"ימי ספירת העומר – כשלבים בגאולת ישראל" / שמואל כץ

המצווה של "וספרתם לכם... שבע שבתות תמימות תהיינה" (ויקרא כ"ג, טו), מלמדת על הקשר ההדוק שבין פסח לשבועות. לדעת בעל "ספר החינוך" (מצווה ש"ו) עיקר מטרת יציאת ישראל ממצרים הייתה, קבלת התורה בהר סיני וז"ל: "לפי שכל עיקרן של ישראל אינו אלא התורה ומפני התורה נבראו שמיים וארץ... והוא עיקר וסיבה שנגאלו ויצאו ממצרים כדי שיקבלו התורה מסיני ויקימוה... לכן נצטוו למנות ממחרת יו"ט של פסח עד יום נתינת התורה, להראות בנפשנו החפץ הגדול אל היום הנכבד הנכסף ללבנו, כעבד ישאף צל וימנה תמיד מתי יבוא העת הנכסף אליו שיצא לחירות!"

אין זה קשר חיצוני בלבד, עובדה היסטורית של הליכת עם שלם לקראת ייעודו הגדול, בעבר. אלא הקשר בין רגלים אלו הוא הרבה יותר מהותי ופנימי, עליה הדרגתית במעלות הקדושה לפרט ולכלל האומה, בהווה ובעתיד. בפסח הניפו את מנחת העומר שהובאה מן השעורים – מאכל בהמה (כדברי רש"י במדבר ה', ט"ו לגבי קרבן הסוטה, היא עשתה מעשה בהמה וקרבנה מאכל בהמה). ובשבועות הקריבו את שתי הלחם שנאפו מחיטים – מאכל אדם. לרמוז על העלייה הרוחנית של האומה הישראלית וכל יחיד בה, וצעידתם לקראת שלמותם האמיתית. ממעשה בהמה – במצרים, עד קבלת התורה, שלמות האדם – בהר סיני (עיין בפירוש "עקידת יצחק" – לפרשת אמור, "עולת ראיה" ח"ב עמ' ש"ה).

העלייה אינה פתאומית, אלא שלב אחר שלב, יום אחר יום. אדם השואף להגיע לשלמות המידות חייב להשקיע הרבה מאמץ ולשתף את כל כוחותיו הנפשיים והגופניים "ותיכף למחרת מתחילים לספור ספירת העומר דרגא בתר דרגא, שיהיה ע"פ מעשינו לעלות למ"ט שערי קדושה (כנגד מ"ט שערי טומאה שהיו ישראל שוקעים במצרים) עד חג השבועות – ואז תהיה קבלת התורה!" (בני יששכר – מאמר חדש ניסן ח-ג). כל היסודות הנ"ל.

"סדר הגאולה ממצרים הוא התבנית לסדר הגאולה האמיתית והשלמה של העתיד!" (הרב חרל"פ זצ"ל ממעיני הישועה – ח"א, פ"י) כפי שישראל במצרים – שהיא שורש כל הגלויות והגאולות – לא הגיעו לשלמותם בפתאומיות אלא שלב אחר שלב, כך גם בגאולה העתידה. "כך היא גאולתן של ישראל. בתחילה קמעא קמעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת"! (ירושלמי ברכות פ"א, ה"א) "אין הגאולה באה על אומה זו בבת אחת אלא קמעא קמעא" (מדרש תהילים מזמור י"ח, לו), ישראל היוצאים מגלותם, מבית עבדים, אינם מסוגלים לקבל פני שכינה בבת אחת.

