כיסוי ראש באיש – המחלוקת בהלכה / יוסי קליין

א.

נדרים ל:

אנשים ישנו זמן שמכסים ראשם וזמן שמגלים ראשם אבל נשים לעולם מכסות וקטנים לעולם מגלים.

קדושין:

"רב הינא בריה דרב יהושע לא מסגיה ד' אמות בגלוי ראש אמר שכינה למעלה מראשי".

שבת קיח:

"תיתי דלא סגינא ד' אמות בגלוי הרא"ש".

קנו:

"כסי רישך כי היכי דתיהוי עליך אימתא דשמיא" ומובא שם מקרה שגלוי הראש הביא לידי עבירה.

כלה פרק שני:

"פעם אחת היו זקנים יושבים, עברו לפנהם שני תנוקות אחד גלה ראשו ואחד כסה ראשו, זה שגלה ראשו ר' אליעזר אומר ממזר ור' יהושע אומר בן הנדה.

קדושין ל.:

ר' חייא מצא את ריב"ל מוליך את בנו לבית הכנסת ומאחר ולו היה לו זמן להתעטף בסודרו שם כיסוי ארעי – ובלבד שלא ילך בגלוי הראש

ב.

מצאנו מחלוקת לענין כסוי הראש:

1) אם מדינה או ממדת חסידות חיוב כסוי הראש.

2) אם רק בהלוך ד' אמות או גם פחות ובישיבה

טור אוח' – "ויכסה ראשו" ומביא כראיה מעשה דרב הונא. הב"ח במקום אומר שיתכן וסברת הטור שכל ענין גלוי הראש הנו שהאסור ממדת חסידות ולכן חילק באיסור בין יותר מדי אמות לפחות מד' אמות אך ישיבה ללא כסוי מותרת.

ר' יונה בספר היראה - החלוק בין הליכה של ד' אמות לפחות תופס מבחינה עקרונית גם לגבי כסוי הראש: ד' אמות אסור מעיקר הדין ופחות ממדת החסידות.

הרמב"ם - משמע מדבריו בפרק ה מהלכות דעות ומספר המורה פרק נב מחג, שבין הליכות ד' אמות ובין פחות בכל אסור ממדת חסידות.

ר' יעבץ: בסדורו "בית יעקב" אחר "עלנו" סימן ה - משמע שהאסור ממדת חסידות. ואומר שם שאחר ד' קדישים מותר להסיר את התפילין אך אינו נכון לחלצן בבית הכנסת משום דאמרתן בסנהדרין קא: אצל ירבעם בן נבט "וירם יד במלך", אמר ר' נחמן שחלץ תפלין בפניו, רש"י אומר שם "מפני שמגלה ראשו והוי זלזול מלך... ולפחות יזהר שלא לחלץ, לפני ארון הקודש". משמע אם כל מדבריו שעיקר איסור חליצת התפלין מפני שאיננו כבוד המלך אך גלוי הראש אינו אסור מעיקרא.

ישנם האומרים כי מסנהדרין לא ניתן להוכיח בצורה חד משמעית שהיתה כאן עבירה של גלוי הראש בפני המלך - למעשה כתוב רק שחלץ תפלין בפניו ואותם מפרשים אומרים שרצה להלחם כנגדו והדבר בא לידי ביטוי בחליצת התפלין אך גלוי הראש לכשעצמו לא היה החטא.

ישנו נסיון נוסף להביא הוכחה לחיוב כסוי הראש מברכות יד:"כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין מעיד עדות שקר" - מכאן ניתן להביא הוכחה לשני הצדדים - לצד הראשון אפשר לומר שהתפילין נחשבים כיסוי הראש ולכן לא צריך כיסוי אחר ולכן אסור לקרא קריאת שמע ללא תפלין. לצד השני ניתן לומר שכלל לא מדובר כאן על כיסוי הראש. חיוב התפלין בק"ש מסיבה אחרת - כדי שלא תהא עדות שקר. הצד השני נראה יותר שהרי מדובר בברכות במפורש על עדות שקר ולא נזכר שום רמז לענין כסוי הראש. אם כן מברכות למסקנה אין שום הוכחה לחיוב הכסוי.

הגאון ר' שלמה קלוגר: בספרו "האלף לך שלמה" אומר שיש 2 עניני גלוי הראש.

1. כאשר הראש מגולה קצת אסור ללך ד' אמות אך פחות מותר.

2. כאשר כל הראש מגולה אסור לגמרי מדינא.

שוע או"ח ו': "ולא ילד ד' אמות בגלוי הראש". מגן אברהם במקום אומר, שאף פחות מד' אמות אסור ממדת החסידות - משמע שד' אמות אסור מדינא. מנדרים ל: משמע שקטנים דרכם ללך בגלוי הראש אך מכל מקום נכון לכסות ראשם דתיהוי עלהם אימתא דשמיא.

עטרת זקנים: אסור ללכת בגלוי הראש דוקא תחת אויר הרקיע ואסור להזכיר שם ה' בגלוי הראש מדינא.

