מקומו של המקדש בעבודת ה' / שמואל נ.
לא אקח מביתך פר, וממכלאותיך עתודים, כי לי כל חיתו יער, בהמות בהררי אלף. ידעתי כל עוף הרים, וזיז שדי עמדי. אם ארעב לא אמר לך, כי לי תבל ומלואה. האוכל בשר אבירים, ודם עתודים אשתה?" (תהילים נ')
"כה אמר ה' צבאות אלוקי ישראל: עולותיכם ספור על זבחיכם ואכלו בשר. כי לא דברתי את אבותיכם ולא ציויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח. כי אם את הדבר הזה ציויתי אותם לאמר: שמעו בקולי והייתי לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם - והלכתם בכל הדרך אשר אצווה אתכם - למען ייטב לכם" (ירמיהו ז')
בשני מקורות אלה יש, בהסתכלות ראשונה, הסתייגות מעבודת הקרבנות מצד הקב"ה, הסתייגות מעין זו לא רק על עבודת קרבנות במקדש נאמרה אלא אף על עצם קיומו של הבית – ביהמ"ק.
"ויהי דבר ה' אל נתן לאמר: לך ואמרת אל עבדי אל דוד, כה אמר ה', האתה תבנה לי בית לשבתי? כי לא ישבתי בבית למיום העלתי את בני ישראל ממצרים ועד היום הזה ואהיה מתהלך באהל ובמשכן" (שמואל ב', ז', י')
וביתר ביאור:
"כי האמנם ישב אלקים על הארץ? הנה השמים ושמי השמיים לא יכלכלוך, אף כי הבית הזה אשר בניתי". (מלכים א', ח' כ"ז)
יש חשש שתפיסה מסולפת על תפקידו של ביהמ"ק ומקומו בעבודת ה' תביא לכך ושאנשים יראו בו, כש שראו עובדי האלילים - מקום שם הצטמצמה השכינה, לשם נאספה, כביכול, בהותירה חלל בכל העולם כולו. הבאים בתוך הבית הזה הם היוצרים מגע עם הא-ל - ומחוצה לו - איש הישר בעיניו יעשה.
"הגנב, רצח ונאף והשבע לשקר וקטר לבעל והלך אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם. ובאתם ועמדתם לפני בבית הזה אשר נקרא שמי עליו, ואמרתם - נצלנו. למען עשות את כל התועבות האלה. המערת פריצים היה הבית הזה, אשר נקרא שמי עליו, בעיניכם?" (ירמיהו, ז', ט'-י"א)
ותפיסה מסולפה זו, של זיהוי ה' במקדש - צמצומו בתוך כתלי עץ ואבן והפיכתו לאלוהי עץ ואבן, ח"ו, גוררת אשלי'ה: האל הוא נצחי, ואם המקדש = אל, ממילא אף הבית הזה לא יחרב עולמית וגם העם הבא בו - שלום יהיה לו. הקב"ה, החוזה תהליך כעין זה מזהיר את העם לאחר חנוכת מקדש שלמה על הסכנה האורבת לו:
"אם שוב תשובון, אתם ובניכם, מאחרי ולא תשמרו מצוותי, תקותי אשר נתתי לפניכם והלכתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם, והכרתי את ישראל מעל פני האדמה אשר נתתי להם, ואת הבית אשר הקדשתי לשמי אשלח מעל פני – והיה ישראל למשל ולשנינה בכל העמים. והבית הזה יהיה עליכן - כל עובר עליו ישם ושרק, ואמרו: על מה עשה ה' ככה לארץ זאת ולבית הזה? ואמרו: על אשר עזבו את ה' אלוהי' הם אשר הוציא את אבותם מארץ מצרים ויחזיקו באלוהים אחרים וישתחו להם ויעבדום. על כן הביא ה' עליהם את כל הרעה הזאת". (מלכים א', ט', ו'-ט')
ירמיהו הנצב בפני התופעה הזו מוכיח קשות את העם, ומוכיח את דבריו:
"כי לכו נא אל מקומי אשר בשילו, אשר שכנתי שמי שם בראשונה, וראו את אשר עשיתי לו מפני רעת עמי ישראל. ועתה יען עשותכם את כל המעשים האלה נאם ה' ואדבר אליכם השכם ודבר ולא שמעתם, ואקרא אתכם ולא עניתם, ועשיתי לבית הזה אשר נקרא שמי עליו, אשר אתם בוטחים בו, ולמקום אשר נתתי לכם ולאבותיכם - כאשר עשיתי לשילו. והשלכתי אתכם מעל פני כאשר השלכתי את כל אחיכם, את כל זרע אפרים". (ירמיהו ז', י"ב-ט"ו)
אין הנביא לוחם בביהמ"ק - הוא לוחם בתפיסה המוטעית המסוכנת אשר עלולה להמיט שואה על ישראל. הוא מנסה לשרש את הגישה שהשתרשה בקרב העם, את אותה השקפת עולם אלילית המסלקת את הבורא מהעולם כולו והופכת אותו לעולם פריצים, ואת הבורא סוגרת בתוך קירות הבית אשר נקרא שמו עליו. ומכאן לבטחונות השוא על קיומו הנצחי של הבית ושל העם הבאים בשעריו. ביהמ"ק הוא מקום גילוי שכינה יותר מאשר בכל העולם כולו, אע"פ שכבודו מלא עולם. בביהמ"ק גילוי שכינה בולט יותר לנו - אף לחושינו וראייתנו האנושיים. אך המעשה, גם מחוץ למקדש, משפיע ומושפע מהנעשה בתוך בית אלוקים. הבית הוא לשם ה' אבל הוא ניתן לאדם - כדי שתקל עליו עבודה ה'. קיומו של המקדש למען יהיו האדם והעולם שלמים יותר. והדברים אמורים אף לענין עבודות הקרבנות. עבודת קודש זו ניתנה לאדם. הקב"ה אינו צריך לאלה. "אם ארעב לא אמר לך, כי לי תבל ומלואה". הפעולות הקשורות בעולם הקרבנות נתנו לאדם בדרך המקרבת את האדם לבוראו, בסיוע והשלמה לתהליך המתחיל בנפשו של האדם אם כסיוע גלוי, כקטליזטור פסיכולוגי-סמלי – ואם כהשלמה נסתרת – השפעה בעולמות העליונים-הרוחניים לתקון מה שנפגם בחטא). אך תנאי בל יעבור להצלחת תהליך זה, בהתסכלות נכונה עליו. אין זה מרשם או טכניקה לחזרה בתשובה או כסיוע להגיע לשלמות. תנאי יסודי הוא הרצון לקיום הצו: "שמעו בקולי והלכתם בכל הדרך אשר אצווה אתכם".
אכן על קרבנות הבאים מתוך רייאתם כמרשם או טכניקה נאמר: "לא דברי את אבותיכם ולא ציויתים ביום הוציא אותם מארץ מצרים". בגישה טכנית-רצפטית זו לוחם הנביא עד חורמה, כי בנפשו של העם הדבר.
שאלו לחכמה: חוטא מה עונשו? אמר להם חטאים תרדוף רעה! שאלו לקב"ה אמר להם עשה תשובה. (ירושלמי מכירת פ"ב)
מי שהוא עושה תשובה מעלין עליו כאלו עשה לירושלים ובנה את ביהמ"ק. ובנה את המזבח, ומקריב עליו כל הקרבנות שבתורה. (ויקרא רבה ז')