אם ישראל יהיו זכאים וישובו מדרכם הרעה, תהיה גאולתם מהירה וניסית, אבל אם לא יהיו ראויים לכך, תבוא הגאולה למרות הכול, אך בזמנה בדרך טבעית של מלחמות, צרות, וייסורים "זכו אחישנה, לא זכו – בעתה... כעני רוכב על חמור" (סנהדרין צ"ח:). "וכנגד גאולת בעתה שרמז במאמר "אשורנו ולא עתה" אמר "וקם שבט מישראל", פירוש – שיקום שבט אחד מישראל כדרך הקמים בעולם דרך טבע" (אור החיים-במדבר כ"ד, ט"ז). ברצות ה' תבוא הישועה ע"י בני אדם, ובסיוע הגויים יגאלו ישראל "וברשיון מלכי האומות ובעזרתם ילכו לארץ ישראל... כי לה' לבדו התשועה והוא יסובבנה ע"י בני אדם כמו שסיבב תשועת גלות בבל ע"י כורש, וכן לעתיד יסבב גאולת ישראל ע"י מלכי הגויים שיעור את רוחם לשלחם" (הרמב"ן בפירושו לשיה"ש ח', י"ג). והדגיש הגר"א (קול התור פ"א, ט"ו) "לדעת מראש כי אתחלתא דגאולה באה קמעא קמעא מעט מעט... וכן בניין ירושלים, להתחיל אפילו מאבן אחת!"

לאחר השלבים הראשונים של הגאולה הגשמית והחומרית, לאחר עלייה, בניין ויישוב ארץ ישראל, שאיפתנו לזכות לכל ייעודי הנביאים, לגאולה הרוחנית וביאת גואל "לא במנוסה נלך ולא בחפזון יום אחד. כי אם מעט מעט תבוא גאולת ישראל, לאט לאט תצמח קרן ישועה עד שישראל יעשה חיל וישגה מאוד באחריתו בקיום כל היעודים וההבטחות של הנביאים הקדושים" (הרב קלישר, דרישת ציון, מאמר א').

נערוך עתה השוואה בין חגי יציאת מצרים – בעבר, לבין המועדים המצויים בימי ספירת העומר – בהווה ובעתיד, וזאת בבחינת "מעשה אבות סימן לבנים!"

חג הפסח מכונה "חג הגאולה", כיוון שבו נגאלו ישראל ממצרים. עם ישראל שהיה מושפל, מדוכא ומשועבד בארץ נכריה, יצא לחופשי לחרות עולם, בו ביום. אך הייתה זו הצלה גופנית בלבד, גאולה גשמית חומרית – כגאולת עבד הבורח מאדונו. עבד המשתחרר מבית מעבידו – רק את גופו קנה, כי עדיין נפשו משועבדת להרגלי העבדות. עליו למצוא מקום חדש בו יוכל לבנות את חייו הרוחניים, להקים את משפחתו ולהיות אדום לעצמו.

עם ישראל גורש מארץ מצרים אך בכך עדיין לא קנה את חירותו האמיתית. תקוותו ושאיפתו הייתה תמיד, לשוב לארץ המובטחת לאבות, לארץ ישראל. לגאולה הרוחנית זכו רק במעמד הר סיני עם קבלת התורה. אדונים לעצמם היו רק לאחר שהקימו מדינה משלהם ופתחו חיים חדשים עצמאיים כיאה לבני חורין.

וכך בדורנו. בסיום 2000 שנות סבל וגלות באה על עמנו שואה איומה שלא הייתה כמוה בהיסטוריה, אין שכל אנוש יכול להבין את אשר התרחש בה. מרד גטו ורשה – בפסח תש"ג מסמל את מאבק היהודים, עם הנצח, לקיום פיזי בארץ העמים למרות הניסיונות הרבים להשמידם. מתוך החושך והסתרת הפנים בשואה זכו ישראל לתחילת זריחת אור גאולתם, לפדיון גופם השבור, ע"י תקומת מדינת ישראל ביום השישי ה' באייר, ה'תש"ח – ביום העצמאות. "בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים... שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם!" (מההגדה).

