מצה זו / הראי"ה קוק זצ"ל

"נצח ישראל לא ישקר". האמת הוא הנצח, אין המורה באמת ואין עבר בנצח. לעד ולעולם קיים הוא אות הנצח, ועם עולם אשר נטעו יוצרו כולו זרע אמת, הנצח הוא גורלו, וגם עברו קיים הוא לנצח, מגרגרי אבקי הזנה, מקמח או מסולת, בהתאחדם על ידי זילוף המים לתוכם, יבוא הבצק, זה החומר אשר יובא באש והיה ללחם, היסוד המזין, הממשיך את חיי האדם בצורתם המפותחת. ככה היה מצב ישראל בהיותו בלוע בעבדות מצרים, באין תורה, באפס נשמת חיים שיש בה לשד לאחד על ידו את גרגרי הנפשות המפורדות, להיעשות כולו מוצק אחד בעל כוח, ליתן חיים ותנועה לגוי עומד לנס עמים, העתיד לא רק להחיות את עצמו לעולמים, אלא גם ליתן חיי עולם לכל האנושיות כולה במשך הדורות מהחל עד כלה באחרית הימים.

וכוח חיים אדירים זה הוצק ביסודו, באותה השעה הנצחית הגדולה, בשעה שנגלה על אבותינו מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וגאלם.

שטף החיים העליונים ממי-הבריכה העליונה, שהופיע מגילוי שכינה אשר אין האנושיות כולה יודעת להמשיל לו דוגמא, איחד בפעם אחת את הגרגרים הגוייתיים והנפשיים והפכם למוצק גבוש אחד, לעשות ממנו את העם היחיד, שהוא מקור מחיית העולם לעדי עד.

ובצקם של אבותינו לא יכול היה להשתנות מצביונו, כי לא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וגאלם; והגאולה בלבת-אישה המעידה את בצקם העם בצביונו הנצחי ורוממותו מעל לכל שינויים ותמורות.

הננו שומרים את חוקת החג הקדוש, חג המצוות לדורותינו, ורשמי הגאולה של שעת הנצח, חוזרים ומופיעים עלינו בכל זהרם בליל התקדש חג, וממשיכים הם את זיוום בכל משך ימי החג הגדול והקדוש, חג חרות עולמים אשר לעם עולמים.

וידעו כל עלה אשר ליבם ערל, וישמעו נא אלא אשר אוזנם אטומה, כי משמרת המצווה יונקת היא את חילה לדורות מאותה המשמרת הנצחית של שעת הנצח, של הופעת הגאולה, אשר לא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ, ובכוח זה גם בצקם של בנינו לא יחמיץ לעולמים. שווא לכם טחי תפל, המתאמצים להחמיץ נפשות שנעשו מאותו הבצק הנצחי אשר לא הספיק להחמיץ! כל חרבות האדם, לחם החול, חמץ הוא. התמורות מושלות עליו וצביונותיו משתנים על ידי גלגלי הזמנים. לא כן נצח ישראל אשר לא ישקר ולא ינחם. הולך הוא במסילתו הישרה, על אף מנדיו, וכל מטילי ארס-השאור בעיסתו הצחה, המידה הנצחית אשר לא הספיקה – ולעולם לא מספיק – להחמיץ.

זכרו נא זאת דור בנינו בגולה, וקל וחומר בארץ, בכל הזמנים והעיתים, וקל וחומר בעת הרת עולם זו, בשעה שהדם של ייסורים ומכאובים נוראים; זכרו והתאוששו, שמרו ושמרתם את המצוות, שמרו משמרת ליל שימורים, ודעו; כי גם אם תעלה מחשבת תפל לשנות את בצקם של אבותינו – שהיא בצקם של בנינו ובני בנינו לעד – לא יועילו על מעשיכם, כי לא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ ולעד לא תחמיץ עיסתנו הכללית, אך תעמוד ברוחה ובטעמה מלא רעננות,, וכימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. גדלו נא אור נשמתכם העזיזה! הכינו לב לקבל את הרושם האדיר של מצה זו שאנו אוכלים, על שום מה? על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך המלכים הקדוש ברוך הוא וגאלם.