"אתה בחרתנו" - יהדות וגזענות / שמואל כץ

שוב קמו שונאינו וטענה חדשה בפיהם- גזעניים אתם, כובשים אכזריים הינכם, אינכם מתחשבים בזכויות עמים אחרים, פולשים אתם לארץ לא לכם, לכן אין אתם רשאים להימנות במשפחת העמים "הנאורים והמתורבתים". ומה בפינו? מה המסקנות שעלינו להסיק מגל השנאה שפרץ לפתע וגילה לנו את פרצופם האמיתי ואת צביעותם של אומות העולם? האם אין הגויים מזכירים לנו את אשר כל כך חפצנו לשכוח, כי עם מיוחד אנחנו אשר לו תפקיד וייעוד נשגב, הרי ידע והבין זאת נביאם של אומות העולם, בלעם הרשע באומרו "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" (במדבר כ"ג, ט')? כלום אין המציאות טופחת על פנינו לאמור "והעלה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגויים כמשפחות הארצות" (יחזקאל כ', ל"ב).

כן, אנו העם הנבחר! אך האם אנו בגאוותנו לקחנו לעצמנו גדולה זו? הרי הקב"ה בורא שמים וארץ, הוא אשר בחר בעם ישראל ורוממם מעל כל יצוריו. "כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך, בך בחר ה' אלוקיך להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה" (דברים ז', ו'; י"ד, כ'). "כי יעקוב בחר לו י-ה ישראל לסגולתו". (תהלים קל"ה, ד').

האם לא ניסינו להידמות לגויים ולהימלט מהייעוד הגדול אשר ייעד לנו הקב"ה עת בחר באבותינו? "טעות יסודית היא החזרה מכל היתרון שלנו, החידלון מההכרה של 'אתה בחרתנו'. לא רק משונים אנחנו מכל העמים, משונים ונבדלים בחיים הסתורים מצוינים, שאין דוגמתם בכל עם ולשון, כ"א גם מעולים וגדולים מכל עם. אם נדע את גדולתנו אז יודעים אנו את עצמנו, ואם נשכח את גדלנו אנו שוכחים את עצמנו, ועם שישכח את עצמו בודאי הוא קטן ושפל!! רק בשכחת עצמנו הננו נשארים קטנים ושפלים" (הרב קוק זצ"ל, עמ' נ"ה). לכן תחילה, עלינו להבין מה המשמעות האמיתית של בחירת וסגולת ישראל? האם אין זו ח"ו גזענות? מה תפקידם של ישראל ויחסם לאומות העולם?

א. מהות בחירת וסגולת ישראל

1. ריה"ל- הכוזרי

רבים האשימו את ר' יהודה הלוי כיוצר "תורת הגזע היהודי" בהסתמכם על דבריו "כל מי שנלווה עלינו מן האומות ביחיד יבואהו מן הטוב אשר ייטיב עמנו האלוה, אבל שווה לא ישווה אלינו... בהיותנו סגולת בני אדם" (כוזרי א, כ"ז, קט"ו), אך האשמה זו נטולה כל בסיס ומקורה באי הבנת דברי ריה"ל בשלמותם.

דווקא ריה"ל מדגיש את אחדות המין האנושי, את היות כל בני האדם ללא הבדל, צאצאיו של האדם הראשון. הלא היהדות היא שלמדה את כל האנושות כי "אב אחד לכולנו הלוא אל אחד בראנו" (מלאכי ב', י'). שותפות התרבות האנושית, במושג הזמן, חלוקת ימי השבוע ומניין השנים לבריאת העולם, הדיבור- שפת אנוש והכרת המספר, הספירה העשרונית, מעידה על אחדות המקור- האדם הראשון. כי ודאי שלכל אלו הייתה התחלה עם יצירת האדם והבדלתו מבעלי החיים (א, מ"ד, נ"ט).

ריה"ל ראה את כל משפחת האדם כאורגניזם אחד כאשר לכל עם תפקיד משלו, "ישראל באומות הם בבחינת הלב באיברים" (ב', ל"ו) ו"כגרעין בתוך הפרי" (א, מ"ז, צ"ה). אמנם הלב הוא המרכז והעיקר בגוף, אך האם יש לו ערך ללא שאר האיברים? האם אין הלב "דואג" לשלמותו ולתקינותו שח הגוף כולו? האם לקליפת הפרי אין ערך כלל, הרי הקליפה שומרת ומגינה על התפתחות הגרעין? כך ישראל, אמנם הם המרכז והמעולים שבעמים, אך להם ייעוד אוניברסאלי – תיקון העולם כולו. אין ישראל מנותקים ממשפחת העמים, אלא להיפך. יש להם קשר סמוי ורגישות מיוחדת לכל המתרחש בעולם. כאשר העמים חוטאים, ישראל חשים בכך ובסבלם הם מכפרים על עוונותיהם, כשישראל יגיעו למעלתם גם העולם ייוושע, כי "ע"י זכוכנו אנו ידבק העניין האלוקי בעולם" (ב', מ"ד).

