עבודת התפילה (ב)[1] / שמואל כץ
ה. "כוונה בתפילה"
דברנו לעיל על התעלות הנפש בעת התפילה עת מידבקת היא בבוראה, ראינו את העונג, העומק, היופי והמטרה שיש בתפילה – אך מדוע אנו, איננו מרגישים כל זאת איננו חשים כל התעלות פנימית? הסיבה לכך פשוטה – התפילה אצלנו היא פעולה מכאנית גרידא – כמצוות אנשים מלומדה! מתוך הרגל מקטנות, ומתוך חיי השגרה האפורים נראית לנו התפילה ככפיה והכרח ללא טעם ורוח חיים. אך נודה כולנו ונאמרה בפה מלא – למרות הכול רוצים גם אנו לטעום – ואפילו במעט, לחוש, להזדכך, להיטהר ולהתעלות בתפילה! כיצד נזכה לכך? – ע"י כוונה בתפילה והתבוננות יחד במילותיה הנעלות!
מפורסמת היא המחלוקת האם מצוות צריכות כוונה או לא? (על כך עיין מסכת ראש השנה כ"ח:, פסחים קי"ד, עירובין צ"ה: וכו') לגבי תפילה אומרת הגמרא במסכת ברכות ל"א. "המתפלל צריך שיכוון את ליבו לשמים, אבא שאול אומר, סימן לדבר "תכין ליבם תקשיב אוזנך" (תהילים י', יז) "וחנה מדברת אל ליבה" (שמואל א', א', יג) מכאן למתפלל צריך שיכוון את ליבו!" (שם). ונפלא הוא הסברו שלרבנו יונה סוף פרק קמא דברכות "הני מילי בדבר שיש בו מעשה שהמעשה הוא במקום הכוונה אבל במצווה שתלויה באמירה בלבד ודאי צריך כוונה שהאמירה היא בלב וכשאינו מכוון באמירה ואינו עושה מעשה נמצא כמי שלא עשה שום מצווה!" וכך נפסק להלכה:
"המתפלל צריך לכוון בכולם לפחות יכוון ב"אבות" ואם לא כיוון באבות אע"פ שכיוון בכל השאר יחזור ויתפלל! (שו"ע או"ח סימן ק"א, א') והרמ"א מוסיף "והאידנא אין חוזרין בשביל חסרון כוונה שאף בחזרה קרוב לודאי שלא יכוון אם כן למה יחזור?" (כן פסק הטור שם, תוספות ברכות י"ז: ד"ה ר' שישא, הגהות מיימוניות על הרמב"ם ה' תפילה פ"ד, ט"ו, עיין שם). ומדוע דווקא ישתדל לכוון באבות? "וראוי שיכוון את ליבו יותר בסיפור שבחיו ממה שיכוון בשאלתו" (ב"ח על הטור או"ח סימן ק"א).
וכן פסק הרמב"ם הלכות תפילה פ"ד, ט"ו וז"ל: "כל תפילה שאינה בכוונה – אינה תפילה ואם התפלל בלא כוונה – חוזר ומתפלל בכוונה!" (וביתר פירוט שם פ"י, א') וכן כתב בהלכות קריאת שמע פ"ב, ה"א "הקורא את שמע ולא כיוון את ליבו בפסוק ראשון שהוא "שמע ישראל" – לא יצא ידי חובתו והשאר אם לא כיוון ליבו – יצא". מסביר הרשב"א (בתשובותיו ח"א, שמ"ד) שבכל התפילה חייב לכוון לקיים המצווה ולא כמתעסק בעלמא – ככל כוונה במעשה המצוות, אך באבות ובפסק ראשון בק"ש ישנה כוונה מיוחדת – כוונת הלב, שלא יהרהר בדברים אחרים אלא בקבלת עול מלכות שמים ובשבח הא'. רבנו חיים הלוי (בחידושיו על הרמב"ם – שם) נותן הסבר אחר, בכל התפילה חייב לכוון, שהוא עומד לפני הקב"ה ממש כפי שחייב לכוון בכל המצוות, אך באבות ופס' ראשון בק"ש ישנה כוונה מיוחדת – כוונת פירוש המילים שמוציא מפיו, ואם לא כיוון כך בכל התפילה – יצא. חז"ל בהבינם את החשיבות הרבה שיש לכוונה בתפילה פטרו את האדם מלהתפלל במצבים שונים. כחתן (כיום שכולם אינם מכוונים – גם הוא חייב). העוסקים בצרכי ציבור, אבל וכו' (לגבי קריאת שמע – עיין ברמב"ם ה' ק"ש פ"ד, א-ג, שו"ע או"ח סימנים ע' – ע"א).
