ט"ו באב[1] / בני גל הי"ד
"...מכיוון שהיום ט"ו בשבט אכתוב לך דבר שקראתי פעם על ט"ו בשבט, ושמצא חן בעיני. הרב ראי"ה קוק זצ"ל, כתב על חודש שבט את המשפט הבא:
חשק נטיעת האילנות נובע מחפץ הטבת הדורות הבאים, המובלט בתוקפו בעץ החרוב (מגד ירחים)
משפט ארוך ומייגע, לא כן? ננסה ל"פרקו לגורמים. קודם כל קצת "דקדוק", ההבדל בין המילה חשק למילה חפץ. חשק – פירושו רצון בדרגתו הנמוכה, קרובה יותר לתאווה. חפץ – לעומת זאת, הוא רצון נעלה יותר, קשור בדברים רוחניים יותר. למשל: לאדם יש חשק לאכול, אבל הוא חפץ לראות את אחיו. הדבר בולט בפרשה דינה ושכם בן חמור. כתוב: (ל"ד, ח) "שכם בני חשקה נפשו בבתכם" – כאן מדובר על הדבר הטמא שהביא את שכם בן חמור לעשות את מעשהו הנורא בדינה בת יעקב. אבל (שם יט): "כי חפץ בבת יעקב מאד" – כאן לא מדובר על החשק והתאווה שלו מצד היותה אישה מצד היותה בת יעקב, מצד ייחוסה למשפחה כה כבודה כמשפחת יעקב אבינו, ועל כן כותבת כאן התורה את הפועל – "חפץ".
היהדות מחנכת אותנו לחפוץ ולא לחשוק. או: לפעול לפי החפץ ולא לפי החשק. לשם כך, לפני פעולות שונות, הטילה התורה לבצע פעולות של קדושה למען נעדן את חשקנו ונהפכו לחפץ. למשל: במקום לאכול כל מאכל מיד כשמתחשק לנו – מוטל עלינו לברר אם הוא כשר או טרף, אם מדובר בפירות א"י – מוטל עלינו לברר אם זה ערלה, אם הופרשו תרומות ומעשרות, וכן עליו ליטול ידיים לפני כל סעודה, לברך לפני כל דבר אשר מוכנס לפינו. הכול – כדי לעצור בנו לבל ניהפך עבדים לחשק. כיוצ"ב קריאת שמע לפני השינה (=על אף היותה פעולה פאסיבית).
כשאדם נוטע אילן, הוא נוטע מחמת החשק לאכול פירות.
התורה חינכה אותנו, ונתנה לנו את מצוות ערלה – שלוש שנים לא לאכול מן הפירות, בשנה הרביעית להעלותם לירושלים ולאכלם בקדושה, ורק אח"כ מותרת אכילת הפירות וגם זה לאחר שקוימו בהם דיני תרומות ומעשרות. כל ההכנה הזאת, כדי לעדן את רצון האדם.
ישנו גם חפץ בנטיעת האילן. לא רק למען עצמו אלא למען ייטב לזולת, ולמען הדורות הבאים אחריו.
החשק לנטוע אילן נובע מחפץ הטבת הדורות הבאים.
בעץ החרוב מובלט הדבר ביותר, כיוון שעץ החרוב נותן את פריו אחרי שבעים שנה (האגדה על חוני המעגל). הרי, ע"פ רוב, לא נהנה ממנו זה שנטעו אלא בניו אחריו, וא"כ בולט הדבר שהנטיעה הייתה מכח חפץ הטבת הדורות הבאים ולא מחשק אכילת הפירות.
זהו, איפוא פירושו של המשפט: "חשק נטיעת האילנות נובע מחפץ הטבת הדורות הבאים, המובלט בתוקפו בעץ החרוב".
ט"ו בשבט מחנך אותנו להיות טובים יותר ולהתחשב ברצונותינו ולא רק בחשק הטבעי, אלא גם בכלל, בזולת. כשכל זה מטרתו אחת – להגיע לעבודת ה' השלמה".