בחירת ישראל - תלותה במעשיהם / יואל פרדמן
לאור דבריהם של גדולי מחשבת ישראל ושל פוסקי הלכה נראה שקו אחד מאפיין דעותיהם בקשר לשאלה אם בחירת ישראל תלויה במעשיו ומצבו המשתנה.
המהר"ל בחיבורו "נצח ישראל" פרק י"א מדבר על בחירת עם ישראל ועל המושג "בנים". הוא מביא את הפסוק (דברים י"ד) "בנים אתם לה' אל-והיכם" ואומר שצריכים להבין משמעות של העניין שישראל נקראים בנים לה'. המהר"ל אומר שעם ישראל מושפע מהקב"ה "מאמתת עצמו יתברך" ולכן יש להם חיבור איתו. דבר זה רואים מהפסוק (שמות ד') שישראל נקרא "בני בכורי". למה כפל הלשון? מפני ש"בן" מורה לנו שב"י מושפעים מאמיתת עצמו אבל עדיין אין הצירוף והחיבור המיוחד. שהרי יכול להיות שלאדם אחד יהיו שני בנים והצירוף שיש לשניים אינו צירוף מיוחד. לכן נקרא "בני בכורי" שא"א שיהיו לאדם אחד שני בכורים. מזה אפשר להבין שא" שיהיה עוד עם שנקרא בן בכור כי ה' הוא אחד. ומשום שהבן הוא מאמתת עצמו ואמתת עצמו הוא אחד לכן בנו אחד.
המהר"ל מביא גמרא בקידושין (ל"ו) שמביאה מחלוקת בין ר' יהודה לר' מאיר. לפי ר' יהודה, ישראל נקראים בנים בזמן שהם נוהגים כבנים. ר' מאיר סובק לא כך, אלא בין שנוהגים כבנים בין שלא הם נקראים בנים לה'. ולא זו בלבד אלא אפילו אם היו סכלים, בנים משחיתים, ואפילו הולכים אחרי אלוהים אחרים הם עדיין נקראים בנים. המהר"ל פוסק כר' מאיר ומסביר שהם נקראים בנים בכל זמן ובכל מצב כמו שבן תמיד נקרא בן של אביו שכן יכול להשחית דרכיו ולעשות הגרוע ביותר ועדיין יקרא בן. כך גם בני ישראל תמיד נקראים בנים לה' בין שנוהגים מנהג בנים בין שלא.
סיבה נוספת לזה שאפילו אם חוטאים ולא נוהגים מנהג בנים נקראים בנים היא שבריאתם של בני ישראל הייתה בטוב, בשלמות, בלי חטא. ורק אחר כך הרעו דרכם וחטאו אך מכיוון שבסוף ישובו מדרכם לכן- "דבר שהוא על עניין שתחילתו טוב וסופו טוב אע"פ שבאמצע אינו טוב נחשב כאילו היה טוב מראשיתו עד הסוף".
המהר"ל מביא ראיה למה שהזכרנו לעיל, שבני ישראל מושפעים מאמתת עצמו יתברך מזה שכתוב בתורה "בנים אתם לה' אל-והיכם, לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם". מה הקשר בין היותם בנים למצווה זאת? אפשר להבין את זה ממה שאמרנו לעיל שישראל הם בנים מאמתת עצמן יתברך ולכן יש להם את גם כן מציאות אמיתית. על כן "לא תתגודדו" כדרך הגויים שעושים התגודדות והשחתה בעצמם בשל ההשחתה שהגיעה למת מכיוון שלבני ישראל יש מציאות אמיתית נמשכת, שהרי נקראים בנים, לכן לא יעשו השחתה שהיא הפך המציאות. ואם היו עושים השחתה בעצמם היה מורא שאין לישראל מציאות אמיתי ואינם בנים למקום.
עוד ראיה שהמהר"ל מביא להוכחת דבריו היא בדרך שאלה ותשובה. בדיבורו הראשון של הקב"ה לאברהם אומר (בראשית יב) "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך אל הארץ אשר אראך". הר"ם שואל למה לא נזכרת איזו זכות לאברהם אבינו שבגללה ה' הופיע ומגלה שכינתו אליו? כשאצל נח כתוב (בראשית ו') "ונח מצא חן בעיני ה'", קודם שהזכיר דיבור ה' אתו נזכרה צדקתו?! אבל לפי מה שהסברנו לא קשה. שהרי נח נבחר בבחירה פרטית. תלוי במעשיו ובצדקתו, אבל אצל אברהם לא הייתה בחירה פרטית אלא האומה הישראלית כולה נבחרה בחירה כללית ובחירה כזאת אינה תלויה במעשים כי המעשה הוא לפרט, ובכך מתורצת השאלה מדוע לא נזכרה צדקת אברהם לפני שנתגלתה אליו השכינה. שאם צדקתו הייתה נזכרת היה משמע שבגללה צריך היה ללכת מארצו, בשביל זכותו שהזכיר, וא"כ האהבה הייתה תלויה בדבר, "וכל האהבה התלויה בדבר בטל דבר בטלה האהבה". משמע שלבסיס הבחירה הפרטית יש השתנות ולבחירה הכללית אין השתנות.
