בעניין מוציא מרה"י למ"פ דרך רה"ר למעלה מי' (ב) / הרב יהודה עמיטל
הנה דין מוציא מרה"י למ"פ דרך רה"ר למעלה מי', יהא תלוי בטעמי איסור הוצאה דרך רה"ר כנ"ל. לפי הפרמ"ג שאיסור זה נכלל בכלל פטורי דמתניתין דיציאות השבת, אם מוציא למעלה מי' לדעת רש"י ותוס' דף ג': אין בזה איסור וכ"כ שם רש"י ד"ה למעלה מי'. "הלכך לא קנאה דלאו איסורא עביד". ובתוס' שם ד"ה כאן למעלה מי' וז"ל: "וא"ת למעלה מי' לכתחילה נמי מותר להוציאה דהווי מקום פטור, וי"ל דקמ"ל דאפי' הוצאה מתחילה דרך מטה מי', מותר להחזירה למעלה מי' ולא קנסינן' עכ"ל. אולם הרשב"א חולק שם על תוס' וס"ל דגם למעלה מי' אסור להוציא לכתחילה דחיישינן דלמא שרי להו. ועוד כתב שם דאסרו דלמא אתי לאפוקי מרה"י לרה"ר דאי שרית למעלה מי' אתי לאפוקי למטה מי', ולאו גזירה לגזירה היא, דאי לא הא לא קיימא הא. וכתב שם עוד בשם רבו דלכתחילה משום דדמיא למוציא למעלה מי' דאסור כדאמרינן בפרק הזורק:
א"ר אילעי המוציא משאוי למעלה מי' טפחים חייב ע"כ (ועיין בבה"ל שמח' ד"ה בתוך עשרה).
ולפי הט"ז דאיסור הוצאה דרך רה"ר נכלל בהא דאיתא ובלבד שלא יטול מבעה"ב ויתן לעני, א"כ האיסור לא בגלל שיעמוד או שיזרוק, אלא דנראה כמזלזל באיסורי שבת דמוציא מרה"י לרה"ר, וכן זה לא שייך דאינו מעביר דרך רה"ר אלא דרך מקום פטור.
אשר לטעמו של המאמ"ר דגזירה זו נכללה בהא דאמרו חז"ל להעביר מר"י לרה"י גזירה שמא ינוח או שמא יעמוד, לכאורה אין הבדל בין למטה מי' למעלה מי' שהרי אם יעמוד יהא חייב גם אם יחזיק את החפץ למעלה מי' דקיימא לן עמידת גופו כעמידת חפץ דמי כמבואר ברשב"א דף ה' ד"ה הא דאמרינן אלא בטרסקל. ועיין בשו"ע הרב סי' שמ"ז דהאריך בנידון, ולקמן עוד יבואר.
אולם אע"פ שלפי הסברה אין מקום לחלק בין למטה מי' למעלה מי' מ"מ נראה לכאורה דהגזירה לא הייתה רק למטה מי', והדברים מפורשים שם בעירובין דף צ"ז לגבי בור ברה"ר שלדעת המאמ"ר זהו מקור הגזירה שבדברי הב"י שמא יעמוד כנ"ל, ומפורש שם דאם חוליית הבור למעלה מי', אין לאסור מדין מטלטל מרה"י לרה"י דרך רה"ר ואעפ"י שטעם האיסור שם דלמא נפול, וכמבואר בט"ז סי' שנ"ד ס"ק ב'. וכן משמע מרש"י ותוס' הנ"ל בשבת דף ג' דלמעלה מי' לא גזרו. ובאמת לדעת הרשב"א הנ"ל דס"ל דיש איסור גם למעלה מי' צ"ע למה במים התירו אם יש לו חולייה י'? וצ"ל לדעתי דבבור לא אסרו משום שמא יפול דאין זה שכיח וגם דלמא שדי ליה לא שייך בדלי מים והאסור שם משום שעשה חצי מלאכה דהיינו עקירה, ואע"ג דלא אתעביד מלאכה, ולמעלה מי' הרי עקר מרה"י למ"פ ואין לאסור, מאש"כ בהוציא ידו מלאה פירות למעלה מי' ואעפ"י שאין כאן עקירה מרה"י לרה"ר, יש כאן גזירה דלמא שדי ליה או שמא אתי לאפוקי למטה מי', משא"כ בבור שיש לו מסביב חוליה גבוהה י' לא שכיח שיוריד את הדלי למטה מי' שהרי גם החלון הוא למעלה מי'. א"א שלפי הטעם שהביא הרשב"א בשם רבו דדומא ל'מוציא למעלה מי', צ"ב למה בבור התירו למעלה מי'?! וצ"ל שאני התם דאגדו בידו, ועיי"ש בריטב"א ואכמ"ל. בכל אופן לפי המאמ"ר דס"ל דגזירה שמא יעמוד שבדברי הב"י הוא הגזירה שמא יניח שנאמר לגבי מילוי מים מן הבור, צ"ל דלמעלה מי' לא גזרו וזה לדעת רש"י ותוס' בשבת הנ"ל משא"כ לרשב"א צ"ל דגם למעלה מי' גזרו.
אמנם לפי הט"ז בטעם השני משמע שלגבי אסור דרבנן מהלך כעומד דמי, וזהו טעם האיסור במעביר מרה"י לרה"י דרך רה"ר אין הבדל בין למעלה מי' למטה מי'.
לסכום, במוציא מרה"י למ"פ דרך רה"ר למעלה מעשרה לטעמו של הפרמ"ג וכן לטעמו של המאמ"ר, ד"ז תלוי במחלוקת: לרש"י ולתוס' אין איסור למעלה מי', ולדעת הרשב"א ורבו גם למעלה מי' יש איסור. לטעם הראשון של הט"ז, כל האיסור רק למטה מי'. ולעם השני של הט"ז, אין הבדל בין למטה מי' לבין למעלה מי' בכל אופן אסור מדרבנן. כך נראה לכאורה, אלא שבשו"ע הרב סי' שמ"ז פסק דמותר להוציא מרה"י למקום פטור דרך רה"ר למעלה מי' וכ"ז כמובן כאשר גם המקום פטור הוא למעלה מי' דאל"כ הרי בהכרח עובר באוויר רה"ר. עיי"ש בסי' שמ"ז סע"ק ו'. ומשמע מדבריו דיסוד האיסור בהוצאה דרך ר"ה כטעם השני של הט"ז דדומה למעביר מרה"י לרה"י דרך רה"ר, ובמעביר מרה"י לרה"י דרך רה"ר כתב שם בסעיף ט' דהאסור משום שמא יעמוד לפוש ואעפי"כ מתיר שם במעביר למעלה מי', הרי שגם לפי טעם הט"ז גזירה זו נאמרה רק למטה מי' לדעת הגר"ז.