ריה"ל (ד', כ"ג) מסביר את הימצאות ישראל בגלות. בשליחות אל העמים להכינם לקראת בוא המשיח ולקיום ייעוד הנביאים "כי אז אהפוך אל העמים שפה ברורה, לקרוא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד" (צפניה ג', ט').

סגולת ישראל- היא הכושר להגיע למדרגה אלוקית. לנבואה (א', מ"ב), היכולת להידבק בקב"ה היא טבעית, מהותית ותורשתית בישראל, לכן כל ישראל בפוטנציאל מסוגלים להגיע לנבואה או להתקרב למדרגת הנביאים (א, צ"ה, ק"ג, עיין רמב"ם הל' תשובה ה, ב) לכן גוי המתגייר זוכה לכל הטוב ולכל מעלות ישראל מלידה מלבד לנבואה (א, קט"ו). הנביאים, אשר במעלתם נבדלו משאר בני האדם (ד', ט"ו) הם אשר סייעו והדריכו את האומה הישראלית כיצד לשמור על הברית אשר כרת עמם הקב"ה כש"אם שמוע תשמעון בקולי ושמרתם את בריתי, והייתם לי סגולה מכל העמים" (שמות י"ט, ה').

אך יש להדגיש שהסגולה להגיע ל"עניין האלוקי" לנבואה, ניתנה לאדם הראשון לאבי האנושות ולא התחילה אצל אברהם אבינו. הסגולה עברה במעולה שבכל דור. אדם יחיד זה העביר בתורשה מידות ותכונות נעלות לבן אשר היה ראוי ומיוחד מכל הבנים עד "שבני יעקוב היו כולם סגולה, כולם יחד ראויים לעניין האלוקי... מאותה שעה התחיל העניין האלוקי שעד הנה לא חל כי אם על יחידים, שוכן בקרב קבוץ" (א', צ"ה). ז"א עם ישראל נוצר מהמיוחדים והנעלים שבכל הדורות. לאומה הנבחרת ניתנה ארץ מיוחדת, ארץ ישראל, ורק בה יכולים הם לפתח את סגולתם ומהותם העצמית "אין עם הסגולה יכול להידבק בעניין האלוקי כי אם בארץ הזאת" (ב', י"ב) "אין המעשים שלמים כי אם בה... והלב לא יזך והכוונה לא תהיה כלה קדש לאלוה, כי אם במקום אשר יאמן עליו כי הוא מיוחד לאלוה" (ה', כ"ג).

הדרך שבה עם ישראל יכול להידבק בעניין האלוקי, היא רק ע"י קיום כל מצוות התורה בדיוק כפי שציוה הקב"ה ולא כפי השערתו והבנת שכלו של האדם "כי אין אדם מגיע אל העניין האלוקי כי אם ע"י הצו האלוקי" (א', צ"ח, צ"ט) "אנו יש לנו התחברות בעניין האלוקי ההוא ע"י אותן המצוות אשר שמן האלוה ברית בינינו ובינו" (ב', ל"ד). ייחודם של ישראל, בקיום החוקים כתוספת למצוות השכליות, למרות שלא הבינו את טעמם והגיונם (ב', מ"ח) "אין מעלת ישראל להיות נקראים בשם סגולה, אלא בשמירת המצוות"! (רבנו בחיי – דברים כ"ו, י"ח), המצוות הם שמבדילות ומקדשות את ישראל "אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו ורוממתנו מכל לשון, וקידשתנו במצוותיך" (מתפילת שמונה-עשרה לשלש-הרגלים).

מעלתם של ישראל על שאר העמים אינה פיזית ביולוגית, אלא רוחנית פנימית. הנבואה שרתה רק על ישראל פי שמודות כל הדתות (א', ד'; ד',י';ספר העיקרים א-כ"א, ג-ח), רק לישראל נעשו ניסים ומופתים גלויים שהוכיחו לכל העולם כי יש מנהיג לבריאה, המנהיג א עולמו במשפט צדק (ב',נ"ד), לולא בני ישראל לא הייתה תורה בעולם אשר תדריך את כל האנושות (ב',נ"ו).

