מצוות ישיבת א"י - היכן? / נחליאל דיסון
מעלה גדולה לישיבת ארץ ישראל עד שאמרו "שקולה ישיבת א"י כנגד כל המצוות שבתורה" ועוד אמרו "לעולם ידור אדם בא"י... שכל הדר בא"י דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחו"ל דומה כמי שאיל לו אלוה".
שבחיה הרבים של ארץ ישראל ומעלת ישובה לא נשארו רק בגדר מדרש, הלכות ברורות נובעות ממעלה זו. "שנצטוונו לרשת הארץ אשר נתן האל יתעלה לאבותינו" "ואם כן היא (מצות הדירה בא"י) מצות עשה לדורות מתחייב בה כל אחד מאתנו ואפילו בזמן הגלות (רמב"ן ספר המצוות עשין השמטה ד').
"אמר האיש לעלות והיא אינה רוצה תצא בלא כתובה, אמרה היא לעלות והוא אינו רוצה יוציא ויתן כתובה" (רמב"ם הלכות אישות פי"ג ה" כ). "אין יוצאין מא"י לחו"ל אלא לשלושה דברים לשאת אשה ללמוד תורה וכו'. (רמב"ם הלכות מלכים). הנראה בפשטות הוא שהן כפית האשה לעלות לארץ והן איסור היציאה לחו"ל נובעים ממצות ישוב הארץ. ומכאן שבמקום אשר לא תחול בו מצות הישיבה לא יהא אסור יציאה לחו"ל.
ואם כן בכדי לברר מהיכן אסור לצאת עלינו להגדיר היכן ניתן לקיים את מצוות הישיבה בא"י ומה גבולותיה? (לא נעמוד על הגבולות הגאוגרפיים אלא על עקרונות בבעיית הגבול).
החת"ם סופר בתשובה על מעלת ירושלים משווה את קדושת א"י וקדושת ירושלים "והנה לכאורה לא משום מצוות התלויות בארץ ישראל וירושלים כופים (את האשה לעלות) אלא משום קדושת עצמה וכל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוקה'... החתם סופר הבין מתוך המשנה בכתובות דף ק.: "הכל עולין לארץ ישראל... הכל מעלין לירושלים" שכשם שכופין את האשה לעלות לירושלים בגלל מעלתה הרוחנית כך כופין אותה לעלות לארץ ישראל בגלל מעלתה הרוחנית וקדושתה.
ולא בגלל שבה ניתן לקיים מצוות התלויות בארץ. נובע שלדעת החתם סופר כל שטחי ארץ ישראל שווים לענין מצות הישיבה מתוך כך לענין כופין, יציאה לחו"ל וכדו'.
החת"ס הלך בשיטתו בעקבות הרב אשתורי הפרחי בעל כפתור ופרח. הכפתור ופרח מביא בפרק י' הוכחות למעלתה העצמית של ארץ ישראל וחיוב הישיבה בה ללא קשר עם חיוב המצוות התלויות בארץ. "קדושת הארץ כולה ומעלתה לחיים ולמתים והיותה נחלת השם מקדושה ראשונה ולהלן בדקאי באי לא קצר, לא בזמן הגלות שהיו בבבל וגם לא בגלותנו היום". לדעתו מעלת ארץ ישראל נובע מעצם קדושת א"י. ברם, נשאלת השאלה קדושה זו מה גבולותיה?
בהמשך הפרק כותב הכו"פ "שכל מה שבתוך גבולי ארץ ישראל הנזכרים באלה מסעי הכל לכל הפחות קדוש קדושת א"י לכל התועלות המבוקשות ממנה", מסתבר מתוך דבריו שכל אותו שטח הנכלל בפר' מסע (שנכבש כולו לדעת הכו"פ ע"י עולי מצרים) אותו שטח נחשב א"י לענין מצוות הישיבה בארץ ישראל, מתוך כך לענין "כופין" ו-"אין יוצאין מהארץ לחו"ל וכו'. יוצא שכל גבול עולי מצרים נחשב א"י לענין ישיבה בה. ומעבר לאותו גבול נחשב חו"ל ולמרות היותו לעתים בגבולות ההבטחה.
אולם מהגמרא בגיטין עו: קשה לנו על שיטה זו. הגמ' מביאה מקרה "אמר ר' ספרא כי הוו מפטרי רבנן מהדדי בעכו הוו מפטרי משום דאסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ". יוצא מהגמ' שעכו נחשבה לפחות בחלקה לחו"ל (עיין תוס' גיטין ב. ד"ה אשקלון). נשאלת השאלה הלוא עכו היא אחת הערים שבבירור נכבשה בכיבוש ראשון, כבוש עולי מצרים, וכיצד יתכן שתקרא חו"ל? הלוא כל הנמצא תוך תחום עולי מצרים נחשב לא"י לענין מצוות ישיבה?
