חייב איניש לבסומי[1] / בני גל הי"ד

...ואם עסקנו בפורים – אז רעיון קטן מדברים ששמעתי וקראתי – כפי שהבינותים. ר' אריה הביא לנו בשם האר"י ז"ל: ביום הכיפורים אדם חייב להגיע לאותה מדרגה אליה מגיע – כפורים. הדבר מתמיה כל מי שחוגג את חג הפורים בצורה המקובלת. הדברים יובנו אם נתייחס למצווה אחת ממצוות פורים: "חייב אינש לבסומי בפוריא, עד דלא ידע, בין ארור המן לברוך מרדכי". שיכור הינו אדם המגלה את כל תוכו החוצה. הוא פועל לפי תת-ההכרה, לפי הרגשות האמיתיים שלו ללא מעצורי השכל ומעצורים חיצוניים. כשאדם עומד בתפילה ביום הכיפורים ומבטיח לעצמו ולה' הבטחות וקבלות שבלב לעתיד – הוא צריך שיהיה במדרגה של פורים. שאלו יהיו דברים פנימיים ועמוקים. שהוא יהיה אז אמיתי – כבשעת שכרות. זה אולי הערך היחידי שקיים בשכרות. אדם יודע בדיוק מיהו ומהו. ר' דוד סיפר לנו על רבו שבתוך שכרות - היה נותן את כל כספו לצדקה. ישנם אנשים ששכרות הביאם לידי עליזות וישנם – לבכי, הכול לפי אופיו של האדם. מרן הרב זצ"ל בפורים אחרי השתייה כדת, היה קופץ על השולחן ואומר מתוך התלהבות-קודש: "ואיככה אוכל וראיתי באובדן מולדתי – זה כל התורה כולה". אולי צריך לחשוב בכיוון זה, גם לגבי פורים שלנו. בתוך ההשתוללות, בבלגן הגדול – נוטים להתפרק, נוטים לעבור גבולות. אם נדע לא לחרוג ממסגרת ההלכה, אם נדע שגם בפורים קיימת כל התורה וכל המצוות בין אדם לחברו... ונשמור על כך גם בתוך כל זה – פירוש הדברים שקנינו לעצמנו בקניין-אמת את כל המצוות הללו.



[1] קטע ממכתב