רק לעם ישראל ישנה הנהגה והדרכה אלוקית ישירה,עפ"י מעשיהם ורצון ה' ולא כגויים המונהגים עפ"י חוקי הטבע. ישנה תגובה אלוקית על מעשיהם וע"י כך יודעים ישראל אם עבודתם רצויה לפני ה' או לא. "איפה ראינו כי קיבל הוא אותם ודבק בהם והיה מרוצה מעבודתם ורוגז על מרים? אנו רואים אותם נעזבים בידי הטבע והמקרה, ורק עפ"י יגיעו אם להצלחה או לכישלון, לא בדרך השגחה אלוקית הברורה לכל. וכן יוחדנו רק אנחנו באותו מאמר 'ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר' (דברים ל"ב, י"ב)ץ כך נגלה רק בתוכנו השם המיוחד, כי זולתנו אין עם יודע את האלוה באמתת הידיעה האפשרית בו!" ( ד',ג'; א',מ"ג,ק"מ; ב', ל"ב; רמב"ן ויקרא י"ח כ"ה).

בחירת ישראל אינה רק זכות אלא בעיקר חובות, התנהגות מוסרית נעלה כיאה לעם ה', לכן הקב"ה מדקדק עמם כחוט השערה (ב',ל"ו, מ"ד) כש "רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עוונותיכם" (עמוס, ג', ב') רק ישראל מחויבים לקיים את כל התורה, לא מתוך זלזול בשאר העמים, אלא היות שרק הם זכו לחסדי ה' ביציאת מצרים ולהתגלות אלוקית במעמד הר סיני. "חיוב התורה עלינו הוא מצד מה שהוציאנו האלוה ממצרים ומצד היות לו התחברות עמנו בהיותינו סגולת בני האדם" (א',כ"ז,ק"ט; ד', י"א). אין לתמוה מדוע לא נתן הקב"ה את התורה לכל האנושות ואין כל העמים במדרגה אחת? בבריאה ישנה הדרגה – דומם, צומח, חי ומדבר ולכל אחד תפקיד ויעוד משלו, התורמים להרמוניה בבריאה כולה. כמו שאין לשאול מדוע כל אין כל בעלי החיים מדברים, כך אין זו שאלה מדוע רק עם ישראל הוא עם סגולה וישנו הבדל איכותי בין העמים. (א',ל"א, ק"ג; ב' מ"ד; עקרים ג'-י"ג, מלבי"ם בראשית כ"ז , א'). ריה"ל עומד על הפלא ההיסטורי של נצחיות ישראל. עמים אדירים נעלמו מעל בימת ההיסטוריה ואילו ישראל למרות פיזורם וסיבלם הרב בגלות, עדיין הם אומה חיה המצפה להגשמת יעודה הגדול, דבר המעיד על השגחה אלוקית על ישראל גם בגלותם. (ב',ל"ב,מ"ד; ג',י'; מלבי"ם עמוס ט',ט'; מגילה י"א).

2. רמב"ם – אגרת תימן

הרמב"ם באגרתו המפורסמת מבאר כי ישראל נבדלים מהעמים רק בתורה ובקיום המצוות שבעזרתם זכו ליתרונות רוחניים ולמעלות טובות וישרות. בחירת ישראל לא נבעה מגדולתו של דור יוצאי מצרים, אלא מחסדי ה' ושבועתו לאבות שעלו בצדקותם על כל בני דורם "דעו שזאת היא תורת ה' האמיתית שניתנה לנו ע"י אדון כל הנביאים הראשונים והאחרונים, שבתורה הזאת הבדילנו הבורא משאר העולם, שנאמר:' רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם ויבחר בזרעם אחריהם, בכם מכל העמים ביום הזה"(דברים י', ט"ו). ואין זה לפי שהיינו ראויים לכך, אלא בחסדו של הבורא וטובו שהתחסד אלינו והיטיב לנו, בשביל שקדמו לאבותינו מעשים טובים בידיעת הבורא ובעובדו, שנאמר:"לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם... כי מאהבת ה' אתכם ומשמרו את השבוע אשר נשבע לאבותיכם" (דברים ז',ז'). ומפני שיחד אותנו הבורא במצוותיו ובחוקותיו, והתבארה מעלתנו על זולתנו בכללותיו ובמשפטיו שנאמר "ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת אשר אנוכי נותן לפניכם" (דברים ד', ח'), "קנאונו הגויים כולם על דתנו קנאה גדולה!" (שם, עמ' קי"ד, בהוצאת מוסד הרב קוק).

לדעת הרמב"ם, בחירת ישראל היא נצחית ואפילו ישראל יחטאו ולא יהיו ראויים למעלה זו, לא יחליפם ב' באומה אחרת (כדעת הנצרות) "הבטיחנו הבורא ע"י נביאנו שלא נאבד ולא יעשה עמנו כליה ולא נסור לעולם מלהיות אומה חסידה. וכמו שאי אפשר שתתבטל מציאותו של הקב"ה, כן אי אפשר שנאבד ונתבטל מן העולם שכן נאמר: 'כי אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקוב לא כליתם' (מלאכי ג', ו'). וכמו כן בשרנו והאמיץ אותנו יתברך שמו, שנמנע אצלו למאוס אותנו בכללנו ואע"פ שנכעיסהו ונעבור על מידותיו" (שם, עמ' קכ"ח). וכן הבטיח הקב"ה לאברהם "והקימותי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדורותם לברית עולם, להיות לך לאלוקים ולזרעך אחריך" (בראשית י"ז, ז') "ה' יתברך מעט העבודה המגיע אליו מאומת ישראל יותר נחשב אצלו מהרבה מאומה אחרת או מכל האומות... כי אהבת השי"ת את ישראל היא אהבה יחסית כמלך את עבדיו וכאב לבנים וכבעל לאישה, ולהורות שאהבה זו עניין שכלי (ללא טעם) וקיים בלתי משתנה אמר הכתוב (ירמיהו ל"א, ג') 'אהבת עולם אהבתיך'" (ספר העקרים ג-ל"ז', כוזרי ה', כ').