מופלאים דבריו של בעל "שפת אמת" (חנוכה-תרמ"א), העורך הקבלה בין חגי דאורייתא לחגי דרבנן, הממחישים את הקשר ההדוק בין פסח ויום העצמאות "רק שלושה רגלים המפורשים בתורה הם תורה שבכתב, ויש נגד זה ג"כ רגלים מתורה שבע"פ והם אורות המקבלים, כדמיון אור הלבנה שהיא מקבלת אורה מן החמה...חנוכה הארה מסוכות (טהור המקדש – שבו נסכו את המים בסוכות, הקריבו 70 פרים כנגד 70 אומות העולם וכו') פורים מחג השבועות (קבלת התורה מרצון – שבת פ"ח.) ומחג הפסח – מקוום אנו להיות עוד, כמו שנאמר (מיכה ז', טו) כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות!" וביתר פירוט נוכל ללמוד מדברי בעל ה"צמח צדק" זצ"ל "בליל שביעי של פסח עברו ישראל את ים סוף, שביעי של פסח הוא ראש השנה למסירות נפש!" (ליקוטי דברים – פסח תשי"ג עמ' ע"ט). ע"פ סימני א"ת ב"ש, בכל יום מימי חג הפסח, חל באותו יום בשבוע, חג אחד, מחגי ישראל (ע' טור או"ח הלכות ר"ח, תכ"ח, ס"ג) ומפליא ש-ז' של פסח חל לעולם באותו היום שבו חל יום העצמאות – יום הכרזת המדינה! מסירות הנפש, הגבורה והאומץ שגילו חיילי ישראל במלחמת העצמאות, בהביסם 7 צבאות חזקים מהם בהרבה, נשאבו ממסירות הנפש שגילו אבותינו בשביעי של פסח בעומדם על ים סוף. ואולי גם בזכות מסירות הנפש של חיילנו וקידוש ה' ברבים, זכינו למדינה, כפי ששבט יהודה זכה למלכות "מפני מה זכה יהודה למלכות? מפני שקידש שמו של מקום... כשעלו שבטים ועמדו על היום... קפץ שבטו של יהודה וירד תחילה... "הייתה יהודה לקודשו ישראל ממשלותיו!" (תוספתא ברכות פ"ה).

מעניין כי באותו יום בשבוע שחל ז' של פסח ויום העצמאות יחול גם ט"ו באב. וגם ביניהם ישנו קשר הדוק. "לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב ויום הכיפורים" (תענית כ"ו:) ומדוע נהגו יו"ט ביום זה? היות שבו חזר הקב"ה לדבר אל משה "פה אל פה" כלפני חטא המרגלים (תענית ל':). השמחה בט"ו באב הייתה תשובה על הבכי של חינם בתשעה באב, את שבו המרגלים מתור בארץ (שם כ"ט.) המרגלים הסיתו את העם לא לעלות לארץ ישראל וליסד בה מדינה עצמאית-"וימאסו בארץ חמדה"! "חטא המרגלים במדבר בימי משה הוא אחד החטאים הכלליים הגדולים הרובץ על עם ישראל בכל הדורות עד היום... במידה מרובה סבלו וסובלים ישראל בכל הדורות, סבלות ותלאות הגלות המרה, בגלל חטא המרגלים... שארית העונש נתחלקה לחלקים שהוטלו על כל הדורות, תיקון רב לחטא המרגלים יכול לבוא ע"י גאולת ירושלים ובניינה וע"י הפעילות לקיבוץ גלויות, לפי הכלל הידוע כי זה לעומת זה עשה אלוקים ומידה כנגד מידה היא הן לחיוב והן לזכות, תקן במה שפגמת... ובעוה"ר רבים הם החוטאים חטא גדול של וימאסו בארץ חמדה, גם רבים מתופשי התורה לא ידעו ולא יבינו שנתפסו בחטא המרגלים. נסחפו בקליפת חטא המרגלים בכל מיני סברות כוזבות ותואנות שווא ומדוחים, גם מכסים את סברותיהם בדעה המופרכת שאין מצוות יישוב ארץ ישראל נוהגת בזמן הזה, דעה שכבר הופרכה עפ"י גאוני עולם ראשונים ואחרונים!" (הגר"א, קול התור, פ"ה, אגרות הראי"ה, שי"א, מעיני הישועה, ח"ב, ט"ו).

