מהדרין ומהדרין מן המהדרין / הראי"ה קוק זצ"ל
אין ספק בדבר ש"קול דודי דופק" מתקיים בכל כנסת ישראל וגם בכל הנפילות ובכל השדרות העוזרות לבניין ארץ ישראל ולתחיית האומה. אבל משום שזהו בבחינת "אני ישנה וליבי ער", יש צורך לעורר מתוך השינה, אולם קול מיוחד דרוש כדי לעורר את הנפש הישנה, קול שאיננו מתאים לכך לא יעוררה, ועלינו לבקש את הקול הזה שהנפש תוכל לשמוע. וזאת היא מטרתנו ותפקידנו, למצוא דרכים איך להזרים את זרם הקודש של העבר, שהוא יסוד התחייה שלנו, אל העתיד המובטח העומד בכל רעננותו. המטרה הזאת תעמוד לנגד עינינו בכל אשר נפנה. ויהא ברור שאין אנו באים להחליש את החול לגבורתו בנוגע לכל עבודות הבניין החומריות והפוליטיות בכל האופנים שעם יכול להתעורר לתחייה. אבל על הכול – "בכל דרכיך דעהו", פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויים בה, בחיי הכלל כמו בחיי הפרט.
אנו עומדים בחנוכה, שבה נקבעו צורות מיוחדות של מצווה יסודית, ומהדרין ומהדרין מן המהדרין, שאין בשאר המצוות. כי אחרי הנפילה הרוחנית הגדולה בוודאי רפו הידיים. וכשהתעוררה הגבורה הממלכתית והשאיפה להרחבה והחירות המדינית התחילה להכות גלים, הייתה ההכרזה הראשונה חירות האומה. עצם ההכרזה הזאת יש לה מעלה גדולה וקדושה כלפי ההתייוונות. אבל בלי 'כהניך הקדושים' לא היה בה כוח לעמוד ולהמשיך עד הסוף. ואת זה הראה לנו הקב"ה בנס פך השמן, שהפך הקטן שהיה חתום בחותמו של כהן גדול, שהיה בו הכוח להאיר את האור הגדול לתוך כל נפש האומה. ומשום כך נקבעו במצווה זו הדרגות של חוץ והדור וגם הדור מן ההדור, לרמז על המעלות והמדרגות שישנן בגאולת ישראל ושכולן מכוונות לאותה המדרגה הגדולה של קדושת ישראל. ובניגוד להתייוונות שפשטה אז בישראל, שגזרה: "כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלוקי ישראל", החליטו בית דין של חשמונאים להזכיר שם שמים גם בשטרות, כלומר הכנסת זרם קודש גם בחיי החול.
ובדרך זה עלינו ללכת גם היום, להכניס את זרם הקודש בכל דרכי החיים, העבודה והבניין, של תחיית עמנו על עם קדשו.