האמונה והציות לדבר ה' תכונות מיוחדות הטבועות בשורש נשמתם של ישראל, ועברו בתורשה מהאבות, שזכו למעמד הר סיני, לבנים שבכל הדורות "מי שעמד על הר סיני שהם מאמינים בנבואות משה רבנו בכל מה שבא על ידו הם ובניהם עד עולם" (אגרת תימן, עמ' ק"ל). לדעת הרמב"ם זו הסיבה "שהתורה הזאת לא יוכל להימלט ולהינצל ממנה אפילו אחד מזרע יעקוב לעולם, לא הוא ולא זרעו ולא זרע זרעו, בין ברצונו בין שלא ברצונו" (שם, עמ' קל"ו). התורה, שהיא מבדילה בין ישראל לעמים, לא תפסק מזרעם לעולם והיא ההוכחה שישראל לא יאבדו כשאר האומות "לא תכרת התורה ממנו לעולם" והבטיח ואמר "כי לא תשכח מפי זרעו" (דברים ל"א, כ"ב). ובאר לנו ע"י ישעיהו מבשר אמתנו, שהאות בינינו ובינו יתברך והמופת המורה שלא נאבד, הוא קיום התורה ודברו בינינו שנאמר (ישעיהו נ"ט, כ"א) "ואני זאת בריתי אותם אמר ה', רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך, אמר ה' מעתה ועד עולם" (שם, עמ' קל"ד, קכ"ו), וכדבריו המפורסמים של ר' סעדיה גאון "לפי שאומותינו בני ישראל אינה אומה אלא בתורתיה" (אמונות ודעות ג', ז').

הרמב"ם בהקדמתו למשנה (עמ' ע"ט-פ"ב) מבאר "כי תכלית העולם וכל אשר בו הוא איש חכם וטוב" כל הברואים הם לתועלתו של הצדיק השלם במידותיו (עיין כוזרי ב', מ"ד) אך גם להם תפקיד נכבד, תיקון ושכלול העולם, וללא עזרתם וסיועם לא היה מגיע הצדיק לשלמותו. כך ישראל יגיעו למעלתם הרוחנית ויבצעו את תפקידם בשלמות רק ע"י עזרתם החומרית של העמים בפיתוחו ויישובו של העולם לכל אומה ייעוד משלה התורמים לשלמות, אחדות ולהרמוניה בעולם.

לדעת הרמב"ם גם לגר ישנו חלק בתורת ישראל, וכל גוי המקיים את 7 מצוות בני נוח כצו ה', מקבל את שכרו לעולם הבא. "משה רבנו לא הנחיל התורה והמצוות אלא לישראל, שנאמר: 'מורשה קהלת יעקוב' ולכל הרוצה להתגייר משאר האומות... כל המקבל שבע מצוות ונזהר לעשותם הרי זה מחסידי אומות העולם ויש לו חלק לעולם הבא" (הל' מלכים פ"ח, י', י"א; תשובה ג', ה'). מפורסמת תשובתו של הרמב"ם לעובדיה הגר "כל מי שיתגייר עד סוף כל הדורות, וכל מי המייחד שמו של הקב"ה כמו שכתוב בתורה, תלמידו של אברהם אבינו הוא ובני ביתו כולם... שאברהם ע"ה הוא אביך... מאחר ונכנסת תחת כנפי השכינה ונלווית אליו, אין כאן הפרש בינינו ובינך!" (שו"ת הרמב"ם, הוצאת פרימן, עמ' 41).

3. רמח"ל- דרך ה'

בתחילת דבריו מדגיש הרמח"ל כי "מן העניינים העמוקים שבהנהגתו יתברך שמו, הוא עניין ישראל ואומות העולם, שמצד הטבע האנושי נראה היותם שווים באמת, ומצד ענייני התורה הם שונים שינוי גדול, ונבדלים כמינים מתחלפים לגמרי". (דרך ה', ח"ב, פ"ד, א').