סכום

מוצאים חלוק יסודי אם החיוב הוא מדינא או לא.

1. הגאון ר' שלמה קלוגר אומר כאשר הראש מגולה לגמרי בין הליכת ד' אמות ובין פחות החיוב מדינא. כאשר הראש מגולה קצת אסור ללכת רק מד' אמות ומעלה.

2. הסוברים שרק ד' אמות ומעלה מדינא: ר' יונה בספר היראה, השו"ע ע"פ הסבר המגן אברהם.

3 הסוברים שהכל ממדת חסידות - הטור ע"פ הסבר הב" ח, הרמב"ם.

4. חלוקו של העטרת זקנים: אסור ללכת בגלוי הראש דוקא תחת אויר הרקיע ואסור להזכיר שם ה' בגלוי הראש מדינא.

5. גם לאלה הסוברים שאינו אלא ממדת חסידות יש שכתבו שלמרות זאת אין להקל בגלוי הראש והעם נהגו בזה איסור ומי שעובר על זאת עובר על דת יהודית (שות' מהרס"ל ס' עב') כלומר עובר על מנהגים שהתקבלו בישראל.

בערוך השולחן נאמר: "והענין שהראש שבו המוח שהוא מקור החכמה, והיראה אין לו להתגלות לפניו יתברך שמלא כל הארץ כבודו כמו שאין לעמוד במקום קדוש בגלוי הראש ואם אינו עושה כן עזות יצר מתגבר עליו גם בלא הרגשה... (ובמקום הכרח כמו בערכאות הקירה שבמדינות דמלכותא אין ללך בכיסוי הראש בשם מותר, אך שלא במקום הכרח מי שרוצה לזכות ביראת שמים ישמור את עצמו מזה").

6. יש שכתבו (אוח ס' ח, טז) ויש דפוסים שהצנזור השמיט: כאשר הולך בין הגוים האסור הוא משום "ובחוקותהם לא תלכו" - האסור מדאוריתא מפני שהם הולכים בגלוי הראש וגם כתבו שבימים חמים מאחר ורוב העם נהג ללכת ללא כיסוי ראש, אז האסור ממדת חסידות, ברם בימים האחרים ובזמן הזה שהכל מכסים ראשם ישנו אסור ללכת ללא כסוי ראש שהרי כמגלה ראשו המכוסה.

ג. גלוי הראש בישיבה

יש אומרים שבישיבה אין קפידא בדבר (מ"א רפ"ב סק' ח) ורוכב או יושב כמהלך (הט"ו),

יש הסוברים שאין הבדל בין מהלך ליושב ואף ישן (משנה ברורה) יש הסוברים שהאסור הוא דוקא תחת אור הרקיע אך בבתו מותר (עטרת זקנים)

לכולי עלמא בבית המרחץ אין צורך בכסוי הראש ואף ממדת חסידות גם מי שסובר שהאסור רק ממדת חסידות ונהגו להקל, מכל מקום לבית הכנסת צריך להכנס בכסוי בראש.

ד. קטנים

אף שכתוב בנדרים ל. שקטנים לעולם מגלים ראשם אומר בעל המשנה ברורה כי הנכון לכסות ראשם כי היכי שתהא עלהם אימתא דשמיא.

ה. במה מכסים

1. כל הדברים ראוי לכסות בם את הראש (שי"ע צא, ד)

הנחת ביד: היד אינה חשובה ככסוי - אין הגוף יכול לכסות את עצמו (שיש שם), יד אחר טובה.

- אלו הסוברים שדברים שבקדושה (ברכות ותפלות) האיסור אינו אלא ממדת החסידות, אם נמצא באמבט ורוצה לשתות מים מכסה בידו ואנו כיום לא פוסקים כך (מג"א) וכן משמע מהמשנה ברורה.

- יש שכתבו שבאמירת דברם שבקדשה אע"פ שהראש מכוסה דרך הצנועים להטיל טלית או סודר על ראשו (שער אפרים, בית יוסף)

2. כי וכובע בתפלה:

מצינו במשנה ברורה צא "ובזמננו צריך להשים בעת התפלה כובע בראשו כדרך שהולך ברחוב ולא בכובע הקטן שתחת הכובע כי אין דרך לעמוד כל לפני אנשים חשובים וכ"ש שלאף מייץ".

מכאן משמע לכאורה שאין די בכיפה בשעת התפלה. יש לשם לב כי מוזכרים כאן 2 טעמים. א - כדרך שהולך ברחוב ב - כי אין דרך לעמוד כן לפני אח"ם.

2 עובדות אלו בטלו אצל הרבה אנשים בימנו שהרי רבים הולכים ברחוב בכיפה וכשמזדמן להם לעמוד בפני איש חשוב אין משנים בטיב הכיסוי. לאור זאת פסקו רבים בימנו כי אדם ההולך בכיפה ברחוב ואם יזדמן לו לעמוד לפני איש חשוב יעמוד בכיפה אזי יכול להתפלל בכסוי זה לבד.