שתי שיחות מבוא לספר הכוזרי / הראי"ה קוק זצ"ל

...ביחוד חבים אנו להעמיד את הבדלי דעות הגדולים. לכל אחד יש שיטה מיוחדת. כמו שיש חילוקים והבדלים בהלכה כך יש גם בדברים רוחניים. צריך להתבונן בנקודות ההבדלה ובצדדים השוים. כמו כל אם החילוקים הם בעיקרי השיטות או רק בפרטיהן, כשם שיש בהלכה שהראשונים מסכימים לדבר אחד אלא שיש הבדל באיזה פרט.

אנו נדבר רק על שלשה: הרמב"ם, רבנו בחיי, ור' יהודה הלוי. אלה הם היסודות, וההבדלים שביניהם הם הבדלי שיטות. אצל האחרים ההבדלים הם רק בפרטים או ששיטותיהם מורכבות, מהלך הרעיונות של אלה האחרים היה כעין מעין שתופס בדרכו הרבה אפיקים, ואנו מוצאים אצל אותם הגדולים הרבה רשומים מאלה שאנו מוצאים אצל השלשה הנ"ל. אולם לא רק על אלה שלאחרי השלשה אין לדבר כעל בעלי שיטות מיוחדות, אלא גם על אלה שקדמום א"א לדבר,מפני שגם אצלם היו הרכבות. רק שלשה אלה מסתמנים במהלכיהם המיוחדים, וצריך להתבונן להבדלים שביניהם מחד גיסא ומאידך: לצדם השוה והמיוחד, מכיון שכולם נובעים ממקור אחד, מקור התורה. כמו כן צריך להתבונן עד כמה שאבו מקודמיהם וכמה יש בהם מן החידוש. דברנו כ"פ שבכלל המבטים שבהם אנו מביטים בשעת רצון להתרומם יש לנו בדרך כלל שלשה מבטים: הראשון - המבט המוסרי. השלטת הרצון המוסרי "עשה רצונך כרצונו" שיתאחד הרצון שלנו עם רצונו של הקב"ה, את זה אפשר לדעת עפ"י ג' דברים: א' - ע"י זכוך המדות, שאנו מוצאים בנפשנו נטיה לחיים מוסרים עליונים וכו' ; ב' - דבר יותר קרוב ויותר מוחשי, אבל הוא נובע ממקור יותר עליון, זהו ענין אהבת התורה "חיים של אהבת תורה" המיוסדים על עדינות הרצון, ג' - התקדשותו והתעלותו של הרצון, הפרטי והכללי,,שאיפת ההתעלות של כל הדורות, "להפנות אליך כל רשעי ארץ".

אנו קוראים למבט הזה בשם "המבט המוסרי" אע"פ שהוא יותר נעלה מהמוסריות המקובלת, אולם ראוי הוא להקרא בהגדרה כזו. יש לקוראו גם "המבט הרצוני" כיון שעיקרו נעוץ ברצון.

השני - המבט השכלי או המדעי. השתוקקות לבהירות השכל, להכיר כל מה שאפשר ועד כמה שאפשר באופן בהיר. לדעת להפלות בין המאויים התחושות ובין הדברים האמיתיים שהם עצמיים. בשעה שאנו אומרים "מצות ה' ברה" וכו' וכו', כל אלה הדברים מורים לנו על הבנת התורה באופן הכרתי, כמובן, אין זאת אומרת הכרה במובן הרגיל, יש גם הכרה יותר עליונה, הכרה שכלית ברורה שאינה נתפסת בחוש, מעין נובע ממקור עליון, ממקור השכל.

השלישי - המבט ההויתי, האלוקי, לא מבט של רצון ולא של שכל, כי אם מבט מיוחד. התחדשות ובריאה מחדש. ע"י התורה אנו נבראים מחדש לא חלקים שכליים נותנת לנו התורה, אף שיהיו יותר ברורים ויותר נבונים, אלא יוצרת היא אותנו מחדש. אנו נעשים הויות חדשות. אנו יוצרים א"ע מל התורה.

"ועשיתם אותם - ועשיתם אתם, מעלה אני עליכם כאילו עשיתם את עצמכם"...

רבינו בחיי ז"ל העמיד את היסוד על "המבט המוסרי" - התשוקה והכמיהה ממקור הרצון המוסרי.

הרמב"ם ז"ל בין בספריו ההלכתים ובעיקר בספרו "מורה נבוכים" מעמיד את היסוד לא על המוסריות, אע"פ שהוא מחשיב אותה מאד - אלא על "המבט השכלי", ההבנה התורתית, כמו שמצינו בשלמה המלך ע"ה שבקש רק חכמה, זהו העיקר וכל שיטותיו נמשכות ממנו.

אולם ר' יהודה הלוי ז"ל אומר ששני הדברים חשובים לנו מאוד, המוסריות בזה שהיא מרימה אותנו ומנחלת לנו הרבה דברים נעלים, וכן השכל בשמשו לנו דרך להבנת התורה ולהחדרה לעומקה. אבל העיקר הוא לדעתו "המבט ההויתי האלוקי" - אנו צריכים להתרומם ולהתחדש בכל מלוא הויתנו, להיות לבריות חדשות ע"י הזרמה אלוקית ממקור התורה.

ר' יהודה הלוי רוצה לומר שמה שאמר הקב"ה למשה "נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגויים" הרי זאת אומרת שהקב"ה בנסיו ובנפלאותיו האיר באור חדש לגמרי שלא היה דוגמתו בעולם, וכמו-כן המצוות החוקים (והמשפטים) גילויים מחודשים הם מראשיתם ועד אחריתם אשר כמותם עוד לא היה בעולם. לפיכך - סובר ריה"ל - אם נבוא להסביר את התורה ממבטה המוסרי (ר' בחיי) הרי סוף-סוף היה מוסר בעולם גם לפניה, אף אם נאמר שמוסר התורה הוא יותר גבוה, יותר עדין, בכ"ז אין התורה נעשית עי"ז לדבר חדש.לא דברים "אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגויים" הם, כי אם מוסר משוכלל לגבי המוסר שקדם לקבלת התורה שהיה לקוי וחסרי וכן ביחס "למבט השכלי" (הרמב"ם) הרי היה שכל בעולם מקודם ממה שנתן הקב"ה לבריותיו. אלא שאמר הכתוב "תורת ד' תמימה" שהתמים הקב"ה והשלים את מדת החוכמה בעולמו ע"י חכמתה של תורה, ושוב אין זה דבר חדש וכו'. משא"כ לפי שיטתו הוא - "המבט ההויתי, האלוקי" כאן אנו מקשיבים לדברי הנביא האומר: "ואשים דברי בפיך, ובצל ידי כיסיתיך לנטוע שמיים וליסוד ארץ וכו' - ע"י תורתו נעשה עם-ישראל ליצירה חדשה, מיוחדת, התורה איננה שער לחוכמה או מוסר אפילו לכל שיעור קומתם של החכמה והמוסר, אלא היא דבר חדש לגמרי, שער חדש לגמרי.

שיטתו של ריה"ל היא שאנו צריכים לא להכניס לתורה את כל הדברים שהיה לנו מקודם לכן - כן נמצא שם גם את אלו, אבל לא זה העיקר אלא עלינו לשאוב ממנה מן התורה, מים חיים חדשים.