הארץ המיוחדת רק לישראל / הרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל
כמו שישראל הם עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב, ותקונם של העמים הוא בזמן שהםמודים בזה ומכירים בישראל שהם נבדלים מכל העמים, אולם בזמן שאין העמים מודים ומכירים בזה אין להם שום שפע כלל, ומכאן היסוד לכל שנאת העמים לישראל שמרגישיםהם כי מאז היו ישראל לעם נלקח מהם כל השפע והם זקוקים רק לישראל, - כן הוא גם ביחס לא"י, שלפני שנכנסו ישראל לארץ היו כל העמים מקבלים שפע מן הארץ הזאת אולם מאז שנכנסו ישראל לארץ, נעשית א"י לארץ נבדלת ואין העמים יכולים עוד לינוק ממנה את לשד קדושתה, והיא מיוחדת רק לישראל עם קדושו. וכדי לסתום טענת אומות העולם שארץ ישראל היא שלהם, פתחה התורה בבראשית, וכמו שא"ר יצחק "לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל, ומה טעם פתח בבראשית משום "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים", שאם יאמרו האומות לישראל, ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה אומות הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו" (רש"י בראשית א א). והאימרה הזאת היא תדירית ובכל פעם שבני ישראל מתקרבים לארץ קדשם, באים העמים וטוענים, ליסטים אתם, לנו הארץ ולא לכם. ורק כשישראל אוחזים בהכרת "כח מעשיו הגיד לעמו", רק אז מסתתמות טענותיהם של העמים, וגם זאת היא מפלאי הפלאות, שלא נאמר "כח מעשיו הגיד לעמים", כי אם "כח מעשיו הגיד לעמו", שאם אך ישראל יודעים ומכירים את כח מעשיו, כבר מסתתמות טענותיהם של העמים, שאף על פי שהם בעצמם אינם יודעים ואינם מכירים את כח מעשיו, אשר הגיד השי"ת רק לעמו, - מרגישים הם בזה את שפלותם ומכירים בתפקידם שעליהם להכנע בפני ישראל, וכמו שיהיה לעתיד שיאמרו כל הגויים בית יעקב לכו ונלכה באור ה'.
ואמנם כן בשעה שהקב"ה נותן את הארץ לישראל, מתגלה שמעולם לא היה לאומות העולם שום קנין בה שכן נאמר לאברהם, "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" (בראשית יב, א) היינו שתלך אל ארץ כזאת שאוצרותיה ומחמדיה אינם גלויים לשום אדם בעולם מעין עולם הבא אשר נאמר עליו "עין לא ראתה אלקים זולתך" (ישעיה סד, ג), וגם אתה לא תוכל לראותה מעצמך כי אם מה שאני אראה אותך היינו שיפתחו לך עיניים בהירות לראות מה שיש בארץ זו, ומטעם זה לא קנו אותה האומות, שכן כך הלכה, שמי שקנה בדיל מן העכו"ם ומכר לישראל אחר בחזקת בדיל, ואח"כ נמצא שכולו כסף, לא זכה בו ישראל הראשון, מפני שקנה אותו בחזקת הבדיל ולא בחזקת כסף (עיין מרדכי פ"ב דבבא מציעא), וכמו כן בארץ ישראל מה שקנו אותה האומות לא קנו אותה אלא בחזקת ארץ כשאר ארצות, ובאמת הרי היא ארץ אחרת לגמרי, ומשום כך לא קנו אותה כלל.
ועל כן, בכל זמן שישראל מוקירים את הארץ מצד קדושתה, מצד "כח מעשיו הגיד לעמו", אשר היא סגולתה של ארץ זו, ארץ הנבואה, שעל ידה מגידים את כח המעשים ורק לעמו, עם הנבואה מתחברים עי"ז עם הנבואה עם ארץ הנבואה, ומסתתמת מעצה כל הקטגוריא של האומות.
וביותר מיוחדת בזה סגולת מצות העליה לרגל, שעל ידה מתגלה קדושת הארץ בשלמותה, שהיא מיוחדת רק לישראל, ואין לעמים שום חלק בה, כמו שנאמר "ולא יחמוד איש את ארצך" (שמות ל"ד, כ"ד) היינו לא רק שלא יקחו את ארצך, אלא אפילו איזו חמדה שהיא, לא תהיה להם, כי יכירו וידעו שהארץ - מצד רוממות מעלתה - מהם והלאה היא.