ובאמת מצאנו במפריט (תשובה מ"ז ח"א) שיטה שונה בהגדרת גבולות א"י לענין מצות הישיבה בה, לפני שנפנה לתשובה נקדים וניזכר בהבדל בין קדושה ראשונה לקדושה שניה. אם כניסתם של עולי מצרים לא"י נתחייבה הארץ במצוות התלויות בה. כל אותו תחום שבו ישבו נקרא תחום עולי מצרים ואותו תחום נתקדש בקדושה ראשונה, ברגע שגלו לבבל בטלה קדושה ראשונה וחובת המצוות התלויות בארץ פקעה. כשחזרו לארץ אחרי הגלות הארץ שבה ונתקדשה בקדושה שניה - יתרון הקדושה השניה הוא שלא פקעה כשגלו "קדושה שניה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא". קדושה שניה חלה בכל המקומות בהם ישבו עולי בבל. המובלעות שלא היו תחת שלטון יהודי לא נתקדשו. בין אותן מובלעות נמצאת עכו עזה וכן,. יוצא איפוא שמקומות שהיו מחויבים במצוות התלויות בארץ נעשו עכשיו פטורים ומעמדם היה כמעמד חו"ל לענין זה.
נחזור לתשובות המהרי"ט השאלה שהמהרי"ט נשאל היתה בדבר יהודי שנשא אשה במצרים ועכשיו ברצונו לכפות אותה לעלות איתו לעזה. תוקף השאלה היא האם עזה נחשבת לא"י - אז כופין, או נחשבת כחו"ל - ואין כופין. בתשובתו פסק המהר"ט שעזה למרות היותה בתוך גבול עולי מצרים ולמרות שנתקדשה בקדושה ראשונה איננה נחשבת כא"י לענין התישבות בה, ממילא, אין שום סיבה לכפות על האישה להתישב בעזה. וזה לשונו "ומעתה אין בדבר ספק דמכיון שאינה נחשבת ארץ ישראל לענין המצוות הנוהגות בה הרי היא כחו"ל גמורה לכל הדברים שהרי אוירה טמא. כדאמרינן בפרק מ' שהוציאוהו מעשה בר' יוסי הכהן שהיה מטמא והולך אחרי רבו לצידון והרי איתא בס' דשמחות וצידן א"י היא אלא שלא נתכבשה... והכי אמרינן בירושלמי המוכר עברו לעכו יצא לחירות... אלמלא כי היכי דקנסינן במוכה עבדו לחו"ל שיצא לחירות הכי קנסינן בעוברו למקום שהוא מא"י אלא שלא נתכבש כיבוש שני"... ומכל מקום לענין כפית עליה שאינה אלא בשביל המצוות התלויות בארץ לא אמרינן אלא א"י המקודשת ומחויבת במצוות". המהרי"ט מונה כמה מקרים בהם הוגדר מקום כחו"ל לענין מצוות ישיבה למרות שהוא נמצא תוך תחום עולי מצרים. ומדוע נחשב לחו"ל, מפני שלא נתחייב במצוות התלויות בארץ וכל מקום כזה נחשב כחו"ל לחול דבר. לכן השאלה ששאלנו כיצד יתכן שעכו תחשב לחו"ל, נפתרת עכו נחשבת חו"ל כי היא איננה מחויבת במצוות התלויות בארץ.
אם-כן ראינו שתי שיטות בהגדרת גבול ארץ ישראל לענין התישבות בארץ. שיטת הכו"פ ובעקבותיו החת"ם-סופר. שכל הנמצא תוך תחום עולי מצרים נחשב א"י לענין התישבות ומה שבטלה קדושה ראשונה זה רק לענין מצוות התלויות בארץ). ושיטת המהרי"ט והתשב"ץ שא"י לענין התישבות תלויה בחובת המצוות התלויות בארץ ובמקום בו אין חובת מצוות התלויות בארץ אין מצוות ישיבה.
המהר"ט בתשובתו מגדיר את עזה ועכו כחו"ל, נשאלת השאלה: האם גם כיום נחשבות עכו ועזה כחו"ל? והאם הבעל יוכל לכפות על אשתו לעבור מעכו לשכם?
שאלה זו מכניסה אותנו לשאלה חדשה מה התוקף ההלכתי של כיבוש צה"ל והאם כיבוש כזה מחיל שם א"י לענין מצוות התלויות בארץ.
בשאלה זו עסק הר' ישראלי בספרו ארץ חמדה והוא מגיע למסקנה שתנאי הכיבוש הם שניים:
א. שיהא הכיבוש לצורך כלל ישראל.
ב. שלא תהא רשות אחרים עליהם
ותנאים אלה ישנם בכיבוש בזמננו
א. הכיבוש נעשה לצורך כלל ישראל ולא לצורך שבט או חלק מהעם.
ב. עם ההכרה במדינת ישראל (באו"מ) אין גם רשות אחרים עלינו, יוצא לדעתו שכל אותם בוטחים הנמצאים תוך גבול עולי מצרים ושנכבשו ע"י צה"ל חוזרים ומתחיבים במצוות התלויות בארץ וממילא חל עליהם שם ארץ ישראל, ולכן היוצא היום לאותם שטחים אינו יוצא לחו"ל והגר בעכו אינו יכול לכפות על אשתו לעבור לשכם.