בלכתך בדרך / יואל עמיטל
במסכת עבודה זרה (דף ג' ע"א) נאמר לגבי נכרי שעוסק בתורה. שאינו מקבל שכר כמצוה ועושה אלא כמי שאינו מצוה ועושה.
"דאמר רבי חנינא. גדול המצוה ועושה יותר משאינו מצוה ועושה".
מימרא זו דר' חנינא נאמרה גם לגבי סומא שפטור מן המצות, וגוי שמקיים מצות כבוד אב, שאינם מקבלים שכר כמצוים ועושים אלא כאינם מצוים ועושים. (קידושין לא).
לעומת זה, מובא בירושלמי כלל, לגבי מי שפטור מתפילת המנחה משום שהתחיל בסעודה קודם: "כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט". כלל זה נפסק במקרה זה ע"י המג"א בס' רל"ב סק"ט. וכן הרמ"א בהלכות סוכה מביאו לגבי מי שפטור מסוכה בגלל גשמים.
בשוע' בהלכ' פסח (סימן תע"ב סעיף ו') כתב הרמ"א שלכתחילה יסב כל זמן הסעודה אע"פ שאין חיוב להסב. אעפ"כ כתבו הפוסקים שם בסעיף ה' לגבי הפטורים מהסיבה שלא יחמירו משום שכל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט. כן נשים נוהגות לברך על מ"ע שהזמן גרמן אע"פ שפטורות ולא מונעים מהם משום שפטורות ונקראות הדיוט.
נסה למצא כלל, מתי נאמר שגם אינו מצוה ועושה מקבל שכר ומתי אינו מצוה ועושה נקרא הדיוט.