מלחמת הגויים כנגד היהודים / מנחם לוינסקי

בעומדנו בימי חנוכה, ימי הניצחון הגדול של החשמונאים במלחמתם נגד היוונים והמתיוונים, חש אני צורך להתייחס במספר מילים על מלחמת הגויים ביהודים בכל הדורות. על מטרתם ושאיפתם במאבקים אלו, ובדרכים השונות במאבקם זה למען השביע את רצונם, ישנם שני פסוקים בתורה אשר מילה אחת משותפת להן, ומילה זו היא מילת המפתח להבנת יחס הגויים כלפי עם ישראל. את הפסוק הראשון נמצא בדברי בלעם על עם ישראל "הן עם לבדד ישכון, ובגויים לא יתחשב" ואת הפסוק השני אומר משה לישראל בערוב ימיו, ימים ספורים לפני פטירתו ולפני כניסתם לארץ: "ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר"

הרבה פסוקים ומדרשים נאמרו להבנה ולהבהרת פסוקים אלו, אך כפשוטם מבטאים הפסוקים דבר אחד, הבדידות של ישראל, ובדידות זו היא שונה מכל הבחינות דת שונה, אורח חיים שונה, הנהגה אחרת של הקב"ה כלפיהם ולמעשה ניתוק והתבדלות הגויים, ואי התחשבות בהם.

ועל כן רצונם ושאיפתם של אומות-העולם בכל התקופות הייתה למחק מנגד עיניהם, לא לראות יותר. עם נבחר, עם נבדל ועם ששונה מהם בדת, במצוות ובמחשבות ובאורך חיים אחד.

דוד המלך בספרו תהילים ייטיב להבהיר מחשבות הגויים כלפי היהודים בפרק פ"ג נאמר:

"אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד. כי נועצו לב יחדיו עליך ברית יכרותו"

הסבר הפסוקים כפשוטם הוא כזה. הגויים רוצים שלא ייזכר שם ישראל עוד, ע"י שילחמו כנגד הקב"ה שבישראל – במיוחדות שיחד הקב"ה את עם ישראל בסגולה שיש לו משאר העמים וע"י כך עם ישראל ייהפך כאחד מן העמים. לא התבדל יותר, לא יהיה מיוחד יותר, וזו הכוונה של ולא יזכר שם ישראל עוד. לא תהיה מהות ששמה ישראל, אלא שעם ישראל יפוזר בן-העמים, היו אמנם תקופות שהגויים לא האמינו שיכול להשמידנו רוחנית, ועל כן בחרו בדרך ההשמדה הפיזית היטב מבואר במגילת-אסתר:

"וכל עבדי המלך...כורעים ומשתחווים להמן כי כן ציווה לו המלך ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה"

"ויאמר המן למלך אחשורוש ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותך ודתיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים"

שני פסוקים אלו מבטאים נאמנה את השוני שבין היהודים לגויים, והוא הדבר שהרגיש העמים, ופתרון המן לכך הוא

"ויבקש המן להשמיד את כל היהודים אשר בכל מלכות אחשורוש עם מרדכי"

ובהמשך

"להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד...ושללם לבוז".

אך תקופות שהגויים האמינו שע"י השמדה רוחנית הם יפטרו את בעיות עם ישראל. ומשום כך גזרו גזרות על איסור לימוד תורה, על איסור קיום מצוות, הגויים באו בצורה תכליתית לעם ישראל יאמרו לא תקיימו מצוות ותדמו לנו אך שיקיימן נהרגנו. וכביטוי מרשים לתקופה זו היא מלחמת היוונים ביהודים, 'כשעמדה מלכות יוון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך, ולהעבירם מחוקי רצונך' (על הניסים). בנוסף לשתי צורות לחימה אלו, דרך השמדה הפיזית ודרך ההשמדה הרוחנית, השתמשו הגויים בדרך שלישית, כרקע להבהרתה אסביר פסוק בפרשת וישלח פרק ל"ב, פסוק יב: "הצילני נא מיד אחי מיד עשו" שואלים הראשונים לשם מה הפסוק מציין הצלה מן אחי ומן עשו, וכי איננו יודעים שאחי יעקב עשו, ועשו אחי יעקב? על פי הסברם של ר' עקיבא איגר וחת"ס נוכל להסביר קושי זה, נאמר במסכת ברכות דף ל':

"אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו, ואפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק"

מסביר רע"א:

"היינו יש מלך שמקרב את היהודים ושואל בטובתם בגשמיות ברוחניות, ויש להפך נחש כרוך על עקבו מלך רע כנחש המכביד את עולו של היהודים ונוגש בם, אלו שתי דרכים בהם הסכנה צפויה ליהדות, על כן אסור להפסיק בקבלת עול מלכות שמים"

דבר דומה מוצאים אנו בדברי החתם סופר על הפסוק "ויאבק איש עמו" ופירוש רש"י, 'ויתעפר וגם ויתקשר' זה רמז למאבק בשתי דרכים להשפיל את קרן ישראל להתקשר ולהתחבר עמם, שני סוגי המלחמות נגד היהדות, ומשניהם עלולה לבוא תוצאה של "ותקע כף ירך יעקב" וזה מרומז אף בתשובת יעקב על דברי עשו "'נסעה ונלכה ואלכה נגדך" ענה לו יעקב "הילדים רכים" אם ילכו ביחד, קשה יהיה להם לעמוד בניסיון שלא ללמוד ממעשה עשו, והוא שביקש יעקב, "הצילני נא מיד אחי מיד עשו" שתי דרכים בין שעשו יתנהג כאח, ובין שיתנהג כעשו שתיהן מסוכנות לכן "הציליני נא".

רואים אנו דרך שלישית דרך של עורמה ניסיון להתקרב בטובות לעם ישראל, וע"י כך במשך הזמן להטות אותו מתורתו ומאלוקיו, הגמ' בהסברה לפסוק "וישב ישראל בשטים ויחל לזנות את בנות מואב" אומרת להם:

"אמר להם (בלעם לברק) אלוהיהן של אלו שונא זימה הוא, והם מתאווים לכלי פשתן בוא ואשיאך עצה, עשה להם קלעים והושיב בהם זונות זקנה מבחוץ וילדה מבפנים... ובשעה שישראל אוכלים ושותים ושמחים ויוצאים לטייל בשוק אומרת זקנה אי אתה מבקשה כלי פשתן? זקנה אומרת לו בשווה וילדה אומרת לו בפחות (פרוש, הזקנה נוקבת מחיר רגיל, והילדה מציעה לו בפחות משוויו) שתיים ושלוש פעמים (פרוש, הדיון בין היהודי לזקנה וילדה נמשך שתים שלוש פעמים) ואח"כ אומרת לו הרי אתה כבן בית שב, ברור לעצמך, וצרצורי של יין עמוני מונח אצלה, ועדיין לא נאסר יין של נכרים, אמרה לו, רצונך שתשתה כוס של יין? כיוון ששתה בער בו, אמר לה השמעי לי (פרוש, לתשמיש) הוציאה יראתה מתוך חיקה, אמרה לו עבוד לזה, אמר לה, הלוא יהודי אני, אמרה לו ומה אכפת לך כלום מבקשים ממך פיעור... ולא עוד אלא שאיני מנחתך עד שתכפור בתורת משה רבך" (סנהדרין ק"ו.)

הרבה אין להוסיף על מדרש זה המתאר בצורה נפלאה את עורמתם של הגויים במלחמתם נגדנו, ואת צורת לחימתם. אך לסיכום ראוי שנזכור שהתורה אסרה על קשר עם הגויים, וכשחכמים ציוו על יינם ופיתם, עשו זאת למען לא יטו את לבבנו בדרכי מרמה ועורמה מעם ה' אלוקינו.

בתקופה זו עם התקרבות אומה אל אומה ראוי שנזכור שבקרבה אל הגויים לא רק שלא נשיג תוצאות, אלא דבר זה יכול אף לגרום לנו לכליה רצינית עצמית שתהא בו בגידה בברית הכרותה.