מהראיות הנ"ל אפשר לראות את שיטתו של המהר"ל בעניין בחירת עם ישראל כעם הנבחר. שיטת הריה"ל נראית בדבריו ב"כוזרי"- "ישראל באומות כלב באיברים". בגוף ישנם חלקים שונים ובהם חלקים חיוניים וחלקם חיוניים פחות, והלב הוא חיוני לכל קיום הגוף. כך גם עם ישראל, הנמשלים ללב חיוניים לקיום העולם. בלי ידו האדם אינו שלם אך מסוגל עדיין להתקיים. כך גם בעולם, לכל גוי ישנה זכות קיום, לכל גוי תפקיד שונה, ועל כן הוא בנוי אחרת. ישנם כוחות שונים וכפי שהעין שונה מהאף כי תפקידה למלא פונקציה שונה, כך כל חלק בעולם שונה ממשנהו. שונה אך משלים שאר חלקים. כפי שאיש ואישה, האחד כה שונה מהשני ובאותו זמן משלים את השני. תפקידו המיוחד של עם ישראל בעולם הוא שימור התורה. העם בשמרו את התורה נותן כוח חיים לשאר האומות. אם ישראל נמשלים ללב רואים אכן שהסגולה אינה תלויה במעשים כמו שלב נקרא לב אף במותו של האדם. כך ישראל נקראים עם נבחר אפילו אינם נוהגים מנהג בנים.
החתם סופר בתשובותיו (חלק יורה דעה רל"ג) בהתייחסו לשאלה מסוימת משיב שארץ ישראל תמיד קדושה ולכן חובת העלייה. מכאן אפשר אולי להוכיח שאם הארץ עדיים נקראת קדושה, אף בזמן גלות וניתוק, אין קדושתה וקדושת ישראל תלויה במעשיהם, שהרי ודאי מאז בחירת ישראל להיות העם הנבחר עשינו הרע בעיני ה' יותר מפעם אחת אבל עדיין נשארת הארץ והעם קדושים, כלומר קדושת הארץ וישראל אינה מכוח מעשיהם.
ממסכת כריתות דף ו': רואים דבר מעניין שממנו ניתן ללמוד לעניינינו. הגמרא מונה מאילו סמים ובאילו כמויות הורכבה הקטורת. הגמרא אומרת, וכך מובא בטוש"ע או"ח סימן תרי"ט סעיף א',
"כל תענית צבור שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית, שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סימני הקטורת". הקשר לעניינינו מוסבר יפה בפרישה בטוש"ע שכותב "ז"ל הבחיי פרשת כי תשא: חלבנה ריחה רע ואעפ"כ הכניסה הכתוב בכלל הבשמים החשובים הבא לרמוז שאין לנו להקל ברשעים פושעי ישראל שלא יהיו בכלל תעניותינו ותפילתנו, וכמו שאר ז"ל כו' וביאור זה כי שם שמים מתעלה ומתקדש בשעה שהרשעים חוזרים בתשובה ונמנים בכלל הצדיקים שאל"כ הצדיקים נתפשים עליהם מפני הערבות שהרי כל ישראל ערבים זה לזה ומש"ה אם אין פושעי ישראל בתוכן ר"ל שאין נותנים לב לעשות תשובה להש"י מפני הערבות אינו שומע חלילה בתפילתן של צדיקים. ומטעם זה נצטווינו במצות לולב ליקה ערבה שאין לה טעם וריח רמז לרשעי ישראל עכ"ל"
כמו שחלבונה ריחה רע ובכ"ז נמצאת בכלל הבשמים החשובים לקטורת כך גם רשעים ופושעי ישראל, עדיין נכללים ונאגדים בעם ישראל. וצריכים להיות בכלל תעניותינו ותפילותינו, שכן סופם לחזור בתשובה. כלל ישראל, אף שמשחיתים דרכם עדיין נקראים העם הנבחר שהרי סופם לשוב.
בתשובות הרשב"א ח"ב סימן קצ"ד וסימן רמ"ב פוסק הלכה במחלוקת הקידושין כר' מאיר למרות שבשאר המקומות שיש מחלוקת בין ר' מאיר לר' יהודה פוסקים הלכה כר' יהודה, כאן הוא פוסק כר' מאיר-בין שישראל נוהגים מנהג בנים ובין שלא עדיין נקראים בנים.
ה"אור חיים" על הפסוק בפרשת יתרו (יט, ה) "ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ". מפרש שהסגולה הינה דבר לא טבעי. והוכחה לכך שיהודי חושב לעשות מצווה ונאנס ונמנע מלעשותה מעלים לו שכר כאילו עשה המצווה, משא"כ בעבירה, אם רק עלתה במחשבתו עבירה לא רואים זאת כאילו עבר את העבירה בפועל. ובשאר אומות היחס הפוך: מחשבה נחשבת כעשייה ביחס לעבירות ולא ביחס למצוות או מעשים טובים. יחס זה כמובן שאינן הגיוני משכל האדם הפשוט אלא שניתן לראות בו סגולה מיוחדת במעמד ישראל בחטאיו ומצוותיו.
עוד ניתן לראות שיטתו מתירוץ שתירץ על השאלה: מדוע דווקא יתרו יעץ למשה למנות שופטים מדוע חכמי ישראל לא יכלו לייעץ לו? האין חכמים יודעים ומלומדים יותר?
ומשיב ה"אור חיים" שיתרו היה חכם מחכמי ישראל ורק הוא חשב על עצה זו. רואים שישנה מציאות שבאומות העולם חכמים גדולים מבעם ישראל, אך עדיים נשארת הסגולה לעם ישראל. ומביא משל למלך שחפץ בכלי יקר אע"פ שאין לו צורך מעשי בכלי, כך יחס ה' לבני ישראל שאע"פ שאינו זקוק וצריך להם בחר בהם, וסגולה שכזאת א"א לבטל ע"י מעשים.
בפרשת ואתחנן (פרק ז', ו-ז) "כי עם קדוש אתה לה' אל-והיך בך בחר ה' אל-והיך להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה. לא מרבכם מכל העמים חשק ה' בכם ויבחר בכם כי אתם המעט מכל העמים". "העמק דבר" בא להסביר למה דווקא בני ישראל נצטוו לבער עבודה זרה מארצם יותר משאר העמים שהרי גם אומות העולם נצטוו לא לעבוד עבודה זרה? סיבה אחת שהוא נותן היא "כי עם קדוש אתה".שכשם שארץ ישראל בשל קדושתה מושכת אליה עבודה זרה, שכן דרך כל קדושה שדברים טמאים נמשכים אליה ביותר, כך עם ישראל בשל קדושתו נמשכת אליו בשל כך טומאה ביותר.
מהמילה בפסוק ז' "ויבחר" משמע לכאורה שנבחרו משום שבאותו זמן לא נמצא עם אחר זולתם, כאדם הרוצה לבחור חבר ובוחר בנמצא אע"פ שאינו אוהבו רק שאינו מוצא אחר יותר טוב. אך בא הלשון "חשק" שמשמעותו שמוצא חן בעיניו אוהבו ורוצה בו ודווקא בו. כך חשק הקב"ה בבני ישראל באמת לא בשל מעשיהם אלא בעצמם מצד עצמם.
הרמב"ם באגרתו "קידוש ה' " מביא: "מה משה, אליהו, וישעיהו נענשו בגלל שדברו רע על ישראל קל וחומר שאדם פשוט שמדבר רע על עם ישראל עונשו גדול". הוא אומר שאסור לדבר סרה בישראל אף כשחטאו כיון שהם נאנסו בכך שנטו מהדרך הנכונה. הם לא סרו מדרכם כדי "לעשות חיים" בלבד ולקבל הנאת העולם. אלא (ישעיה כא,טו) "כי מפני חרבות נדדו מפני חרב נטושה ומפני קשת דרוכה ומפני כבד מלחמה" כלומר כל שעשו לא עשו אלא מתוך אונס. הרמב"ם ממשיך שאפילו כשישראל נמצאים במצב רע הם עדיין חביבים על הקב"ה כריח ניחוח כמו שכתוב (בראשית כז,כז) "וירח את ריח בגדיו" אל תקרא בְּגָדָיו אלא בּוגְדָיו (סנהדרין לז). ואפילו בוגדים וריקנים חביבים על הקב"ה בגלל מה שכתוב "כל מה שאמר ובדה מליבו" שבחירת עם ישראל אינה מבוססת על התורה ודברי חז"ל אלא שזה מלבו של הקב"ה בלי הגיון ושכל כלל ולכן אף אם ישראל יחטאו ויעשו מעשים רעים לא יסיר מהם שם העם הנבחר כי הבחירה אינה תלויה במעשים אלא באה מלב הקב"ה כביכול.
הרב קוק בספר "אורות" עמוד קנ"ה סעיף ח' עונה על השאלה מדוע בני ישראל היו צריכים לרדת מהארץ ולהיכנס למצרים לקבל התורה? אמר הרב שה' הוציא את בני ישראל כדי שלא יאמרו שהקשר היחיד בינינו לבין הארץ הוא היותה מולדתנו ובכך שייכותנו מסיבות אנושיות, וממילא גם התורה הייתה נבדלת מארץ ישראל, כי כל קשר לארץ היה חולין, והתורה היא קדושה וממילא אין הקשר בין הארץ לתורה. לכן ה' מוריד את ישראל למצרים ויצר מעם ישראל בריאה חדשה. הוא מכניס לארץ אנשים שלא נולדו שם והיו רחוקים דורות להראות לנו שהקשר של העם היהודי לארץ ישראל אינו רק קשר לידה אלא קשר שהוא מעל הטבע – והארץ שייכת לנו כי כך ה' הבטיח. הוא מוכיח שה' לא רצה שקשרם לארץ יהיה מסיבות לידה שכן הקדושה אינה תלויה במעשיהם שהרי בין שנולדו בארץ בין שלא הארץ קדושה ללא תלות במעשיהם. שוב רואים כר' מאיר שבחירת עם ישראל אינה תלויה במעשיהם אלא הכול בא מאת ה'.
אחרי שראינו כמה מקורות בנושא סגולת עם ישראל, אפשר לראות את קו המחשבה של גדולי מחשבת ישראל שאין הסגולה תלויה במעשיהם של ישראל.
המהר"ל הוכיח את זה יפה: כמו שבן אינו יכול להכחיש אבהותו של אביו כך בני ישראל שנקראים בנים לה', אינם יכולים להסיר מהם את הסגולה שה' בחר בהם. עוד ראיה שהביא לכך הייתה שלא הוזכרה בתורה צדקת אברהם אבינו לפני שה' נגלה אליו לראשונה להראות לנו שה' לא דבר אליו ולא בחר בו מפני מעשיו הטובים וצדקותו אלא הוא בחר בו ובבניו מצד טבעם, ומעשים רעים אינם יכולים לבטל בחירה זו.
ראינו במסכת כריתות שאפילו רשעים צריכים להיות בתענית ציבור שהרי סופם לחזור כך גם בני ישראל אפילו כשעושים רע סופם לחזור ולכן הסגולה אינה מתבטלת.
אע"פ שבמסכת קידושין ר' יהודה סובר שהסגולה כן תלויה במעשיהם הרשב"א פוסק להלכה כר' מאיר שאינה תלויה במעשיהם. בדרך כלל כשיש מחלוקת בין ר' יהודה לר' מאיר פוסקים כר' יהודה, כאן הרשב"א פוסק כר' מאיר.
יפה הדיוק של "העמק דבר" על הפסוק בפרשת ואתחנן ". לא מרבכם מכל העמים חשק ה' בכם ויבחר בכם כי אתם המעט מכל העמים". הוא אומר שמהמילה "חשק" רואים שה' בחר בנו משום שאנחנו ודווקא אנחנו מצאנו חן בעיניו והוא חשק בנו "באמת" מצד טבענו וסגולתנו אבל לא בגלל מעשינו.
הרמב"ם באגרת "קידוש ה' " אומר שאסור לדבר סרה בישראל משום שכאשר בני ישראל שרויים בצרה ועושים הרע בעיני ה' הרי לא מרצונם עושים כך אלא שהינם אנוסים כמו שכתוב (ישעיה בא,תן) "כי מפני חרבות נדדו מפני חרב נטושה ומפני קשת דרוכה ומפני כבד מלחמה".הוא מביא ראיה שהם עדיין קרואים חביבים על הקב"ה אפילו כשעושים רע מהפסוק "וירח את ריח בגדיו" אל תקרי בגדיו אלא בוגדיו שאפילו בוגדים וריקנים חביבים על הקב"ה. וסגולת עם ישראל נובעת מלב הקב"ה כמו שכתוב: "כל מה שאמר ובדה מלבו" ואינה נובעת ממעשיהם.
לבסוף ראינו דברי הרב קוק זצ"ל המסביר שה' הוציא את בני ישראל מארצם כדי לבנות את העם היהודי כבריאה מחודשת שכולנו נהיה קודש מצד עצמנו ושלא נגיד שיש לנו קשר לידה בלבד לארץ אלא שהוא הוציא אותם וכשהכניס אותם שוב הכניס אנשים שלא נולדו בארץ כדי שכל הקשר לארץ יהיה מסיבות של קדושה. ואנחנו ע"י מעשינו איננו יכולים לבטל בניין עם קדוש.
"אתה בחרתנו מכל העמים אהבת אותנו ורצית
בנו;
ורוממתנו מכל הלשונות, וקדשנו במצוותיך, וקרבתנו
מלכנו לעבודתך ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת!"