בניין ארץ ישראל[1] / הרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל
כשם שישנה שכרות גשמית, כן ישנה שכרות רוחנית, וכמו שהיין משכר את האדם שלא ידע משום דבר, כן אפשר שקיום מצווה אחת ישכר את האדם, לבל ידע איך לקיים מצוות אחרות, אלא שהפחד הוא פחד ה' ויראתו, מפיג את השכרות. וזהו אמרם "אם אין יראה אין חכמה" (אבות פ"ג), כי נעשים כשיכורים מאבוקת אור המצווה המתלהבת פנימה גם כלא דעת המקבל. ולזאת אלא שמלאים בפחד ה' ויראתו, אין להם שום הפסד מן המצוות, והכול להם לסם חיים, ואדרבה מצווה אחת גוררת את חברתה. אמנם אלה אשר אין יראת ה' בקרבם, כל מצווה שהם מקיימים גורמת להם שכרון עצום, והוא עניין השכרות של מצוות יישוב ארץ ישראל שתקפה את הדור הצעיר שלנו. אולם יש לקוות כי בהמשך הזמן יבוא הכול על מקומו בשלום, ושארית ישראל לא יעשו עוולה, וקדושת המצווה של יישוב ארץ ישראל החזירם למוטב וביישוב הדעת, לקיים הכול בדקדוק ובאמת ובתמים.
וכל קיבוץ מישראל בארץ ישראל, אפילו מן הנדחים שנתרחקו מן התורה והמצווה, - אם ביארם לארץ והתיישבותם בה, נובעת מהכרה פנימית שאין להם שום מקום בעולם רק בארץ ישראל, הרי זה בניין ירושלים, ויש תקווה גדולה שתצמח מזה ישועה גדולה לישראל, וסוף כל סוף יגיעו גם אלו הנדחים לידי הכרה גמורה במי שאמר והיה העולם, ויבינו כי רק ה' לבדו הוא בונה ירושלים, וזהו "בונה ירושלים ה', נדחי ישראל יכנס" (תהילים קמ"ז, ב); אפילו בזמן שיהיה כינוס של נדחים מישראל, גם אז "בונה ירושלים ה'".
וכאשר מתאחזים ישראל בארץ הקודש, בעבודת האדמה, חרישה, זריעה ונטיעת אילנות, מעלים הם בזה את כל העולם כולו ואת כל עמי התבל למעמד יותר תרבותי. והוא מעין התועלת של חג הסוכות שמועיל לכל העולם ולכל האומות, ולכן מדגישים הצדיקים במושבות ארץ הקודש את ריח חג הסוכות המתגלה בזהרו בעיר הקודש ירושלים. ואלו הצדיקים שבאו לארצנו הקדושה לשם בסוס הרחבתה ולשם גאולה ובניין, זכו שתנוח עליהם רוח הקודש והופעה ממרומים, אולם אלה שבאו רק לשם השתלמות בלבד, אע"פ שכוונתם רצויה, זכו למה שזכו, אבל להופעה של רוח הקודש לא זכו, שכן הופעת רוח הקודש באה דווקא על ידי ארץ ישראל, ארץ הנבואה, וקדושת הארץ מתגלה דווקא על ידי הרחבתה, גאולתה ובנינה.