הרמח"ל מבאר שבחירת ישראל קשורה בחטאו של האדם הראשון ואלמלא חטא הייתה כל האנושות במעלה עליונה. האדם בחטאו ירד ממדרגתו והוריד עמו את כלל המין האנושי. הקב"ה בחסדו נתן בחירה לכל האנושות להתחזק ולעלות למדרגה העליונה שלפני החטא, אך זמן זה הוגבל עד דור הפלגה. הקב"ה בחוכמתו ידע שלא כל האנושות מסוגלת להתעלות ולחיות חיים אלוקיים תמידיים. לכן קבע שהאנושות תחולק ל"שורשים" ו"ענפים". החלק הנבחר שיחשב כ"שורשי האנושות" יידרש לחיות רוחניים מוסריים נעלים, ידריכו ויעלו עמם גם את ה"ענפים", אשר נדרשים חיים מוסריים מינימאליים. בדור הפלגה, לאחר שנתמלאה סאתם של הבריות, קבע הקב"ה בצדקתו כי "אברהם לבדו נבחר במעשיו ונתעלה ונקבע להיות אילן מעולה ויקר כפי מציאות האנושיות במדרגה עליונה וניתן לו להוציא ענפיו כפי חוקו. ואז נתחלק העולם לשבעים אומות, כל אחת מהן במדרגה ידועה, אבל כולן בבחינת האנושיות בשפלותה וישראל בבחינת האנושיות בעלויה" (שם, פ"ד, ג'). הקב"ה בחסדו אפשר ל"ענפי האומות" לעקור עצמם משרשם ולהיכלל ב"ענפיו של אברה" שהיה "אב המון גרים". ויותר מכך "חסד גדול עשה הקב"ה עם כל האומות שתלה דינן עוד זמן מתן תורה, והחזיר את התורה על כולן שיקבלוה ואם היו מקבלות אותה, עדיין היה אפשר להן שיתעלו ממדרגתן השפלה, וכיוון שלא רצו אז נגמר דינם לגמרי"(שם, ה' ע' רש"י בראשית א', ל"א).

מעלתם של ישראל היא בכך, שרק להם ישנה השגחה אלוקים פרטית ורק הם יכולים במעשיהם לתקן את הבריאה ולהעלותה למדרגה הנשגבה שלפני חטא האדם (שם, ח',ט').

א"כ לשיטת הרמח"ל בחירת ישראל היא כתוצאה מבחירת אברהם שהיה מעל כל בני דורו. אך יש להדגיש שהאפשרות להיות ה"אומה הנבחרת" ניתנה לכל האנושות, וגם לאחר שישראל נבחרו ניתנה האפשרות לשאר העמים, עד מתן תורה, לקבל את התורה ולהידמות לישראל. גם לדעת הרמח"ל בחירת ישראל היא נצחית ואינה תלויה במעשים טובים "זאת נחמתנו בעניינו כי לא על מעשינו יפקוד ולא לזכותו ימתין או מחסרון מעשים יחליפנו ח"ו, אלא מפני השבועה אשר נשבע לאבותינו והברית אשר כרת" (דעת תבונה).

4. מהר"ל – נצח ישראל

המהר"ל בדברו על ראשיתה של האומה הישראלית מבחין בין "בחירה פרטית" ו"בחירה כללית". לנח הייתה בחירה פרטית, בזכות צדקותו בהשוואה בהשוואה לשאר בני דורו, לכן התורה מיד בהזכירה את נח מתארת גם את צדקתו. כי הבחירה הייתה תלויה במעשיו. אך לגבי אברהם אין התורה מציינת בתחילה את צדקותו כי "באברהם לא היה בחירה פרטית רק באומה הישראלית שהם זרעו... וזה בחירה כללית, ובחירה כמו זאת אין תולה במעשה כלל ולא בחטא" (נצח ישראל- י"א עמ' ס"ח( הקב"ה בחר באבות לא בגלל מעלתם הרוחני, כדברי הרמב"ם, ולא מכוחם נבחרה האומה, כשיטת הרמח"ל, אלא להיפך, עפ"י התכנית האלוקית נבחרה תחילה האומה הישראלית כציבור והאבות נחשבים כראשית ונציגי האומה כלפי ה'.

בחירת עם ישראל היא "בעצם" ז"א אינה תלויה בזכות אבות או במדרגה מוסרית מסוימת ואפילו חוטאים עדיין נחשבים "בנים למקום" (ע' קדושין ל"ו), כי החטא בפרטים ולא בכלל האומה, לכן לא יוחלפו ישראל באומה אחרת אפילו לכאורה כלפי חוץ יראו טובים יותר. "מעשה בקרתנית אחת שהייתה לה שפחה כושית שירדה היא וחברתה למלאות מן המעיין. אמרה לחברתה: חברתי! למחר אדוני מגרש את אשתו ונוטלני לאשה. אמרה לה: למה? בשביל שראה שידיה מפוחמות. אמרה לה: אי שוטה ישמע אזנך מה שפיך מדבר. מה אשתו שהיא חביבה עליו ביותר, את אומרת בשביל שראה שידיה מפוחמות הוא מגרש אותה. את שכולך מפוחמת ממעי אמך על אחת כמה וכמה" (מדרש שיר השירים רבה, פ"א, שם עמ' ע"ג). המהר"ל מלמדנו במשל זה, כי ישראל מצד עצמם הם טהורים רק גורמים חיצוניים גורמים לירידתם, אך הגויים מטבע מהותם הינם ירודים, לכן אין כל סיבה שה' יחליף את אומתו.

