ממדבר מתנה
משה רבנו רצה שאחד מבניו יירש את מקומו בהנהגת העם, ואילו הקב"ה אמר שלא כך עלה במחשבה לפניו אלא גזר שיהושע יירש אותו. כדברי מדרש רבה פרשת פנחס "בניך ישבו להם ולא עסקו בתורה יהושע הרבה שרתך והרבה חלק לך כבוד... והוא שרתך בכל כוחו כדאי הוא שישמש את ישראל". וכן כתב רש"י במדבר כ"ז ט"ז: "כדאי הוא יהושע ליטול שכר שמושם שלא מש מתוך האוהל". צריך להבין: א. מה המיוחד בתנאי זה דוקא שרק מקיים תנאי זה ראוי להנהיד את ב"י ולהעביר את התורה לדורות הבאים? ב. היכן מצאנו תכונות אלו כתובות אצל משה?
"שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" קשה וכי רק ישראל מצויים על ייחוד ה', הרי גם לבני נח נאסרה עבודה זרה. יש עבודה מאהבה ויש עבודה מיראה, במציאות העובד מאהבה יותר דבק בעבודה מהעובד מיראה. אך מעלה גדולה לעבודה מיראה שאין באהבה. אצל המלאכים מודגשת העבודה מיראה "ואשר משרתיו כלם עומדים ברום עולם, ומשמיעים ביראה יחד בקול וכו'" "וכלם עושים באימה וביראה רצון קונם" וכן עוד. להגיע לאהבה צריך שיהיה רגש עצמי, וכדי שאדם יאהב צריכה להיות לו השגה בנאהב, אי אפשר לאהוב דבר שאין בו השגה כל שהיא, לעומת זאת יראה היא ביטול העצמיות בפני האחר. יראה מתחזקת כאשר הדבר ממנו יראים אינו ידוע. הקב"ה אחד ויחיד ולא ניתן להשגה כלל "לית מחשבה תפיסה ביה כלל" ואף את אחדותו אנחנו לא תופסיםכי הקב"ה גם יחדי ז"א שאין חוץ ממנו שום קיים "לית אחר פנוי מיניה". אך יש בחינה יותר נמוכה של התגלות הקב"ה ששולט בעולם שפה מבחינים בהנהגות שונות ובכוחות שונים ולזה כבר יכולה להיות תפיסה.
לבחינה הראשונה של ה"עצמות" שייכת רק עבודה מיראה שהיא ביטול העצמיות לגמרי וזו עבודת המלאכים שכל מהותם לעשות את דבר ה' ואין להם שום עצמיות. אבל אהבה לא שייכת בדבר שאינו מושג ואפילו אהבה מבחינת להדבק בדרכיו לא שייכת מכיון שבעצמות הקב"ה לא שייך לדבר על רחום וחנון וכו'. אבל כשמדובר בהתגלות הקב"ה בהנהגת העולם שייך לדבר רק על אהבה להדבק בדרכיו כפי שאנו רואים שהקב"ה מנהיג את העולם בחסד וברחמים או במידות אחרות.
הפילוסופים היוונים הגיעו קרוב לאמונה אך ערבבו את התחומים של ה"עצמות" וה"התגלות" ולכן הקשו איך שייך אהבה, רחמים, חרטה וכו' אצל הבורא.
כשהקדימו ישראל נעשה ונשמע אמר הקב"ה מי גילה רז זה לבני שמלאכי השרת משתמשים בו. שבהם נאמר "גבור כח עושי דברו לשמוע בקול דברו", קודם "עושי דברו" ואח"כ "לשמוע בקול דברו". ולכן זכו ישראל לתורה ולהשארת שכינה. מה פשר רז זה? עבודת ה' בצורה של נעשה ואח"כ נשמע היא עבודה מתוך ביטול עצמי גמור. אני לא החושב והמחליט אלא אני קודם עושה, את ההחלטות מחליט ולצורך העבודה לא צריך להבין ו/או לתפוס שום דבר, אבל ברור שאח"כ יש ציווי להבין אך זה לא משפיע על ה"נעשה". ורק כך אפשר לקבל את התורה והוא הרז של מלאכי השרת. כי "אורייתא וקודשה בריך הוא חד הוא" והיא לא שייכת לעולם הזה וכדי לקבל אותה צריך ביטול גמור לקב"ה, ולכן אין התורה מתקיימת אלא מתוך מי שממית עצמו עליה כפרוש הידוע לפסוק "זאת התורה, אדם כי ימות באהל". דרגה זאת השיגו רק ישראל ולכן רק הם מצווים להאמין באחדות וביחידות הבלתי נתפסת של הקב"ה. כדברי המדרש נשאלו אומות אחרות אם ברצונם לקבל את התורה והם התעניינו מה כתוב בה? וזאת משום שלא קבלו ביטול מוחלט של עצמם, אלא רצו קודם להבין ולכן הם לא יכולים להיות מצווים להאמין ביחוד בלתי נתפז שזה יש רק למלאכים ולישראל.
לכן רק יהושע שלא ימוש מתוך האוהל שאין לו שום אישיות חוץ ממה שנוגע לאוהלה של תורה, הוא מוכשר להביר את התורה לדורות הבאים. גם במשה נמצאה תכונה זו "והאיש משה ענו מאד", ז"א משה הרגיש בהכרה גמורה שכל מה שקיבל זה לא מעצמו אלא קיבל במתנה "ישמח משה במתנת חלקו" ואדם כזה יכול לבטל את עצמו לקב"ה אפילו אם הוא מכיר בערך עצמו "והאיש משה" כי הוא יודע שהכל בא מהקב"ה.