"אין הקב"ה מראה סימן גאולה לישראל עד שיחזרו ויבקשו את הדברים אשר מאסו" (פסיקתא). התשוקה העזה, המסירות הגדולה, בבניין ויישוב א"י, עליית המוני יהודים אליה, "ושבו בנים לגבולם", הוכיחו שוב את חיבתם של ישראל לארץ האבות. אולי ניתן לומר, שהקמת המדינה היא כפרה וחזרה בתשובה על חטא המרגלים

"התעוררות חפצה אל האומה בכללה לשוב אל ארצה, אל מהותה, אל רוחה ואל תכונתה – באמת אור של תשובה יש בה" (הרב קוק זצ"ל – אורות התשובה – פי"ז, ב).

נמשיך לצעוד בין דפי ההיסטוריה ולוח השנה, ולאחר שאנו יודעים מהיכן התחלנו ולאן פנינו מועדות "מה' באייר (השואב את כוחו מחג הפסח, כנ"ל) מתחילה ההכנה והלימוד לקבלת התורה בשבועות" (ש"ע, לבעל התניא, או"ח, תכ"ט, א'). בה' באייר תש"ח זכינו בע"ה למדינה עצמאית, לגאולה הגשמית. אך אין זה מספיק, שכלפי חוץ אנו ככל המדינות, עומדים איתן כנגד כל צר ואויב. מחובתנו לשאוף לעצמאות פנימית ולגאולה רוחנית של העם כולו. עלינו להשתחרר מעול הגלויות, לגשר על פערים חברתיים ועדתיים, לדאוג לחינוך יהוד מסורתי לנוער כולו. חובה לטעת במדינה רוח מיוחדת, לפתח את חובתנו האמיתית, להרבות אהבה ואחדות בפנים האומה. כי מדינתנו בתוכנה ופנימיותה שונה מכל המדינות "שאין המדינה האושר היותר עליון של האדם, זה ניתן להיאמר במדינה רגילה שאינה עולה לערך יותר גדול מחברת אחריות גדולה... מה שאין כן מדינה שהיא ביסודה אידיאלית, שחוק בהוויתה התוכן האידיאלי היותר עליון... ומדינה זו היא מדינתנו, מדינת ישראל, יסוד כיסא ה' בעולם, שכל חפצה הוא שיהיה א' אחד ושמו אחד שזהו באמת האושר היותר עליון!" (הרב קוק זצ"ל, מוסר הקודש, ח"ג, עמ' קצ"א).

השלב אולי הראשוני, לקראת הגאולה הרוחנית, נעשה בכ"ח באייר ה' תשכ"ז, יום שחרור ירושלים, עיר המלוכה והמקדש. בפעם הראשונה ישנו שלטון ישראלי על ירושלים השלמה, גבולות המדינה לא רחוקים מגבולות ההבטחה, חיילי ישראל בגבורתם הנפלאה ובסיוע אלוקי הוכיחו שדם ישראל לא יהיה עוד הפקר לעולם. התעוררות רוחנית והתלהבות הקיפו את העם היושב בציון ואת אלו שעדיין נמצאים בגולה, אחים תועים החלו שבים אל מקור מחצבתם, הגאווה הלאומית התעוררה גם בלב אלו ששכחו מזמן שהם יהודים. שחרור הכותל המערבי וקברי האבות החזירו אותנו לתקופת התנ"ך, עדיין זכורה לכולנו אותה אחדות נפלאה שהקיפה את העם כולו "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו, שעושה כל ישראל חברים (ירושלמי חגיגה פ"ג). מלחמה זו הייתה שלב נוסף בגאולת ישראל והזכירה לכולנו כי קרבים אנו לימות המשיח. מופלאים דבריו של המקובל האלוקי ר' דון יוסף אבן יחיא זצ"ל (בפירושו לחמשת המגילות – שנת רפ"ח) "... בסוף החמשת אלפים ושבע מאות שנה לבריאת העולם בקרוב אם מעט קודם ואם מעט אח"כ (ה'תש"ח – 5708, ה'תשכ"ז- 5727) יבוא קצנו בעז"ה למען יוכלו לשבת בני ישראל בטח על אדמתם"! ר' דוד בהר"ן זצ"ל שנפטר בשנת תש"ו סיפר כי התעמק בדברי הגר"א וגילה כי "לפני ביאת המשיח תהיה 3 פקידות ובהן יתארו מאורעות גדולים ובאחד מהן, או בסופן יבוא המשיח, והם: שנת תש"ז-תש"ח (מלחמת העצמאות) תשי"ז-תשי"ח (מלחמת סיני) שנת תשכ"ז-תשכ"ח (מלחמת ששת הימים)" (על הסיפור עיין התקופה הגדולה, עמ' תקנ"ח). וראוי חודש אייר לניסים גלויים כפי שנתגלתה יד ה' ביציאת מצרים "אייר – בו הושיעם הקב"ה מיד עמלק" (אגדת אסתר, ג', ו').

המדינה נבנית, ירושלים השלמה עיר מלכי ישראל עומדת לתל תלפיות, אלפי יהודים שבים לארץ האבות ומתקיימת לנגד עינינו "שיבת ציון השלישית" על כל יעודיה ונפלאותיה. אך האם הגענו כבר אל המנוחה ואל הנחלה? מהו תפקידנו כעת? נמשיך לעלות במעלות הקדושה.

מחובתנו לנסוך בכלים אלו תוכן וערכים, את ערכי הנצח של האדם היהודי – את תורת ישראל שניתנה בו' סיוון – בחג השבועות. רק אז נהיה בני חורין אמיתיים "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה" (פרקי אבות ו', ב'). יש כאלו אשר גאלו את גופם, אך נשמתם עדיין משועבדת לחרבות הגויים ולחיקוי מנהגיהם. "אי אפשר לזכות לארץ ישראל זולת ע"י עזיבת כל התרבות שבשאר הארצות, וכל עוד מקושרים במנהגים הזרים לרוחנו עדיין עינם בגלות. כי לא רק היציאה מהעמים היא השחרור והגאולה אלא גם ובעיקר היציאה מהדעות של העמים ולדעת כי אך הוא ית"ש – הוא אדון כל הארץ" (הרב חרל"פ מעייני הישועה, ח"א פס"א). נזכה לגאולה הרוחנית המלאה רק כאשר המדינה תנהג עפ"י חוקי התורה, ולשיאה תגיע עת ימלוך בציון משיח צדקנו. ומעניין כי עפ"י המסורת בחג השבועות נפטר דוד המלך אשר מזרעו יקום המשיח! (עיין ירושלמי חגיגה ב', ג'). מדינת ישראל, על כל מגרעותיה, היא ראשית מלכות המשיח כדבריו הנפלאים של המהר"ל (גבורות ה' פי"ח, עמ' פ"ב) "לעתיד מלכות המשיח שתתחדש מלכות חדשה, היא יוצאת מן המלכות הראשונה שלפני זה. וזה כי מלכות ישראל הקדושה שיש לה מדרגה אלוקית פנימית היא צומחת מתוך מלכות בלתי קדושה". עלינו לזכור את ייעודו האמיתי של עם ישראל "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".

לכאורה, שכחנו את ל"ג בעומר, המצוי בין פסח וחג העצמ' – גאולת הגוף, מחד גיסא ויום ירושלים ושבועות – גאולת הרוח, מאידך גיסא. מפאת חשיבותו הרבה השארנוהו לסוף. "12 אלף זוגים תלמידים היו לו לר' עקיבא מגבת ועד אנטיפרס וכולן מתו בפרק אחד – שלא נהגו כבוד זה בזה" (יבמות ס"ב:). עקב זאת, אנו מתאבלים בימי הספירה, ובל"ג שמחים כי בו פסקו מלמות (עיין שו"ע או"ח סימן תצ"ג, א).

דבר מפליא נוכל למצוא בסמלי היום חץ, קשת ומדורות אשר יקשרו אותנו לנושא כולו.

"חצי גיבור שנונים עם גחלי רתמים" (תהילים ק"כ, ד') מה ראה למשלן כחץ מכל כלי זין? אלא כל כלי זין מכין במקומם וזה מכה ברחוק... ולא ככל גחלים אלא כגחלי רחמים, שכל גחלים כבים מבפנים אבל גחלי רתמים אע"פ שהוא כבה מבחוץ עדיין הוא בוער מבפנים. כך כל מי שהוא מקבל לשון הרע, אע"פ שאתה הולך ומפיסו והוא מתפייס, עדיין הוא בוער מבפנים" (ב"ר צ"ח).

"נמשל לשה"ר לחץ ולמה? שאם ישלוף האדם החרב שבידו את חברו הוא מתחנן לו ומבקש הימנו רחמים, מתנחם ההורג ומחזיר החרב לנרתיקו. אבל החץ כיוון שירה אותו והלך, אפילו מבקש להחזיר אותו אינו יכול להחזיר" (מדרש תהילים ק"כ).

"על מה קטורת (אש) מכפרת? על לשה"ר! אמר הקב"ה יבוא דבר שבחשאי ויכפר על מעשה שבחשאי" (ערכין ט"ז.)

תלמידי ר' עקיבא שהיו מופלגים בתורה מתו, כי הייתה ביניהם שנאת חינם, והיו בהם מספרי לשון הרע! עברה זו חמורה מכל "ללמדך ששקולה שנאת חינם כנגד 3 עבירות ע"ז ג"ע ושפ"ד" (יומא ט'.) "...וכנגדן ארבעה דברים שהן נפרעין מן האדם בעוה"ז והקן קיימת לו לעוה"ב ואלו הן ע"ז ג"ע ושפ"ד – ולשון הרע כנגד כולם"! (ירושלמי פאה א', א').

"עברנו" בעז"ה את "פסח" ו"יום העצמאות", יסדנו בא"י מדינה עצמאית לתפארת, ראשית יסוד מלכות ה' (עיין "לנתיבות ישראל", עמ' 188), עלינו ל"היעצר" בל"ג בעומר ולעשות חשבון הנפש. אנו רוצים שאור התורה יזרח במדינה, ברצוננו לקרב אחים תועים לאביהם שבשמים. כפי שזכינו להגיע ל"יום שחרור ירושלים" – תחילת הגאולה הרוחנית. מצפים אנו להגיע לסופה ל"חג השבועות", לשיא הגאולה, לימות המשיח! אך קודם כל עלינו לזכור, אם ברצוננו שמדינתנו תתקיים ותעמוד במאבקיה הקשים עלינו "לכבד זה את זה", לטעת בנו את המידה הנעלה של "אהבת ישראל" לכל יהודי באשר הוא, להסיר את השנאה מלבנו ואת לשון הרע מפינו. עלינו להפסיק את המחלוקות והריבות בין המפלגות – וראשית אצלנו בבית פנימה, ולהתאחד יחד כולנו. רק אז תהיה תורת ישראל נחלת כל ישראל במדינת ישראל! בית שני חרב מפני שהייתה בו שנאת חינם (יומא ט'.) ובית שלישי יבנה ע"י אהבת חינם!

בעל "שפת אמת" זצ"ל אומר כי "ימי הספירה נזכרים בפרשה (ויקרא כ"ג, ע"ש ברמב"ן לפס' ל"ו) בין המועדים לומר לך שכל הימים האלה מעין של מועד יש בהם – והרי הם כחולו של מועד ארוך, חג הפסח בתחילתו וחג השבועות בסופו" א"כ גם יום העצמאות ויום שחרור ירושלים המצויים בין 2 רגלים אלו – הם ימי מועד. חובה עלינו להודות בהלל לקב"ה, על שזכינו לראות עין בעין בשום ה' ציון".

ומדהימים הדברים שנאמרו למעלה מ-100 שנה "ימי הספירה הם הימים המסוגלים ביותר להתעלות בקדושה אך לעומת זאת הם רגישים יותר להתדבקות בקליפות הטומאה... זולת שני ימים מסוימים בימי הספירה שאין הקליפה יכולה לשלוט בהם, והם יום העשרים בעומר (באורח פלא, ה' באייר-יום העצמאות) ויום הארבעים ושניים בעומר" (כ"ז באייר-מלחמת ששת הימים) (מדרש שלמה, פט"ז הובאה בחוברת מורשה א' עמ' 40).

בשבועות זכו ישראל היוצאים ממצרים לגאולתם השלמה, עם קבלת התורה (עיין רמב"ן בהקדמתו לספר שמות) וזאת למרות היותם שקועים במ"ט שערי טומאה במצרים, כך גם אנו בכל מצב שיהיו ישראל יזכו לגאולה – בשנת היובל, "למען קדש ה' בעמים" (שבועות הוא יום ה-50 של הספירה). "ויצא ביובל ושב לאחוזתו" (ויקרא כ"ה, כה) "אם יראה האדון (הקב"ה) כי אין כוח בעם לסבול חבלים עוד ורבו חובותיהם למעלה ראש ואפס בהם כוח הסבל "והיה ממכרו עד שנת היובל" – שהוא זמן המוגבל לגאולה בעיתה ואז "ויצא ביובל ושב לאחוזתו" – כי קץ הגלות ישנו אפילו יהיו ישראל רשעים ח"ו! (אור החיים – שם).

כיצד נשלב בכל המערכת הנ"ל את מלחמת יום הכיפורים שהייתה אולי הנוראה והגדולה מכל המלחמות שקדמו לה? המלחמה פרצה ביום המקודש ביותר לעם היהודי, עת עורך כל אחד את חשבון הנפש הפרטי שלו, אולי נרמז לנו כי גם על האומה ככלל לערוך את חשבון נפשה. האם עדיין זוכרים אנו כי עלינו להכין עצמו לקראת "חג השבועות" לקראת הגאולה הרוחנית השלמה? רבים מסתפקים במה שזכינו ב"פסח" ו"יום העצמאות" בגאולת הגוף*. לטענתם הרי יש לנו מדינה ככל המדינות, האם יש לשאוף ליותר? אך שכחו את אשר יש ללמוד מ"ל"ג בעומר" ו"יום ירושלים" – ללא אחדות ואהבה בעם כולו – לא נוכל לעמוד כנגד אויבינו הרבים. ללא גאולת הנשמה משיעבודה לתרבות הגויים, לא נזכה להגשים את ייעודנו, לשמש "אור לגויים". לפני המלחמה חלה בעם ירידה מוסרית גדולה – פריצות, רצח, שוד, רדיפה אחר הכסף והתענוגות. לא חדלו המריבות, ההשמצות, שנאת החינם ולשון הרע, אשר גרמו לפירוד ופילוג בבית פנימה. לא קמו מספיק יישובים בשטחים אשר שוחררו בחסדי האל במלחמת ששת הימים וכו'.

מלחמת יוהכ"פ נמשכה גם בחג הסוכות, חג האסיף. אדם האוסף את יבולו לאחר עמל של חודשים, עלול לשכוח את מטיבו האמיתי – את הקב"ה, ולתלות את הצלחתו בכישרונותיו בלבד. לאחר מלחמת 6 הימים רבים סירבו להודות במעשי ההשגחה אלא תלו את הניצחונות המפוארים בכוחו וגבורתו של צה"ל בלבד, לאמור "כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה", חיינו בשאננות, בטחנו בכוחנו, וזלזלנו בכוחו של האויב. האם למדנו את הלקח האמיתי מהמלחמה? האם כעת אנו קוראים ומבינים את אשר רומזים לנו משמים?...

גם מלחמת יוהכ"פ היא שלב בגאולת ישראל, צעד נוסף לקראת העתיד הגדול של אחרית הימים. העלייה ב-7 ימים שבין סוכות לשמיני עצרת. היא כעליה ב-7 השבועות שבין פסח וחג השבועות! ימי הספירה לימדונו שישראל במצרים נגאלו בגופם, מבחינה חיצונית – מעם משועבד נהפכו לעם בן חורין. אך נגאלו גם בנשמתם – מבחינה פנימית, ממ"ט שערי טומאה במצרים נתעלו עד קבלת התורה בסיני. ישנם מהלכים ברורים וגלויים בגאולה הבאים לתקן את גוף האומה. ארץ ישראל אשר לא קיבלה שום עם זר, החלה לתת פריה לבניה השבים אליה מעצות הבל. "אין לך קץ מגולה מזה שנאמר (יחזקאל ל"ו, ח) ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא" (סנהדרין צ"ח. ועיין רמב"ן ויקרא כ"ו, לב). אך ישנם גם מהלכים נסתרים, פנימיים המתקנים את נשמת האומה, בתהליך הבראתו של חולה מסוכן "אופייה של הגאולה הבאה לפנינו שראשית צעדיה הננו חשים ומרגישים הוא, בתוכיותה של כנסת ישראל" (הרב קוק, אורות, עמ' ע"ט) אין נסיגה מהגאולה הרביעית, אפילו אם איננו מבינים תופעות מסוימות, "הכול מעשה אלוקינו"! "מה צבי נגלה ונכסה אף הגואל נגלה ונכסה" (שהש"ר ב) הצבי ממשיך בדהרתו, הגאולה נמשכת, למרות שאין חשים ורואים זאת, ואולי אף מהר יותר.

אל לנו להתייאש ולהיכנס לדיכאון, עקב הסבל, הצרות והמלחמות שהם מנם חלקו של דורנו, דור התחייה. כך הבטיח הקב"ה לישראל "אם ראיתם את הצרות שנתרבו אתכם, באותה שעה אתם נגאלים" (מדרש תהילים כ', ד'). "מלחמה נמי אתחלתא דגאולה היא" (מגילה י"ז:). "לדעת מראש, כי ארץ ישראל נקנית בייסורים (עיין ברכות ה.)... ולכן חלילה לנו לסגת אחור במשהו אם יהיה ח"ו איזו קושי, איזה מכשלה בדרך עבודתינו ולהיות בטוחים כי דווקא ממנה יעקב יוושע ומן המיצר נגיע לישועה" (הגר"א, קול התור). עלינו לפתוח את העין והלב כדי שנוכל לראות ולהבין את המאורעות הגדולים של תקופתנו "אוי להם לבריות שרואות ואינן יודעות מה רואות" (חגיגה י"ב:). לכן עלינו להתחיל ללמוד ולעיין בנושא הגדול של גאולת ישראל, משיח, קורבנות וכו' כדברי המלבי"ם זצ"ל "בדורות הראשונים שרק כרגע יצאו לגלות, היה אסור לחשב את הקץ, אך בדורות האחרונים שכשל כוח הסבל ואורו של משיח מפציע חובה לדבר עליו בכל הזדמנות" (עיין באם הבנים שמחה, עמ' קל"ה) וכן אמר בעל "שפת אמת" זצ"ל "מה שאמרו חז"ל כי משיח בא בהיסח הדעת, ולכן אין לעסוק בידיעת הופעתו, אין זה אלא לדורות הקודמים ולא לדורותינו אלה, אשר אדרבה, כיוון שהגיע זמנו צריכים ומחויבים להודיעו ולהזכירו הרבה". עלינו להתחזק באמונה אמיתית ולצפות להתגשמות חזון הנביאים בימינו (עיין ר"ן שבת ל"א.). "ולזאת מוטלת החובה על גדולי הדעה ללמוד וללמד את תוכן העתיד המזהיר, שיהיו מצפים לגאולה עליונה ונפלאה, ובזה עצמו יביאו ישועות גדולות בקרב הארץ" (הרב חרל"פ זצ"ל, ממעיני הישועה, ח"א פל"ח, עיין בסוף ספר הכוזרי).

עלינו להתעודד, להתחזק ולהמשיך את חיינו, ומעל הכול לבטוח בקב"ה – למרות ייסורי המלחמות ורצח המחבלים. גם מלחמת עמלק בנחשלים בעייפים וביגעים, עת צעדו ישראל לקראת גאולתם השלמה – בנתה, חיזקה וחישלה את העם. רק ע"י הגברת האמונה, נזכה לסייע להגשמתה של התוכנית האלוקית.

"איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק" (ישעי', מ"א, ו').