אהבת ודבקות ה' בישראל ( ע' כוזרי ב',נ') היא נצחית לכן מובטחים ישראל בגאולה העתידה "בא להודיע תקוות ובטחון ישראל בגלות שאי אפשר שתהיה האהבה בטלה לעולם, שהרי האהבה שהשי"ת אהב ישראל לא הייתה תלויה בדבר כלל... רק שבחר באברהם ובזרעו מצד עצמם, ולא בשביל דבר שהיה אפשר לומר כאשר בטל אותו דבר בטלה אהבה" (דרך ה' חיים, לפרקי אבות, פ"ה, י"ז).

5. הרב שמשון רפאל הירש זצ"ל – "אגרות צפון"

הרב הירש רואה באנושות שלמות אחת, כאשר כל עם ועם תורם את חלקו לקדום הכלל כולו. התבדלות ישראל באה כדי שהעם יוכל לפתח את כישרונותיו ומעלותיו, וכך להקרין ולהשפיע על כל העמים. ייעודם של ישראל להיות "אור לגויים" לקראת קבלת עול מלכות שמיים. "האם נובעת התבדלותנו משנאה? מגאווה? האם אין אנו מאמינים שה' הוא אלוקי כל בשר, אלוקי כל בני אדם?... אם ישראל נקרא "עם סגולה" אין משמעות הדבר שה' איננו גם אלוקי עם אחר, אלא שאין עוד לעם הזה אלוקים זולתו... האם אינו רואה ישראל כמטרתו את האחווה הכללית של האנושות? האם אין אנו מתפללים לכך כמעט בכל אחת מתפילותינו עד היום הזה?" (אגרות צפון, אגרת ט"ו, ז', ח').

וכן מפרש הרב הירש את הפסוק "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש" (שמות י"ט ה'), "כשם שכלפי פנים יהיה כל אחד ואחד מכם כהן, כך תהיה הופעת קהלכם כלפי חוץ הופעה של קדושה לה'. גוי אחד ויחיד הוא יהיה בין הגויים, אשר אינו חי למען תהילת עצמו, גדולת עצמו ותפארת עצמו, אלא למען כינון מלכות שמים ותפארתה עלי אדמות. גוי זה לא יבקש גדולה בעצמותו, אלא בממשלתו המוחלטת של חוק המוסר האלוקי והלא זה משמעה של קדושה".

הרב הירש רואה את ייעודם של ישראל- בגלות, כי רק בהימצאותם בקרב העמים יוכלו ביתר קלות להדריכם לחיים מוסריים נעלים. אין הרב הירש מדגיש את הייחוד הלאומי של ישראל ולדעתו יש לשאוף להשגת שוויון זכויות בין העמים עם שמירה על עצמאות רוחנית כדי שתאפשר לישראל למלא את תפקידם. (אגרות ציון ט', ט"ז).

שואת אירופה ושנאת העמים לישראל כיום מוכיחה כאלף עדים, שמקומם הטבעי של ישראל אינו בגלות אלא רק בארץ ישראל! (ע' נצח ישראל פ"א), רק בארץ משלו, ובחיים מודרכים עפ"י תורת ה' יוכלו ישראל להגשים את החזון הנפלא של "והיה באחרית הימים, נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגויים, והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר בית ה', אל בית אלוקי יעקוב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". (ישעיהו ב', ב-ג ועי' אור החיים ויקרא כ"ה, ל"ט).

6. הרב קוק זצ"ל

שיטתו של הרב קוק היא סינתזה בין שיטותיהם של ריה"ל והמהר"ל. כמהר"ל סובר הרב קוק שבחירת ישראל נבעה מתוכנית אלוקית שאינה מובנת לנו די הצורך "הבחירה האלוקית בישראל, זאת היא סגולה המיוחדת של כנסת ישראל, שהוא דבר העומד ממעל כל לימוד, למעלה מכל הבנה ומכל הסתגלות מעשית... מתוך כללם נבחרה אומה קדושה זו, המופיעה באצילות קדושתה של תורה, להאיר את כל המחשכים" (עולת ראייה ח"א עמ' ס', ח"ב עמ' פ';עי' "ממעייני הישועה" לרב חרל"פ זצ"ל ח"ב, ס"ד). מברכים אנו "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו" היות שרק ע"י התורה האלוקית יכולים ישראל לגלות או סגולתם ולהגשים את ייעודם בעולם.