כעת נשאלת השאלה הגדולה, כיצד ניתן לכוון ולהתעלות בתפילתו?
נשיב על כך מספר תשובות.
א. "דע לפני מי אתה עומד!"
"מי שהוא בעל שכל נכון, כמעט התבוננות ושימת לב יוכל לקבוע בליבו אמיתת הדבר איך הוא בא ונושא ונותן ממש עמו יתברך, ולפניו הוא מתחנן, ומאיתו הוא מבקש והוא יתברך שמו מאזין לו ומקשיב לדבריו... ואחר שיקבע זה בדעתו צריך שיתבונן על רוממותו יתברך אשר הוא מרומם ונשגב על כל ברכה ותהילה... ועוד צריך שיתבונן על שפלות האדם ופתיחותו לפי חומריותו וגסותו, כ"ש לפי החטאים שחטא מעודו, כי על כל אלה אי אפשר שלא יחרד ליבו ולא ירעש בעודו מדבר דבריו לפניו יתברך ומזכיר בשמו ומשתדל להירצות לו!" (מסילת ישרים פי"ט – עיין שם באריכות).
וכן כותב הרמב"ם בהלכות תפילה פ"ד, הט"ז "כיצד היא הכוונה? שיפנה את ליבו מכל המחשבות ויראה עצמו, כאילו הוא עומד לפני השכינה... ולא יעשה תפילתו כמי שהיה נושא משאו ומשליכו והולך לו" וביתר אריכות כותב הטור או"ח, סימן צ"ח "... ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו עד שתישאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפילתו המחשבות הטורדות אותו עד שתישאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפילתו ויחשוב כי אלו היה מדבר לפני מלך בשר ודם שהיום כאן ולמחר בקבר, היה מסדר דבריו ומכוון בהם יפה לבל יכשל, ק"ו לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה... ואם תבוא לו מחשבה אחרת בתוך התפילה ישתוק עד שתתבטל המחשבה... ויתפלל דרך תחנונים כרש המבקש בפתח ובנחת ושלא תראה עליו כמשוי... ואל יחשוב ראוי הוא שיעשה הקב"ה את בקשתי כיוון שכוונתי בתפילתי דאדרבה זהו המזכיר עוונותיו אלא יחשוב שיעשה הקב"ה בקשתו בחסדו ויאמר בליבו מי אני דל ונבזה בא לבקש מאיתו ממ"ה הקב"ה אם לא מרוב חסדיו שהוא מתנהג בהם עם בריותיו"!!
"יפנה גופו מכל מעשי העוה"ז והעוה"ב ויפנה ליבו מכל המחשבות המפרידות אותו מעניין התפילה... וראוי לך אחי שתדע כי כוונותינו בתפילה אינה כי אם כלות הנפש אל האלוקים וכניעתה לפניו עם רוממותה לבוראה ושבחה והודאתה לשמו והשלכת כל יהביה עליו!" (רבנו בחיי – חובת הלבבות – שער חשבון הנפש פ"ג). "... ויחשוב כי הוא ממ"ה הקב"ה... ויתבונן בגודלי מעשי ה' בבריאת הארץ וכל צבאיה מדומם וצומח וחי ומדבר וכו' (של"ה – שער האותיות – אות א'). "כשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם עומדים ובשביל כך תזכו לחיי העולם הבא!" (ברכות כ"ח:)
ב) התבוננות בפירוש המילים
כל המתפלל כמכונה מתוך הרגל, כצפצוף הזרזיר ואינו מבין את אשר מוציא מפיו, לעולם לא יגיע לשלמות! "ולא יבטא בתפילתו על דרך המנהג והטבע כמו הזרזיר והבבגא (תוכי) אלא עם כל מילה מחשבה וכוונה בה!" (כוזרי, מאמר ג', ה). חובה על האדם "לשמור מאוד מוצא שפתיו בל יצא מהם אף מילה אחת כפי המורגל בלשונו מימי נעוריו, שמצפצף כעופות המצפצפים והמהגים, וליבו בל עימו, כי בצפצוף כזה הוא מקל בכבוד רוממות העליון ית' ומחלל שם שמים!" (הרב יעקב צבי מקלנבורג זצ"ל, בפתיחה לפירושו "עיון תפילה"). "המתפלל צריך שיכוון בליבו פירוש המילות שמוציא בשפתיו ויחשוב כאילו שכינה כנגדו ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו עד שתישאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפילתו ויחשוב כאילו היה מדבר לפני מלך בשר ודם היה מסדר דבריו ומכוון בהם יפה לבל ייכשל, ק"ו לפני ממ"ה הקב"ה שהוא חוקר כל מחשבות!" (שו"ע או"ח סימן צ"ח, א) (ועיין באריכות במורה נבוכים חלק ג'. פנ"א)."ראשית דבר יהרהר פירוש המילות בכל כוח שכלו והבנתו וידבוק מחשבתו במלכו... לכן עיקר ויסוד התפילה הוא טוהר וזוך הלב ונקיות המחשבה שכן היא עבודה שבלב חביבה ואמרו ראשונים תפילה בלי כוונה כגוף בלי נשמה!" (היעב"ץ בהקדמה לסידורו "בית אל").
הרב קוק זצ"ל בהקדמה לסידורו "עולת ראיה" עמ' ל', י"א מחלק בין כוונה פרטית לכוונה כללית וז"ל: "יש כוונה פרטית שהיא בדרגת פירוש המילות והעניינים ויש כוונה כללית – שהוא כוונת הלב בגדולת השי"ת ורוממות הנפש הראויה לה ע"י האורה באור ה' ששעת התפילה מסוגלת אליה!".
הרב בר שאול זצ"ל בספרו "מצווה ולב" ח"א עמ' 114 מחלק בין כוונה לתפילה וכוונה בתפילה וז"ל: "כוונה – פירושה תפנית המחשבה והתרכזותה במילים של התפילה, ללא תערובת מחשבות אחרות כלל ואם אמרו בגמרא (ברכות ל"א:) שיכוון את ליבו, הפירוש הוא – שיכוון את ליבו אל התפילה... לא סתם מחשבה על "השכינה השרויה כנגדו" (סנהדרין כ"ב.) אלא העמדת עצמו לפני ה', אולי מותר לומר גם זאת לא מחשבה על השכינה אלא על עצמו העומד לפני השכנה "כוונת הלב" – משמע כוון הלב מול השכינה!"
הטור או"ח סימן ס"א מביא משל נפלא שראוי שנחדירהו עמוק לליבנו ואולי ע"י כך נצליח לכוון בתפילותינו "ויקראנה ביראה ובכוונה (את ק"ש), כתב ר"ע לשויה אינש לקריאת שמע בכל זמן דקרי ליה כפרוטגמא חדשה פירוש פרוטגמא כתב המלך על בני מדינות (ז"א שהאדם יראה את קריאת שמע כביכול כמכתב מהקב"ה וכותב שם בעל ה"פרישה" – להכי המשילו לפרוטגמא כתב ודוי המלך לומר לך שלא תקרא ק"ש בחטיפה ובמרוצה ובערבוב הדברים אלא במתון מילה מילה! וד"ל...) והרי אירא במדרש: א"ר ברכיה מלך בשר ודם משגר פרוטגמא שלו למדיה מה הם עושין – כל בני המדינה עומדין על רגליהם ופורעים את ראשיהם וקוראין אותו באימה ביראה וברתת ובזיע אבל הקב"ה יתברך שמו אומר לישראל קראו ק"ש – פרוגטמא דידי לא הטרחתי עליכם לקרותו לא עומדים ולא פרועי ראש אבל "בלכתך בדרך" אבל באימה וביראה וברתת ובזיע!! (ועיין בטור או"ח סימן ה', שחובה לכוון בשם ה' בכל הברכות, ועל הכוונה בפסוק הראשון בק"ש עיין באריכות בספר נתיב בינה מעמ' 63 ח"א).
בסידורים רבים מצויים פירושים – מעמיקים יותר ומעמיקים פחות – לתפילה, לכן מן הראוי שכל אחד מאיתנו ילמד פירושים אלו כדי שיבין את אשר מוציא משפתיו – וזאת לטובתו הוא בלבד!!
ג) שהייה לפני התפילה
"חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת" (לפני התפילה) (ברכות ל"ב:) וע"י כך "היו מגיעים להתפשטות הגשמיות ולהתגברות הרוח השכלית עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה!" (טור או"ח, סימן צ"ח) "המתפלל צריך שישהא שעה אחת קודם תפילתו ושעה אחת אחר תפילתו!" (ברכות ל"ב: ועיין רמב"ם הלכות תפילה פ"ד הט"ז שהביאו זאת להלכה ושו"ע או"ח סימן צ"ג, א). ואם אין ביכולתנו להגיע למדרגתם של ה"חסידים הראשונים" נקיים לפחות את ההלכה הבאה שרבים נכשלים בה "לא יעמוד להתפלל אלא באימה והכנעה לא מתוך שחוק וקלות ראש ודברים בטלים ולא מתוך כעס, אלא מתוך שמחה כגון דברי תנחומין של תורה" (שו"ע או"ח, סימן צ"ג, ב).
ד) פעולות המסייעות לכוונה
1. תפילה בקול רם – "נוהגין לקרות פסוק ראשון (של ק"ש) בקול רם כדי לעורר הכוונה, נוהגין ליתן ידיהם על פניהם בקריאת פסוק ראשון כדי שלא יסתכל בדבר אחר שמונעו מלכוון!" (שו"ע או"ח סימן ס"א, ד-ה) וכן לגבי תפילת שמונה עשרה "...ואם אינו יכול לכוון בלחש מותר להגביה קולו והני מילי בינו לבין עצמו אבל בציבור אסור דאתי למטרד ציבורא!" (שם, סימן ק"א, ב').
2. הכנת גופו לתפילה – "יכוון רגליו זה אצל זה בכיוון כאילו אינן אלא א' להידמות למלאכים... צריך שיכוף ראשו מעט שיהיו עיניו למטה לארץ ויחשוב כאילו עומד בבית המקדש ובלב שיכוון למעלה לשמים, מניח ידיו על ליבו כפותין הימינית על השמאלית ועומד כעבד לפני רבו באימה ביראה ובפחד ולא יניח ידיו על חלציו מפני שהוא דרך יוהרא!" (שו"ע או"ח סימן צ"ה, א-ג)
"כשהוא מתפלל לא יאחוז בידו תפילין ולא ספר מכתבי הקודש וכו' שלא יפול ויטרד ותתבטל כוונתו" (שם, סימן צ"ו, א)
"היה צריך לנקביו אל יתפלל (כי זה מפריע לכוונתו) ואם התפלל תפילתו תועבה!" (שם, סימן צ"ב, א).
(בדבר המלבושים בשעת התפילה עיין בסימן צ"א – והבן!)
3. הכנת המקום לתפילה – לא יתפלל במקומות המטונפים והמסירים את כוונתו מהתפילה אלא בבית הכנסת בלבד (ולא מחוצה לו או בדרך וכו'...) (עיין באריכות בשו"ע או"ח סימן פ"ה, וסימן צ', כו). "אל יתפלל אדם אלא בבית שיש בו חלונות! (ברכות ל"ד:) פרש"י שם, שגורמין לו שיכוון ליבו שהוא מסתכל כלפי שמים וליבו נכנע! (הביאו זאת להלכה, הרמב"ם ה' תפילה פ"ה, ו, שו"ע או"ח צ-ד ובמשנה ברורה שם). "יכנס שיעור שני פתחים ואח"כ יתפלל... מפני שמביט לחוץ ואינו יכול לכוון!!" (שם, סימן צ', כ ורבים נכשלים בכך!) וכדי שלא יפריעוהו בתפילתו טוב שיתפלל בסמוך לקיר (שם, צ' כ"א; צ"ח, ד).
4. התנועעות בשעת התפילה – פעמים שפעולה חיצונית משפיעה על כוונת הלב ועל פנימיות האדם. "כמו שהזריזות הוא תולדת ההתלהטות הפנימי, כן מן הזריזות יוולד התלהטות והינו, כי מי שמרגיש עצמו במעשה המצווה כמו שהוא ממהר תנועתו החיצוניה כן הנה הוא גורם שתבער בו תנועתו הפנימית כמו כן והחשק והחפץ יתגבר בו וילך! (רמח"ל – מסילת ישרים – פ"ז, עיין שם). ועקרון דומה כתב בעל ספר החינוך מצווה ט"ז על איסור שבירת עצם בפסח וז"ל: "דע כי האדם נפעל כפי פעולותיו וליבו וכל מחשבותיו תמיד אחר מעשיו שהוא עוסק בהם אם טוב ואם רע... כי ידוע הדבר ואמת שכל האדם נפעל כפי פעולותיו!" ואולי זו כוונת משורר תהילים "כל עצמותי תאמרנה" (פל"ה, י) (עיין ברמ"א לשו"ע או"ח סימן מ"ח, ושבילי הלקט סימן י"ז). (וכל מי שמכיר את עצמו ונפשו שאין פעולה זו מועילה לו ימעט בכך כדי שלא יחשדוהו בגאווה ר"ל!) (והאריך בכך ב"שדי חמד", ח"ה עמ' 180 מערת הנון, כלל ט"ו).
5. תפילה מתוך סידור! - "האר"י היה מתפלל מתוך הספר כדי שיכוון מאוד והכול לפי מה שהאדם מרגיש בנפשו" (מגן אברהם על שו"ע או"ח סימן צ"ג סעיף א' ס"ק ב') לכן כל המרגיש בנפשו שבעצימת עיניים יכוון טוב יותר עדיף שינהג כך – אך אנו במדרגתנו ודאי רצוי שנתפלל מתוך הסידור, מה עוד שבתפילה בע"פ לא מעט מדלג ומחסיר מילים ואפילו אלו החושבים שיודעים כבר את כל התפילה בע"פ! "והיה אומר בשם הגר"א שתפילה בסידור מסוגלת למנוע מחשבות זרות והגר"א היה מראה רמז לדבר מתוך הכתוב במגילת אסתר ט', כה: "אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה!" (הרב מימון זצ"ל, זכר צדיק לברכה, עמ' 45).
6. נתינת צדקה לפני התפילה – "רבי אליעזר יהיה פרוטה לעני והדר מצלי" (קודם נתן פרוטה ואח"כ התפלל) (בבא בתרא י' ועיין רמב"ם ה' מתנות עניים פ"י, טו; שו"ע או"ח סימן צ"ב, ו) ע"י נתינת הצדקה לפני התפילה מראה האדם כי אינו להוט אחר הנאות העוה"ז וגשמיות אלא ליבו פנוי אך ורק לעבודת הקב"ה!
טענות היצר הרע: ואל יטעה הטועה ויאמר:
א) איני יכול ומסוגל לכוון כאותו צדיק – עדיף שלא אכוון כלל! ח"ו, הרי ידוע כי "הקב"ה ליבע בעי"! (סנהדרין ק"ו:) כ"ש "כי האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב" (שמואל א', ט"ז, ז) אין הקב"ה מואס תפילתו של שום אדם ויהיו כוונותיו אשר יהיו!
ב) וכן אל יאמר האדם איני יודע פירוש המילים ואיני יודע מה לכוון, עדיף שלא אתפלל כלל וכי מה הערך בתפילה שכזו! ח"ו "ואם אינו ידוע שום כוונה רק שמתפלל לה' יתברך מחמת שציווה שיתפללו לפניו – אפילו אינו יודע פירוש המילות, תפילתו ועולה עד הרקיע!! (ש"י עגנון ימים נוראים, עמ' מ"ז, בשם ספר אור ישרים בשם המגן אברהם מפי הבעש"ט!)
ג) אל ילכד האדם בטענת יצר הרע ויאמר כיוון שלא כוונתי בחלק גדול מהתפילה לא אכוון גם בסופה! "ושמעתי בשם גאון אחד שישאל אדם אותו אם לא כיוון ברוב התפילה והוא עומד בסוף התפילה, באיזה אופן יעורר את נפשו להתחיל לכוון? והשיבו, משל למה הדבר דומה? לתינוקת אחת שעמדה על השוק בסל גדול של ירקות למכור, ופגע בה אנס אחד והתחיל לחטוף מהסל ונבהלה ולא ידעה שום עצה איך לעשות, פיקח אחד עמד למרחוק, אמר לה: מה תעמודי? על מה תמתיני עד שיחטוף כולו? הנה הוא חוטף – גם את חטפי! וכל מה שיעלה בידך יהיה שלך! כן הדבר ממש בעניין התפילה הנה היצר מתגבר על האדם ומפיל עליו עצלות ומחשבות זרות עד שעי"ז לא כיוון בכמה וכמה ברכות מהתפילה, גם אתה חטוף וזרז את עצמך בכל כוחך לכוון בברכות אשר עדיין הן לפניך!!! (ה"חפץ חיים" זצ"ל בהקדמה לספרו שמירת הלשון – וזו תשובה טובה לטענות רבות – קרא בעיון הקדמה זו והועלת לעצמך!)
ד) וכן אל יטעה ויאמר מדוע עליי להתפלל כמו כולם בפה, אסתפק בהרהורים ובמחשבה, וכיוון שהקב"ה קורא מחשבות האדם יקבל גם תפילה זו?! "והאדם הוא נחשב אדם מצד הדיבור ובזולת זה אינו אדם (עפ"י אונקלוס לבראשית ב', ז) וכאשר אין אדם מתפלל ומבקש בדיבור אין כאן מקבל... ולכן צריך שיהיה מבקש חסרונו בדיבור ואז הוא מבקש חסרונו במה שהוא חסר! (מהר"ל, נתיבות העבודה, פ"ב עמ' פ"א) "ולפיכך בתפילה – שכל מהותה – מעמד של קרבת אלוקים שומה על המתפלל "שיחתוך בשפתיו" (ברכות ל"א:) שיבטא את מהותו, עצמותו שיתייצב לפני קונו בצלמו ובדמותו שידבר!" (הרב בר שאול זצ"ל, מצווה ולב, ח"א, עמ' 116). אל נתייאש ח"ו אם איננו מסוגלים לכוון כוונות נעלות בתפילתו ואם איננו חשים כל התעלות בתפילה אדרבא חובה עלינו "לעבוד על עצמנו" ואולי אם ננהג עפ"י העצות לעיל נזכר בעז"ה גם לכך "ההרגשה של חדלון ואפסות שהתפללת תפילה בלי פרי – כבר היא תוצאה חשובה ובה הצעד הראשון לתחיית הכוונה!!" (הרב ש. ר. הירש, ספר "חורב" – מסות על מצוות ישראל – סעיף 690, הביאו בספר נתיב בינה, עמ' 52, עיין שם באריכות).