ברכות מעירות לבבות לדעות ישרות / הראי"ה זצ"ל

"רב חסדא ורב המנונא הוי יתבי בסעודתא, אייתו לקמייהו תמרי ורימוני, שקל רב המנונא בריך אתמרי ברישא, א"ל רב חסדא לא סבירא ליה מר להא דאר"י ואיתימא ר"י כל המוקדם בפסוק זה מוקדם לברכה, א"ל זה שני לארץ וזה חמישי לארץ, א"ל מאן יהיב לן נגרי דפרזלא ונשמעינך" (ברכות מ"א)

כשם שהברכות עצמן מעירות את הלבבות לדעות ישרות שהן אבות למעשים ישרים ומידות טובות, כן גם פרטיהן להלכותיהן בנויים ע"פ דרכים מפולשים למידות טובות ויקרות ועקרי תורה באמונות ודעות ובאשר חיבת ארץ הקודש היא יסודה של תורה, שהיא מביאה את כלל עם ה' וכל העולם כולו להשלמתם, על כן סדרי קדימתן של הברכות מחוברים ותלויים הם במידת סמיכתם של המינים שמברכים עליהם אל הזכרת הארץ שבאלה פסוקי התורה. להורות כי כל הקרוב קרוב יותר לארץ ישראל, מי שיש לו יותר קישור אהבה לארץ, ויותר השתדלות בעניין יישוב ארץ הקודש, הוא מוקדם לברכה והוא קרוב יותר אל השלמות שזוכים בה. והנה חיבת הארץ מחולקת לפי מעלת האנשים והכרתם, כי יש שמחבב את ארץ הקודש בשביל סגולותיה היקרות, וצמא מאוד לרצות אבניה ולחונן עפרה, כדי לקיים המצוות התלויות בארץ, ובשביל התכלית העליונה הנמצאת בה לכלל ישראל ולכלל העולם במעלתם הרוחנית, ויש מי שמחבב ארץ הקודש ומשתדל ביישובה ובדירתה, בשביל שמכיר בה התכלית של המנוחה החמרית לכלל ישראל, שהוא גם כן דבר טוב ונשגב ובכל זאת לא בא עד המעלה הראשונה למי שמכיר יסודה התכלית העליון שבחיבת הארץ. על כן רמוז כאן בפסוק קירוב הברכות לארץ בשתי מערכות" חמישה מינים, נגד ההשתוקקות לארץ באופן עליון המעולה, נגד חמישה חומשי תורה, שהם יסוד ההשלמה הישראלית וממנה נמשכת ההשלמה האנושית, וכל המוקדם בהם וקרוב יותר לארץ מוקדם לברכה, והחלק השני, זית שמן ודבש, נגד המכירים את ההשלמה הטבעית של כלל ישראל בארץ, בהשלמתם הרוחנית הטבעית, כראוי לכל עם גדול וחכם, ברוח וחומר. ולמדנו מכאן, כמה גדולה היא המעלה של מי שמשתוקק לישב בארץ הקודש אפילו לשם התכלית החומרית של הכלל, כי אצל הכלל ייהפך תמיד כל עניין גשמי לרוחני, והתכלית העליונה בוא תבוא ע"י חיבור עם ה' בארץ ה'. על כן מי שיש לו קורבה יתירה לארץ הקודש, אפילו במדרגה נמוכה, יש בזה לחזקו ולאמצו ולהקדישו לברכה ממי שמתאחד ומתרחק, ואע"פ שבתוך הלב יהיה המתרחק בעל דרגה יותר עליונה, מכל מקום יישוב הארץ וחיבתה בפועל הוא דבר נשגב וכמו שאמרו חז"ל (סנהדרין ק"ב) על עמרי, שזכה למלכות מפני שהוסיף כרך אחד בא"י, אע"פ שהוא בדרגה נמוכה נגד הראשון, מכל מקום פעולותיו הגשמיות מתקרבות למטרה רמה, ומתוך החוזק החומרי יבוא חוזק נפשי רוחני. על כן אמרו לו כהלכה וכעניין: מאן יהיב לן נגרי דפרזלא ונשמעינך, מי יתן לנו חוזק גופני וכוח חומרי אמיץ כברזל להיות שרירי הגוף חזקים, ונוכל לקבל ממך שלמות רוחנית כמדתך, לחבב את החוזק החומרי בכלל עם ה', שהוא מביא ודאי לחוזק הרוחני. וכן יוסב גם על ענייני הכלל שבצד הלאומי של ישראל: מי ייתן לנו אמצעים חזקים, לחזק את הצד הגשמי והחומרי של הכלל בנגרי דפרזלא קרן ברוח גבורה, ונשמעינך, ונלך בדרכך איך לזכות לזה ע"פ דרכה של תורה, באהבה ושלום, שלא לעלות בחומה ולא למרוד באומות העולם, כי אם להרבות כוח ועוצמה פנימית, אפילו גשמית כי זאת תביא לנו המשמעת הרוחנית, שהיא המטרה: לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר ה'. ואומר: שבחי ירושלים את ה' הללי אלוקיך ציון, כי חיזק בריחי שעריך ברך בניך בקרבך, השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך, וחותם התכלית הבאה מזה בהכרח כפי קדושתם של ישראל. הוא: מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל.