"למנצח על הגתית" - עיונים במזמור ח' / דניאל גוטנמכר

א. לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית מִזְמוֹר לְדָוִד:
ב. ה' אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם:
ג. מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז לְמַעַן צוֹרְרֶיךָ לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם:
ד. כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂי אֶצְבְּעֹתֶיךָ יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה:
ה. מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ:
ו. וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ:
ז. תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו:
ח. צֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם וְגַם בַּהֲמוֹת שָׂדָי:
ט. צִפּוֹר שָׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם עֹבֵר אָרְחוֹת יַמִּים:
י. ה' אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ:

במזמור ח' יש לפנינו הפסוק הראשון שמזכיר את ייחוס המזמור, הפסוק המרכזי עם הרעיון המרכזי "ה' אדונינו וכו'" והתרחבות על הרעיון הזה עד הישנות הרעיון המרכזי בפסוק האחרון.

האבן עזרא כותב על הפסוק הראשון ש"זה המזמור נתנו למשפחת עובד אדום הגתי שהוא מבני לוי", כמובן, לשיר בבית המקדש, וגם הרד"ק מביא דעה זו. אם כן, צריכים להבין את הקשר בין משפחת עובד אדום הגתי לתוכן המזמור הזה, למה ניתן דווקא המזמור הזה להם. בתכלית המזמור, רק כותב הרד"ק שזהו "הלל ושבח והודאה לאל וסיפור גבורותיו". והאבן עזרא על "למען צורריך" כותב סתם "לבטל דברי המכחישים האומרים אין אלוק" (פס' ג').

במדרש תהילים (פרק ח' אות ב') דורשים פסוקים ממזמור זה על השראת השכינה במשכן. באותה שעה טענו המלאכים נגד זה באומרים "מה אנוש כי תזכרנו". ענה להם הקב"ה שטוב להשרות שכינתו בישראל שתהילת ה' היא "תחילה על הארץ ואחר כך על השמים". זאת אומרת, שהוד ה' ניתן על ידי תהילה מן הארץ במשכן שבו השרה ה' את שכינתו.

ונ"ל שבזה יכולים לקשר את עניין המזמור להתייחסותו לעובד אדום הגתי. בשמואל ב' פרק ו' מוצאים את מעשה עבד אדום, כאשר רצה דוד להחזיר את ארון האלוקים לתוך בני ישראל, לא היה יכול להביאו אצלו והשאיר את הארון בבית עובד אדום. אז אצל עובד אדום הייתה השראת השכינה על הארץ בתוך העם, ובאמת שייך פה הזכות להלל את ה' שעל ידי השראת שכינתו בארץ בין בני האדם, הודו של ה' על השמים.

ועכשיו נוכל לפרש את רעיון המשך המזמור. בעצם, מה שמוצאים מפסוק ג' עד פסוק ט' הוא התרחבות על שבח והודאה לה' שבחר באדם בעולם, רק שפה הרעיון העיקרי אינו נוטה לתהילת ה' על השמים אלא לבחירת ה' את האדם על הארץ דווקא כמו בפס' ה' – "המשילהו במעשי ידיך וכו'" (זה אינו מוציא "ציפור שמים" שנזכר בפס' ט', שכוונתו היא על דברים ששייכים לארץ הקונקרטית; כדרך הא"ע בפס' ז', שפירש על "המשילהו" – "בארץ לבדה" ובפס' ט' "ואחר כן הזכיר העוף שיעוף למעלה". אבל זה יהיה בניגוד לרד"ק שכתב בפסוק ז' "או פירושו ואף העליונים").

פס' ג', "מפי עוללים ויונקים יסדה עוז למען צורריך וכו'", יכולים גם כן לפרש על השראת השכינה במשכן לפי פירוש רש"י שכותב "השרית שכינתך במקדש ותקנת להודות לך עוז מפי הלווים שהם בני אדם גדילים בלכלוך כעוללים וכו'".

וגדולת בחירת ה' באדם היא בניגוד לשפלות האדם בעולם הגדול – "כי אראה שמיך... מה אנוש כי תזכרנו".

פס' ו' "ותחסרהו מעט מאלוקים וכבוד והדר תעטרהו" מפרשים רש"י אבן עזרא ורד"ק שזהו כבר תהילה על מתנה שנתן ה' לאדם בניגוד לאופי ומדרגת האדם בנבראים, שהזכיר למעלה בפסוק של "מה אנוש וכו'" מהללים את ה' שנתן כוח באדם, קצת מכח המלאכים שזהו משמעות "האלוקים" פה. אבל נראים לי שאם מפרשים "האלוקים" פה כמלאכים, יש לפרש את הפסוק בדרך אחרת. אפשר שתחילת הפסוק "ותחסרהו" היא טענה נגד "וכבוד והדר תעטרהו" (שפירושו יהיה, אעפ"כ, וכבוד והדר תעטרהו") כמו שבפסוק הקודם "מה אנוש" הוא נגד "כי תזכרנו" "ובן אדם" הוא נגד "כי תפקדנו". במדרש תהילים, אחת מטענות המלאכים נגד האדם הייתה ש"אנו קדושים וטהורים" בניגוד לאדם שאינו יכול להיות קדוש וטהור כמותם מפני שנמצא על הארץ בגוף. וזהו ההבדל בין המלאכים והאדם ה"מעט מאלקים" כמו שכותב הרד"ק "כי נשמת האדם מתכונת המלאכים שאיננה גוף כמו שהם אינם גופות, והחסרון הוא לפי שהיא בגוף". אז אף על פי שהאדם הוא פחות מן המלאכים במובן זו, בחר ה' באדם, כמו שכתוב בהמשך המזמור מפס' ז' עד ט'. לפי הפשט הזה ההדגשה בפסוק היא על המילה "ותחסרהו", כשההדגשה לפשט הראשונים היא על "מעט", שיש גדולה בזה שהחיסרון הוא רק "מעט" וקטן (לפי הפשט השני כתוב מעט מפני שסוף סוף, החסרון הוא מעט, וזהו ההבדל בין אדם למלאך שקובע את רעיון הפסוק).

מכל מקום, יכולים למצוא פירוש יותר פשוט בפירוש הרש"ר הירש למזמור הזה. לפי ר' הירש "האלוקים" פה אין משמעותו מלאכים, אלא כפשוטו, הקב"ה. על השבח לה' שבפסוק זו, כותב שקבע ה' את האדם,

"... כעבד ה' בראש כל משרתיו! גבוה מגובה הכוכבים ומרומם מכולם עומד האדם הטהור כעבד חופשי ונושא הכרה, היחיד שנקרא למלא את פקידו מתוך בחירה חופשית ומוסרית, ואשר על ידי הבחירה... הנו – אחר ה' עצמו – היצור היחיד בעל החרות המוחלטת..."

ועוד יש להוסיף פה שהרעיון הכללי הזה של נתינת כוח לאדם בכל העולם גם כן קשור למשכן ותכליתו. אין מוצאים את הקשר אצל המשכן דווקא אלא בבית המקדש, בתפילת שלמה המלך, כאשר נבנה בית המקדש, התפלל שלמה אל ה' שעל ידי תפילות בני ישראל שיכוונו דרך בית המקדש יעזור הקב"ה להם בכל מעשי ידיהם: "בהעצר השמים ולא יהיה מטר" (מלכים א', ח', לה) "רעב כי יהיה בארץ, דבר כי יהיה, שדפון, ירקון, ארבה, חסיל כי יהיה וכו' (שם פס' לז) "כל תפילה כל תחינה אשר תהיה לכל האדם" (שם, פס' לח), "ואתה תשמע השמים מכון שבתך" (שם, פס' ל"ט).

נחזור לסוף המזמור, הפסוק האחרון מסיים בכפל הרעיון המרכזי, "ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ". דרך אחת להבין הישנות הפסוק הזה הוא שבפעם הראשונה המשורר תמה בשבחו "ה' אדונינו וכו'", הלוא היה יותר ראוי לה' לתת את הודו על השמים, כפי שמסיים בפס' ב'. ועכשיו, אחר כל המשך המזמור, רואים להיפך, שכן ראוי שיהיה שם ה' אדיר על הארץ – "להשבית אויב ומתנקם" (פס' ג') "המשילהו במעשי ידיך וכו'" (פס' ז'), וכמו שמפרש המאירי בפס' האחרון: "איני רואה בזה דבר אחר אבל שהגיע פרסום השגחתך ומעלת יחודך בארץ". וזה הדרך יהיה כמו פירוש רש"י על פס' ב' – "אשר הנה.. – ראוי שתתנהו על השמים". אבל דרך זה לא יתאים כל כך לקשר שהוכחנו בין "על הגתית", לרעיון המרכזי ועניין המשכן בפס' ב'. אז יכולים לפרש בדרך שנייה, כמו שכתבנו בתחילה, שפסוק ב' הוא שבח מדויק בלי תמיה על בחירת ה' באדם ותכלית המשכן, והדקדוק על "אשר חנה" צריכים לפרש כמו שכתב המלבי"ם שם "שמך האדיר בארץ יתן את הודך על השמים".

ועכשיו יכולים להוסיף עוד רעיון בעניין המזמור הזה. המדרש תהילים שם, דרש שהמלאכים טענו גם כן נגד נתינת התורה לעם ישראל. מפני שהייתה יותר ראויה להישאר בשמים. והתשובה הייתה אותו דבר "ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ" וזהו מאותו הטעם, שבאמת רצה הקב"ה, שעל ידי התנהגות האדם על פי התורה בארץ, יתפאר שמו יותר. וגם הרעיון הזה מתקשר עם "למנצח על הגתית". המאירי בפס' א' כותב: "ונ"ל שאמר הגתית על התורה על שם ארון האלוקים שהתורה בתוכו אשר הניח בבית עובד אדום הגתי ולסוף ג' חודשים העלהו לעירו ולביתו בשמחה ובשירים ואז אמר זה המזמור לשבח התורה". אז מפעולת עובד אדום הגתי נתקדש ה' על ידי התורה ובהשראת השכינה בתוך עם ישראל.

והקשר הזה, בין נתינת התורה לישראל ולהשראת השכינה בישראל, מבואר יפה בספר הכוזרי (מאמר א', אות פ"ז):

"הכתב, בו חקק האלוק את עשרת הדברות האלו בשני לוחות אבנים יקרות ונתנם ביד משה והעם ראה את הדברים בכתב האלוקי, כשם ששמע אותם לפני זה כדיבור אלוקי, והארון אשר עשה להם משה על פי האלוק: מסביב לארון זה הקים את המשכן הנודע לתהילה, משכן זה נשאר בקרב בני ישראל כל ימי הנבואה, כתשע מאות שנה..."