הרב קוק מבין את בחירת ישראל כתהליך שהיו בו שני שלבים. תחילה הייתה במחשבה האלוקית שכל המין האנושי יגיע לשלמותו הרוחנית ובחירת ישראל תתבטא רק בתוספת גילוי של קודש. אך לאחר שהאדם השחית את דרכו היה צורך בבריה חדשה, באומה מיוחדת שתדריך את האנושות ותעלה אותה מחיי החומר לחיי רוח וקודש. בגלות מצרים חל השוני המהותי בין ישראל לעמים "והוכרחה גלות מצרים לבוא בתור כור הברזל שצירפה את צד האדם בישראל, עד שנעשה לברייה חדשה... לצורה שמראש ועד עקב כולה ישראלית" (אורות, עמ' קנ"ה, ח').

סגולת ישראל- היא השאיפה לערכים, לצדק וליושר אלוקיים, צימאון לדעת ולהידבק בקב"ה, כשרון דתי זה מיוחד ומופיע בשלמותו רק בישראל היות שהוא נטוע בטבע האומה הזו מזכות אבות. הרב קוק בעקבות ריה"ל מכנה כישרון זה ה"עניין האלוקי" (אורות עמ' ס"ד, י. עקבי הצאן עמ' קכ"ד). סגולה זו נמצאת באומה כולה ורק כך נבדלים ישראל מהעמים. כל יחיד הוא עולם בפני עצמו. אומה שלמה עורגת ונכספת לחיים מוסריים נעלים, מה שאין כן בעמים שרק יחידי סגולה הצליחו להתעלות מעל בני דורם. "מצידם של יחידי סגולה אין אנחנו יודעים הבדל בין עם ולשון (אלא רק בכך ש)... דבר הסגולה האלוקית נמצאת בנשמת האומה בכללה" (אגרות ראיה ח"א, עמ' ע'. אורות עמ' נ"ב, קמ"ד), סגולה זו דורשת פיתוח ושכלול. לכן שואפים ישראל לשפר מעשיהם ולהתעלות תמידית (חזון הגאולה עמ' צ"ו), כדי להוציא מהכוח אל הפועל סגולה זו יש צורך בעבודה מרובה ובמסירות נפש "סגולת הקודש אינה סגולה זולה שיכולה להינטל בכל ידיים מסואבות, כי אם סגולה העולה בעמל נורא במסירות נפש קבועה" (אורות עמ' ל"ג) היה צורך שישראל יהיו "ממלכת כוהנים" באומות, כדי להזכיר ולהודיע בכמה קשיים עלו לישראל הישגיו, דבר שישמש ככוח מדרבן לעמים, להידמות לישראל בעבודה רוחנית מתמדת.

ונשאלת השאלה, מדוע כיום אין רואים את סגולת ישראל ואת היותו עם נבחר, בדורות רבים חטאו ישראל ולא נראתה מעלתם על שאר העמים, אולי סגולתם פסקה? בכמה מקומות מתמודד הרב קוק עם שאלה חשובה זו ומבחין, בין קדושת הנפשות לקדושת המעשים, ובין כוח הסגולה לכוח הבחירה. הסגולה – היא טבע קדושת ישראל שנבעה מאבות האומה ולא מצדקת ישראל, לכן אינה תלויה במעשים. (עי' רמב"ם, מהר"ל לעיל). לעומת זאת, הבחירה, תלויה במעשים טובים ולימוד תורה. חלק הסגולה הוא יותר גדול וקדוש מחלק הבחירה, אך סגולת ישראל תופיע, תתגלה ותתעלה לפי ערך קיום המצוות ולימוד התורה. בדורנו מתגבר כוח הסגולה, הנובע מברית אבות שאינו תלוי במעשים טובים.

"שני דברים עיקריים ישנם שהם יחד בונים קדושת ישראל וההתקשרות האלוקית עימהם: א. הוא הסגולה – כלומר טבע הקדושה שבנשמת ישראל מירושת אבות...

ב. הוא עניין הבחירה- זה תלוי במעשה טוב ובתלמוד תורה... בעקבתא דמשיחא מתגבר ביותר כוח הסגולה שהוא תוכן "זוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני ביניהם למען שמו באהבה". כלומר לא מצד הבחירה שהיא באה מצד המעשים הטובים שבבנים ומצד התשובה, אלא למען שמו המתגלה ע"י זכירת חסדי אבות" (אגרות הראיה ח"ב תקנ"ה עמ' קפ"ו, הקדמה ל"שבת הארץ") וכן מדייק המלבי"ם "עם קדוש – מציין מעלתם מצד מעשיהם, ועם סגולה – מציין מה שבחרם ה' בלא שום הכנה מצדם" (בפירושו לשמות י"ט, ה'. בראשית כ"ז, א').

