הנביא - איש ומשאו[1] / יהודה עציון

1. א אקדים ואומר שאכן קשה לי מאד לחפש ראיות לשיטת המלבי"ם*, ולאו דוקא מבחינה טכנית - אלא שמרגיש אני כמתקומם כלפיה לאמר: "לא זה הדרך ולא זו העיר". יתר על כן, דומה שלשיטה זו ניטל היסוד הגדול המהווה מפתח להבדל בין תורתנו הקדושה לבין דברי קבלה בנבואה, שהרי למדנו שהתורה כולה לאותיותיה ותגיה מהקב"ה נאמרה ולא היה משה רבנו אלא כלבלר המעתיק ללא הטבעה אישית מינימלית (וכל דבריו של משה, אם אל העם ואם לקב"ה - זכו להכלל באותו דבר ה' צרוף ועליון, ממש כשיחתן של אבות ועבדיהם שיצרו חומש בראשית) ובכן נמצאנו אומרים כי בתורה אשר גם צורת משפטיה דבר ה' חצוב וחטוב הם, אכן יכולים אנו לדרוש וללמוד, להקיש ולהסיק מכל חסר ויתר, מכל דגוש ורפה - ומשא"כ בדברי נבואה שברי לכל שאין דורשין מהם.

אין זאת, אלא שקשה לבעלי דעה זו להסכין לכך שדבר ה' בפי הנביא אותו הוא מטיף לעם, פעמים הרבה בגוף ראשון ממש - נתון להשפעת נטייותיו, אפיו ואף עסוקו של הנביא, וכביכול אין לך פגם גדול מזה; אמנם, אם ננסה אך במעט לרדת לשרשי הדברים - נראה שאינם כך, וממקום שבאת - הם הם המוסיפים לשעור קומתו הרוחנית של הנביא ומותירים אותנו, קוראי הדורות, כמשתאים מול מעלתו.

ראשית ננסה לעמוד על היחס שבין רוח הקדש לנבואה. דומה (וכאן מנסה אני להיות מואר מאור קדש לרב זצ"ל) שרוח הקדש, כל כולה - היא ראית העולם והמציאות כולה - באור הפנימיות, וזו - הרי תמיד קדש היא.

אם הכשיר וזכך אדם נפשו כך שמסוגל הוא לתפוס ולבחון את כל הסובב אותו - ואת נפשו הוא עצמו כחטיבה רוחנית אחת שכולה מונעת וחיה ע"י נשמה אדירה שנטע הקב"ה בעולמו. היורדת ומתפרטת ברוח ונפש - הרי ששומע הוא מכל דבר ומכל אתר את קול ה' מִּדָּבֵּר, את הקול הקורא, את רוח ה' החיה ומחיה הכל, וגם שם יקרא לו: בעל רוח הקדש. מאליו יובן, שדרגות שונות ישנן בין בעלי רוח הקדש, כאיש - כעמק הבנתו - כאיכות שמיעתו.

גדולה מכה הנבואה, שרוח הקדש "מבושלה" היא** כל כך השתכללה בנביא אותה תפיסה אחדותית, כל כך נזדככה שמיעתו וצורף כח דמיונו במעגל הקדש - עד שנעשו לו עבר הווה ועתיד לחטיבה אחת ונעשה קורא עתידות ומגידם מפי ה'. כל עמק הבנה זו מבוטא במשפט שכתב הרב זצ"ל:

"נבואה ורוה"ק באים, בדבר ה', ***מפנימיותו של אדם - ומתוכו הם נשפעים לכל מה שנובע לעולם כולו" נמצאנו רואים כי הנביא, שליח ה" לאמר את דברו לעולם, ויש כי ירחיק עד לאחרית הימים - בכ"ז מקור כוחו – מקור דבר ה' אליו - מפנימיות נפשו שלו הוא נובע (אמנם בהשפעת הנזיר זצ"ל תוקן הדבר והופחת במעלה לאמר: ..."בדבר ה' לפנימיותו של אדם" וכו' ושוב נדון שהרי זה כהרי זה).

מכל האמור נלמד, שכל כח הנביא לאלוקיו הוא ראייתו האחדותית והאם ימצא עתה שיאמר כי רעיית הצאן במדבר מנותקת ממערכת קדש זו? הלא למדנו ש"גדול כוחן של נביאים שמדמים צורה ליוצרה" - משמע, ממשלים משלים תדיר, משוים בקדש דמיונם העשיר לאין ערוך את הוויות העולם הזה - לרצונות ה' צוויו ופעליו במישור הנסתר עדיין מעיני כל בריה, כביכול במאגר מי התהום קדם שפרצו במעיין ורוו מהם הכל.

מכאן, נתן אף להרחיק ולומר שאין כל הבדל בסגנון אם ינבא הנביא בגוף האשון או בגוף שלישי. אחת היא, דבר ה' שזור בהווית נפש הנביא בהרמוניה שלמה המאפשרת לו לקרוא בכל כח " כה אמר ה'..." ולכלול באותם דברים דמויים והשפעות מחייו ומעשיו שהרי גם הם - קדש הם. אלא שכאן יש להדגיש: "לא כל עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא פה אל פה אדבר בו במראה ולא בחידות" נתעלה משה רבנו לדרגה כזו שלא היתה נבואתו מעורבת בחוויות העולם לא מפני שפסולות הן אלא מפני שהוא נתעלה מהן, ותעיד פרישתו מל האשה ויעידו פניו הקורנים ותעיד ישיבתו בהר לפני ה' הרבה מעל לדרכי העולם - אף מהדרכים שבהן נוהגו בנ"י במדבר.

נמצאנו אומרים בכל הנביאים "שכינה מדברת מתוך גרונם" אלא שלא הרי אספקלריא המאירה כאספקלריא דלא נהרא, וכל הדרגות בזו האחרונה, - הן שיכתיבו את מעלת הנביא.

ושמא, זו עצמה גם דעת המלבי"ם היא ואחדות זו בין דבר ה' הבוקע מתוך נפש הנביא המעוצבת ומעורה בעולם זה וענייניו, והדבר הנגלה אליו ספציפית בזמן מסויים לקום ולקראו בשער, כה מאוחדים הם לחטיבה אחת - עד שהם הם הדברים ששומע הנביא, על משליהם ודמוייהם הלקוחים מחייו הוא - ואכן אינו משנה ואינו רשאי לשנות כמלא נימא (ואז נאמר שכלל לא פליגי אברבנאל ומלבי"ם ורק חלוקי מדרגות איכא ביניהו). אלא שמראייותיו הוא שהביא לשיטתו - יקשה מאד לומר שזו דעתו: "רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני" אמר דוד המלך, וסמוך הוא להכתרתו בתוארו הנצחי, נעים זמירות ישראל כוונת דוד שם לרוח הקדש שנשאו לשירת הקדש ולאו דוקא לנבואה כלל, ראייתו השלישית תמוהה לגמרי, שהרי דברי ברוך בן נריה הם, וירמיהו אכן הכתיב לו כדי שיכתב על ספר, והיכן שמענו שהיה ירמיהו כמשה המעתיק.

דומה, שאני פטור מלהוסיף לאיזו מכפות מאזני המחלוקת הייתי מטיל את עניות דעתי.