביהמ"ק (לא מופיע בתוס' רא"ש)

ג. שמא יחפה על אשתו סוטה כדי שיוכל לקדשה לו שנית לאחר שיגרשנה. ואין כאן המקום להאריך בדיון על כל אחת מתשובות אלו, מכל מקום הן דחוקות.

* * *

בירושלמי נשאלת במקביל הן שאלת טעם תקנת זמן בגט והן שאלת פירוש המשנה אבל בתשובה לכל אחת מהשאלות הנ"ל אין מחלוקת. בטעם התקנה אומר הירושלמי [פרק השולח, מובא אצלנו ברי"ף] משום בת אחותו (מעשה שהיה...) בלי שמובא שמישהו חולק, ובפירוש המשנה מובא בירושלמי על אתר. "אמר ר' יוחנן פסול מפני אכילת פירות" ושוב, בלי שמובא שמישהו חולק.

וניתן לומר בשיטת הירושלמי שבאמת לפי כל הדעות התקנה המקורית הייתה משום בת אחותו, אלא ש-40 שנה לפני החורבן ביהמ"ק בטלו דיני נפשות (ירושלמי ריש סנהדרין, בבלי שבת ט"ו.) וממילא בטל טעם התקנה. אבל מסיבות שונות[1] לא רצו חכמים לבטלה, עמדו וקבעו לה טעם אחר "משום פירות" כדי שבכל זאת יהיה לתקנה צידוק משפטי-הלכתי[2]. וכך מוסבר מדוע בפרק השולח כשהירושלמי שואל לטעם התקנה מובא רק "בת אחותו" [גם העובדה שטעם זה מובא בהקשר מקרי בפרק השולח ולא במקומו הטבעי לכ', במשנתנו או במשנת (דף ט"ו.) "ג' גיטין פסולים". מחזק את ההנחה שהמדובר בטעם שאבד את משמעותו המעשית]. בעוד שבפירוש המשנה שנאמר על ידי ר' יוחנן לפחות 200 שנה לאחר שבטלו דיני נפשות מובא רק "פסול מפני אכילת פירות".

בניגוד לירושלמי נראה בבבלי אחרת, שהייתה מחלוקת בין ר"י ור"ל הן בטעם התקנה המקורי, והן בפירוש המשנה בזמן הזה. הבבלי מנסה להסביר מה הייתה המח' בין ר"י לר"ל בטעם התקנה, ואח"כ מנסה להסביר לפי כל אחד מהם איך יהיה פירוש המשנה. נגד 2 נקודות במהלך הזה מובאת קושיה ממימרא הפוכה על ר"י ור"ל ("איתמר מאמיתי מוציאין לפירות..."). והבבלי מתרץ "איפוך". אפשר שמשמעות האיפוך בבבלי שוות ערך ל-"צ"ע" בראשונים, זאת אומרת שהבבלי נשאר בדעתו שמבחינה הגיונית-תיאורטית אין שום פגם במהלך פירוש טעם התקנה ופירוש המשנה שלו, אבל נשאר מסופק אם מבחינה עובדתית זו באמת הייתה המחלוקת בין ר"י ור"ל. נחזור כעת לשתי השאלות הראשונות ששאלנו:

ניתן לומר בדעת ר' יוסף שהיה סבור שאי אפשר לומר בטעם תקנת זמן בגיטין "משום פירות" [אם משום שהיה סבור שיש לבעל פירות עד שעת נתינה – אם בגלל סיבות אחרות] ואם כך לא נותר לו לר' יוסף אלא טעם של "בת אחותו". וכיוון שבטלו דיני נפשות, יש מקום לקיים את התקנה או בגלל תירוצי תוס' הדחוקים לעיל או בגלל שבעיקרון לא מבטלים תקנה אע"פ שבטל טעמה. ואם כך הם הדברים ראה ר' יוסף מקום להקל בהלכות זמן בגיטין קולות שלא היו אפשריות בזמן שביהמ"ק היה קיים ודנו דיני נפשות. למשל כתוב בו זמן "כללי" (שנה, חודש) פסק ר' יוסף שכשר. ולא שר' יוסף חשב לרגע שכך הייתה התקנה המקורית ושבזמן שביהמ"ק היה קים גם כזה היה כשר, שהרי אין חכמים עושים מתקנותיהם חוכא ואטלולא, אלא שר' יוסף חדש הלכה זו, כיוון שבטל טעם התקנה.

וכך גם נוכל להבין את פירוש ר"ח ופסק הרמב"ם בדעת ר' יוסף שזירה לזמן לפני הנתינה כשר, שהרי אין צורך לזמן בגט בגלל איזה חשש שהוא, אלא שפשוט אי אפשר כבר לעקור את התקנה וכל הצורך בזמן בגט הפך להיות מעין "זכר לחורבן". ואם כן – אדם שכותב זמן בגט, אע"פ שחותך אותו לאלתר – כבר יצא ידי חובת שמירת התקנה בזמן הזה, עד שישובו שופטינו כבראשונה, ויתחדשו דיני נפשות אם ח"ו יצטרכו להם, כשיבנה ביהמ"ק במהרה בימינו.

* * *

יש להוסיף עוד הערה בשולי הדברים, ברור שבעיות כמו השוואת פירושי הלכות ופירושי משניות בין הבבלי והירושלמי, איפוך בבבלי, והיחס לתקנה שבטל טעמה – הן בעיות שטעונות בירור רציני ויסודי יותר מתוך היקף רחב. מאמר זה אינו אלא בגדר ניסיון לפתור דוגמאות פרטיות של בעיות כלליות אלו בהיקף "מקומי" בלבד.

להמשך - עלון שבות שנה ח' גליון ד'