תפילה וצעקה

עם הבאתם של שמונת בנינו למנוחת עולמים

רבונו של עולם,

אנו מלוים אותם למנוחה עולמים ואנו בוכים וצועקים, מי בעיניו, מי בלבו - "צעק לבם אל א-דני".

לא עליהם אנחנו בוכים, שהם מזומנים לפניך במקום שאין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן, קדושים, טהורים וגבורים.

גם לא על הסתלקותם מאתנו אנו בוכים, כי יודעים כולנו שמעפר יצרתנו ולעפר השיבנו. וקצובים ימינו בפרוזדור. מה לנו אם הנער בן שנה יהיה או מאה שנים יהיה, ומה עוד אם עשה רצונך וזכה שיתקדש על ידו, בחייו ובמותו, שמך הגדול המחולל בגויים, מה לנו כי נלין.

גם לא רק על צער המשפחות כשלעצמו - על אבל אלמנות ועל צעקה אמהות. על שבר אבות ועל בכי יתומים, אנו צועקים, כי איך נעמוד כקוראי הגר בפני מידת דינך ומה נצעק על גזירתך, "הצור תמים פעלו, כי כל דרכיו משפט" ו"מי יאמר לו מה תעשה".

אבל אתה כתבת בתורתך - "לא תהיה משכלה ועקרה בארצך, את מספר ימיך אמלא" והפוכו בקללות, ואיך לא נצעק על הקללה ועל המארה הזו האוחזת בנו דוקא עם ראשית צמיחת גאולתנו?

השכול והיתמות, הכאב והצער. והזעזוע הגדור שתופס את כולנו. כל אלה מיסוד הקללה, מהצער העולמי. מצרת השכינה הם באים... כי אם כה אירע לנו, הרי עדיין חושך הרבה בעולם ורב הסתר.

על ענני שחור אלה, שמלוים את קרני האורה הבוקעת והולכת אנו צועקים, ונצעק יומם ולילה, לא נתן פוגת לעינינו "עד ישקיף וירא ה' משמים", עדי תקיים מה שהבטחת על ידי זכריה נביאך - "שבתי לירושלים ברחמים ביתי יבנה בה, נאום ה' צב-אות... ונחם ה' עוד את ציון ובחר עוד בירושלים".

אנו צועקים אליך מתי "ברחמים", מתי "ביתי יבנה בה", אנו בוכים על דמעת אלמנות, בכי יתומים וזעקת שבר של הורים כי באלה מתגלה הדין, כי כל עוד שכול בעולם אין רחמים גמורים ואין האור מלא, ואתה הבטחת שיבה ברחמים, ואנו מתפללים "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים", כי בכי האם ודמעת האלמנה הן הן צער השכינה ומתי תאמר לה "מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה"?

לא, לא כפויי טובה אנחנו, יודעים אנחנו, כולנו, את גודל הישועות שפעלת עמנו אבל מדוע באה הישועה יחד עם כל-כך הרבה דין, עם כה הרבה יסורים?

הן אתה הוא היודע ועד כי לא על מחדלים בכינו ולא על כשלונות זועזענו כי אם על הדין ועל היסורים, ועל הסתרת הפנים המעט שמאחורי הכשלונות, ואם אנחנו איננו ראויים לרחמים, עשה למען שמך הגדול כי צערנו וכאבנו היה למשוש בגויים, "ובצלעי שמחו ונאספו", ושוב מתחלל שמך בעולם. שמחים רשעי עולם על צערנו, שעשים על כאבנו – "תשיב להם גמול, ה' כמעשה ידיהם". ביום "נקקם ושלם לעת תמוט רגלם" לעומת כל רשעתם. שפטנו כצדקך ה' א-להינו ואל ישמחו לנו, "אל יאמרו בלבם האח נפשנו, אל יאמרו בלענוהו. יבושו ויחפרו יחדיו" לעומת כל משושם באבלנו. תחול בהם מידת הדין ויתגלו בנו הרחמים, ויוודע שמך בעולם, בכל הגויים, מקצה ועד קצה.

אז ידעו כל הגויים כי על צער השכינה ועל סילוק המאורות שחונו ובכינו כל הדורות האלה, ויאירו הרחמים מביתך שתבנה ברחמים בירושלים "משוש לכל הארץ", ויתגלה החסד והשלום בכל העולם ממקורו וממרכזו, מהר ציון ומירושלים, העיר אשר בחרת לשכן שמך. אתה ה' תנחם את כל בית ישראל נחמת אמת בהגלות האור על כולנו, בסלוק השכול עם העקרות, ויחדל הצער עם החושך, והרשעה כולה כעשן תכלה, ו"בלע המות לנצח ומחה ה' א-להים דמעה מעל כל פנים, וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ כי ה' דבר".

פעמים שתי ממלכות עושות מלחמה ונמשכת המלחמה שנים רבות, מקולות היללות של הנופלים במלחמה. ומתרועות הנצחון של הצעקות הידד נולד נגון.

(ר' דור משה מטשרטקוב)