נחמו נחמו עמי! / הראי"ה קוק זצ"ל

נחמו. נחמו עמי - אבל עוד בכתב גחלת אש שחורה, חרותים הם על לבנת-פני אותיות השאלה הגדולה, אשר חזרתי להגות נכאים ביום המר של אבלנו הגדול: ואיך אנחם?

אם היה שברי רק שברון של עם גולה עשוק ומארצו נהדף, אולי הייתי חושב לנטפי ניחומים, את אשר אראה, בנים בונים באים בקץ הימים, ומיישבים ארץ שוממה, אף כי שוממתי כים הם רחבים, ובניני הוא רק כעב קטן ככף איש לערכם, בכל זה יש ערך של אחוז, לחשוב ניחומים לעומת היגון. אבל מה נעשה בעת אשר יתייצב לנגדנו היגון הקודר על נביקת הרוח, הלא זהו העומק שבכוס יגוני, ומה יוכלו נחמי מפעלים ובניני חרבות לשעשע נפשי, אם בתוך הבניין, הנני רואה אש יוקדת, הולכת ומהרסת?!

מעוז האומה, הודה והדרה, יפעת כבודה וששון עוזה, הלוא הוא באמת רק רוח קדושה המתגלה במשמרת חייה אור תורתה, אשר בעדה באו באש ובמים, ואם בני בונים הם אל ארצי באים, ובידיהם כשיל וכלפות להחריב רק המעוז המקדש, עוד טרם החל להבנות, ועל רעיון קודש, אשר ממקום נשמתי נוזל, וכל ארשת אבות אשר ממעיני מסכה, למרמס ומרפש יזנח, לרגלי כל שור וחמור, אשר יתאמר לבוא אל הארץ החרבה, עשירת חוסן הקודש, ובפיו מרמה לאמור בונה אנכי ארץ לעם, - ואיך אנחם?!

כה תהגה נפשי ממרומים.

אבל הלא דבר ד' הוא הקורא אלי לאמור: נחמו, נחמו עמי, ודבר ד' יקום לעולם.

על כן אתחזק ואתעודד ואומר: שובי נפשי למנוחיכי ומלא תקוות ניחומים, קומי נא וחשוב מפלאות תמים דעים, אשר לעד כה היגיענו. ואם בחלקי בוני בנינינו, עוד רוח עועים מסוכה, ואותו הסער אשר מצא לו מקום בארץ המלאה מוטה, אשר חזון שווא ישמיעו מנהליה על פני תבל, לחדש רוח האדם על יסוד רגבי אומר מובס, באין מחשבת נצח ובאפס רוח אלוקים חיים, חדר הוא במפלצת הבליו ועד חלק מהבונים אשר באו והתגנבו אל תוך מערכתנו הגיע, ואשר באמת רק הרעל הזה, אשר נמסך בזמן האחרון בין מחנה עובדינו, הוא אשר הסיר את צעיף ההוד מעל כל רגש קודש, והוא אשר הניע לבבות לדרוך ברגל זדון על כל מחמדי אבות, על אשר רוח עז הנצחים, אשר תמיד רחו על פני שדות בנינינו מאז מעולם – החל להתחלש – אל נא נפשי ממנו תפחדי פחד. דעי נא כי רק רוח עובר הוא, ובמחזה אשר ראינו בחלקים רבים, מבני עמנו אשר נתעו בחסד לאומים בכוזב, לחשוב את מעונות הגליות לבית מבטחם, נעשה כקש נדף, מעת אשר רוח תקוות קודש לנשוב מהררי ציון, כן קרוב היום, אשר כמחלום בלהות יקיצו על הנתעים ויראו, כי רק רוח בער צרר אותם בחופניו, והמעמד האיתן אשר להם עולם על ארץ, אשר נחלת עולמים היא לעם אשר לישור אל כל כוחות הבלע ברוח קודשו, ואון אל-חייו, הוא ואך הוא הנהו חרב גאותו מעולם, נחלת אברהם יצחק ויעקוב הוריו וחבל קדשו, מסיני בקודש.

אז בבוקר לא עבות אחד, שוב ישובו אלינו כל העדרים הנטעים, ובין יבינו כולם, כי המטרה של תפקידי שלילה אשר לכל מלאכת הכחש אשר במלא עולם ובקרב עמים וממלכות חזיוני סופרי חול ומשוררי נבל ויין, היא מכוונת מיד קורא דורות מראש ועד סוף לעמת כל עוונך השווא, אשר טחו תפל כל מתהללים באלילים, שבכל הסגנונים, שהם כל אלה אשר אטמו אוזניהם משמוע אל דבר ד' בכוח ובהדר, אשר יצא ויצא עוד מכל גאות יעקוב בהיבנותם, בכליל תפארתם, בכל שיגוב טהרו, ואז ישובו לנו כל הבנים, אשר רחקו, הדרת קודש יראה על כל מעשי בונינו אשר בארץ תפארתו לעי, ואז אנחם.

נחמו, נחמו עמי, אמר אלוקיכם!