הירידה והחטאים בעם ישראל הם רק ביחידים, אך בכללות האומה גנוזים בכוח, כישרונות נעלים אשר גורמים חיצוניים מעכבים את הופעתם "שמע לא ימצא האדם תמצא" (אדר היקר עמ' קכ"ד) "ברית כרותה היא לכנסת ישראל כולה שלא תטמא טומאה גמורה" (אורות עמ' ס"ג, ט').

הגויים יענשו על שהרעו לישראל ואפילו שהיו בה יחידים חוטאים, כי כלל האומה נשאר תמיד בקדושתו "בבא עת הישועה יוכר למפרע, ששונאי ישראל חייבים ליתן דין וחשבון גם על הצער הפרטי אשר ציערו כל יחיד מהאומה... כי הכלל בטבעו הפנימי המקודש, עמד תמיד בתוכיותו, על מרומי הצדק והקודש" (עולת ראיה ח"ב עמ' פ"ד וראה "מעיני הישועה" ח"א, א',ה').

לאומיות העמים, הרצון להתאחד לאומה תחת דגל אחד, נובע מהדאגה לעצמם ומהתועלת האישית שתצמח לכל אחד, כמקום התיישבות, כלכלה, הגנה וכו'. אך התכלית של הלאומיות הישראלית היא השתלמות רוחנית לתועלת ולמען האנושות כולה! "הלאומיות של כל אומות העולם מושכת היא המון רב רק ביישובם, מפני התועלת הגשמית הנמשכת ממנה למחזיקים בה. אבל קישור נפשות כל ישראל לבית אלוקי יעקב הוא מפני התכלית של השלמות הרוחנית באור ה' שתבוא ע"י גדולתם של ישראל בהתאחדם בארץ הקודש" (עולת ראיה ח"א עמ' רס"ב. אורות עמ' ס"ד).

ישראל כ"ממלכת כוהנים וגוי קדוש" שייכים למשפחת העמים ומתפקידם להשפיע קדושה על הכלל כולו "אין מגמת מלכות ישראל בתור אבר פרטי מתוך כלל האנושיות כולה, כ"א בתור ערך הכלל כולו שצריך שיתכנסו אליו כל הפרטים להתעלות עמו להשפיע עליו ולהיות מושפעים ממנו" (שם, עמ' שפ"ז. עי' ספורנו שמות י"ט,ו').

הרב קוק רואה תפקיד מרכזי לישראל בבנין האנושות, לאחר ההרס הרב שנגרם עקב המלחמות, נפילת תרבויות וכפירה באלוקי ישראל. "תפקיד גדול וקדוש... לבנות את עצמנו ואת כל העולם ההרוס יחד עמנו" (אגרות ראיה ח"ב עמ' שכ"ד, של"א).

"בנין העולם המתמוטט כעת לרגלי הסערות הנוראות של חרב מלאה דם, דורש הוא את בנין האומה הישראלית... כל התרבויות שבעולם יתחדשו ע"י חידוש תרבותנו, כל הדעות יתיישרו, כל החיים יוארו בשמחת לידה חדשה בהתקוממותנו" (אורות עמ' ט"ז, ט') "העולם ומלואו לאור ישראל מחכים" (שם עמ' כ"ב, ה').

גם בעמים ישנם כישרונות נעלים התורמים לשכלול העולם ולבנינו, אך השפע הרוחני בא לעולם ע"י ישראל ותורתם. "ישראל בעמים, ארץ ישראל בארצות, תורת ישראל בתורות ובאמונות כולן, הינם שלושה מרכזים, שאוצרות חיים ואורות עולמים גנוזים בהם להיות מזינים את כל העולם כולו, מעלים ומקדשים אותו" (אורות עמ' קנ"א, א',ב'). אסור לישראל להסתפק בעצמאותם ולהיות אומה ככל אומות העולם, מחשבת רבים, היות שנועד להם תפקיד נעלה של הדרכת האנושות לקראת עתידה "הננו שואפים לקום לתחייה באותו הגודל של אבותינו, ולהיות עוד גדולים ונשאים מהם" (אורות נ"ה). שנאת, זלזול ופגיעת העמים בישראל כיום היא ללא צדק והגיון, אך כאשר יתפקחו "כל העמים יכירו כי לא עם פשוט בין העמים הוא ישראל, אלא הופעת דבר ה' באנושיות ובכל ההוויה... ויתברר לכל שאי אפשר שימצאו אויבים לגוי, שהוא נושא ברכה לכל עמי תבל ואז "והתברכו בזרעך כל גויי הארץ"." (עולת הראיה עמ' צ"ו, ע"פ בראשית כ"ב, י"ח וע"ש בספורנו).