בענין הצלת כלל ישרא-ל / הראי"ה קוק זצ"ל[1]

לא אוכל להמנע מלהביע את השתוממותי על דברי כבוד תורתו, שכתב להשיג עלי על מה שכתבתי שהצלת כלל ישראל ודאית נחשבת למגדר מילתא, ויש לומר שנחשבת למיגדר מילתא בצורה כזו שאין צריך ליטול רשות מבית דין, וכל הזוכה מזה שלחותיה רבית דין קא עביד, ועל זה אומר כבוד תורתו שאין נקרא מגדר מילתא כי אם הצלת ישראל מעבירה ולעשות סייג לתורה, אבל לא הצלת כלל ישראל.

וממליץ אני על זה מה שכתב בתנא דבי אליהו רבא פרק ד': שני דברים יש בעולם ואני אוהבם בלבבי אהבה גמורה, ואלו הן תורה וישראל, אבל איני יודע איזה מהם קודם, אמרתי לו בני דרכם של בני אדם אומרים התורה קדמה שנאמר ד' קנני ראשית דרכו וגו', אבל אני אומר ישראל קדמו שנאמר קדש ישראל לד' ראשית תבואתו, עד כאן. ואפילו אם נמשך כבוד תורתו אחרי דרכם של בני. אדם, גם כל הדבר תמה שיסתפק שום אדם על כך, אם הדבר הנצרך להצלת כלל ישראל לא נקרא למגדר מילתא; ולפי דבריו לא היה שום היתר למרדכי להעביר יום ראשון של פסח בתענית (מגילה טו.) ולבטל מצות אכילת מצה מכלל ישראל, שבודאי לא הותר כי אם לצורך גדול ומגדר מילתא, ולדעת מר לא צריך לנקוף אצבע על הצלת כלל ישראל, שהרי ברית כרותה היא לנו קיום האומה, אתמהה.

ושמא ידחה זה כבוד תורתו ויאמר, הלא מסוגיא דיבמות צ' מתבאר, דבשב ואל תעשה ליב למגדר מילתא, ויש כח ביד חכמים לעקור דבר מהתורה בשב ואל תעשה, אבל זיל בתר טעמא דודאי פשוט הוא דלא בלא טעם יעקרו חכמים דבר מהתורה אפילו בשב ואל תעשה, אלא כשהם רואים הכרח לדבר, ובדברי הרמב"ם פרק ב' מהלכות ממרים הלכה ד', דומה גם ענין של ביטול מצות עשה, שחכמים מבטלים לפעמים, לרופא שחותך אבר אחד כדי להציל כל הגוף, ואם נאמר שהצלת כלל ישראל אין זו ענין של מיגדר מילתא כלל, ואין אנו צריכים להשתדל בזה מפני שכבר בטוחים אנו בקיומנו, לא די שאין שום היתר לעבור על דברי תורה בקום ועשה לשעה, אלא שגם בשב ואל תעשה היה אסור, שהרי ניתוח זה הוא ללא צורך כלל, כיון שדבר ידוע הוא שתבוא הרפואה בלא הניתוח, כלומר בטוחים אנו שלא יכחד חס ושלום כלל ישראל מן העולם, "כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם, כשם שאי אפשר לעולם מלא ישראל" ( (י"ז י:) ואם אנו מוצאים, שמותר וחייב הוא, בשביל הצלת כלל ישראל, לעבור על ביטול מצות עשה בשב ואל תעשה (וגם עריות דידה בוודאי הותר, מאסתר ויעל) שמע מינה שאותו הבטחון של ההשגחה העליונה אינו פוטר אותנו כלל מחובת ההשתדלות על הצלת הכלל, בכל היכולת שבידנו, ולד' יתברך שמו נתכנו עלילות איך לקשר את המידות הנראות לנו הפכים: בטחון גמור על קיום האומה מצד אחד וחובת השתדלות בכל מה שיוכל לחזק את קיומה, וקל וחומר להסיר שום סכנה שתוכל הס ושלום להביא עליה השמד וכילוי, ד' יצילנו, ואנחנו בהדי כבשי דרחמנא למה לן, וחייבים אנו לעשות כל המצוי בידנו. (ורס"ג אומר בספר האמונות והדעות מאמר י' פרק ט"ו, על כי שאוכר שבטוח בד' על עניני עולם הזה בלא השתדלות, שהיא דעה זרה, דאם כן יאמר גם כן על עניני עולם הבא, ומה תכלית התורה והמצוות ומהפרט נלמד על הכלל). וכיון שאנו עושים בשביל הצלת כלל ישראל, שהוא יסוד כל התורה כולה, מגמתה ותכליתה, זהו יסוד כל מיני כגדר כילתא שבעולם, והכל כלול בה.