פסח מצרים ופסח גלגל / יואל בן נון

"מה בין פסח מצרים לפסח דורות
פסח מצרים מקחו מבעשור וטעון הזאה באגודת אזוב
ועל המשקוף ועל שתי המזוזות, ונאכל בחפזון בלילה אחד (וגם חימוצו רק יום אחד כבגמ' וע' בצל"ח) ופסח דורות נוהג כל שבעה". (פסחים צו.)

מכיון שפסח מדבר היה ע"פ הדבור – מצות שעה, וכל שאר שנות המדבר לא מלו וע"כ לא עשו פסח, עלינו להשוות פסח מצים לפסח ראשון שהיה כבר פסח דורות והוא פבח גלגל.

במצרים מקחו של הפסח "בעשור לחודש הזה" והלקיחה מצוה מיוחדת לעיני המצרים (ואל רק ביעור ממום – רש"י בגמ' שם) ובפסח גלגל – "עלו מן הירדן בעשור לחודש הראשון ויחנו בגלגל" וגם זה "למען דעת כל עמי הארץ את יד ה'" (יהושע ד' יט, כד). גם בעצם מעבר הירדן היה משום פסיחה ודילוג, "שהרי הירדן מלא על כל גדותיו כל ימי קציר" (יהושע ג' טו), בעוד אפשר לעברו בקלות יחסית בסוף הקיץ, הרי בימי קציר אין לתאר חצייתו בדרך רגילה כלל.

אולם פסח זה של יהושע בגלגל הוא ראשית כבוש הארץ, ופתיחת מערכת יריחו. השואת פרק ה' פס' א' לפסוק א' בפרקים ט' י' ויא' מוכיחה כי מערכת יריחו מתחילה בברית מילה, פסח ועומר, ופתיחה כזו דורשת עיון.

כיצד אפשר לתאר מערכת צבאית בכבוש הארץ, אשר נפתחת בברית מילה כללית לכל הצבא – זוהי ממש תופעה שלא מעלמא הדין,שכן לקח פרשת שכם עודנו טרי בזכרון. המשך התופעה – מדם ברית לדם פסח, ופסח הנוהג שבעה עם אכילת תבואת הארץ כל זה מביא את שלטונם של בני ישראל בארץ (לכל הפחות בבקעת הירדן) לידי ביטוי קיצוני של השתררות מלכותית באין פוצה פה ומצפצף, בעוד כל תושבי כנען מסתגרים בין חומותליהם ומניחים את המרחבים על התבואה שבהם לבני ישראל, ומאמתים את דברי מרגלי יריחו "כי נתן ה' בידנו את כל הארץ וגם נמגו כל ישבי הארץ מפנינו" (יהושע ב' כד).

צורה זו של כניסה לארץ והתחלת כיבושה, אשר מבטאת את שייכות הארץ לבני ישראל עוד קודם שבאה לידי מבחן צבי במישור האלקי צריך דם פסח ודם מילה, היא לאין ערוך יותר ממה שהתרחש במצרים ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו למאיש ועד בהמה" (שמות י"א ז), כאשר כל יציאתם היא כביכול רק לכמה ימים לעבודת ה'.

כאן בא לידי ביטוי הניגוש העיקרי שבין פסח מצרים לפסח דורות, שפסח מצרים נאכל בחפזון, ופסח דורות נוהג כל שבעה, בנחת, (מכאן הסבר לנוסח התמוה שבמשנה, שהגוי משלימה חסרונו). פסח גלגל זה הוא ההיפך הגמור של יציאת מצרים בחפזון ובבריחה (דוקא איסור חמץ הקשור בבריחה – "ולא יכלו להתמהמה" נוהג רק יום אחד, ואכילת תבואת הארץ מצות וקלוי היא שנוהג – כל שבעה).

מתגלה כאן התוכן העמוק של חרפת מצרים אשר נגולה עם מילת יהושע את כל העם (שהרי לא כתוב חרפת המדבר, וע' רש"י שמות י' י), חרפה הקשורה בבריחת החפזון. על כן אף ש"ליל שמורים הוא, בו נגאלו ובו עתידין להגאל" (מכילתא ב' - י"ב), הרי כשאכלו ישראל את הפסח במצרים אכלו אותו בחפזון, אבל לעתיד לבוא, “כי לא בחפזון תצאו" (שמות רבה י"ט, ו').

פסח גלגל זה מוביל ישירות לפסח של גאולה אחרונה, ארבע כוסות נתקנו כנגד ארבעה לשונות גאולה – והוצאתי, והצלתי, וגאלתי ולקחתי – (ירושלמי פסחים פ"י ה"א), ואילו "והבאתי אתכם אל הארץ" אינו מן המנין, אף כוס חמישי שהוא רשות (רמב"ם חמץ ומצה פ"ח ה"י) הוא כנגד והבאתי, שאם לא הביא הקב"ה אותן לא"י מה היה מועיל להם היציאה של מצרים (דעת זקנים מבעלי התוספות, שמות י"ב ח'). לעומת זה נזכר ברמזי רבינו יואל ובמעשה רוקח (מובא בהגדה שלמה עמ' 95) שכוס חמישי של "והבאתי אתכם אל הארץ" היא כנגד ישועה אחרונה – גאולה מגוג ומגוג, זו שתהא נחת שלמה ותמחק בה כל חרפת החפזון.

“בגאולה העתידה יגאלו הנפש והגוף גם יחד, הן בדרך נס והן בדרך טבע, הן לאט לאט והן בחפזון, הנפש בנס ובחפזון הגוף בטבע ולאט לאט. ולפי שבמצרים היה עיקר שחרור הנפש, לכן היתה הגאולה בחפזון "כי בחפזון יצאת מארץ מצרים" (דברים ט"ז ג), ומצד הגוף נשאר עם ישראל בצביונו הגלותי, לפחד מכל דבר ולחשוק ולחזור אל הגלות, “נתנה ראש ונשובה מצרימה" (במדבר י"ד, ד) לא כן הגאולה העתידה, הגאולה האחרונה שאין אחריה גלות, שאז יגאל גם הגוף, ולפיכך היא מתנהלת לאט לאט, “קימעא קימעא" (ירושלמי ברכות פ"א) “כי לא בחפזון תצאון ובמנוסה לא תלכון כי הולך לפניכם ה' ומאספכם אלקי ישראל" (ישעיהו נ"ב י"ב). אמנם כל זה הוא רק בגאולת הגוף, אבל גאולת הנפש תהיה גם לעתיד בחפזון "ופתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים" (מלאכי ג' א).

כל נס הוא מצד הנפש, וכל טבע מצד הגוף. וכשם שאין טבע גופני בנפש, כן אין נס רוחני בגוף. ואם רואים איזה נס בגוף, אין זה אלא שאז יצא מכלל הגוף. וזהו מה שאנו רואים, שהדרישה לטבעיות הגופנית הולכת ומתפתחת הלך ואור, וכל קניני האומה מתבססים ומתקדמים, ולעומת זה סדרי עבודת הקודש, קניני חרות, אינם מתפתחים, וממילא הם חולקים ומתמעטים לפי שגאולת הגוף תהיה בדרך הטבע וגאולת הנפש תהיה בדרך הנס. הטבע הולך בהדרגה והנס בא באופן פתאומי. וכאשר יגיע תור גאולת הנפש, יתחיל לזכות ולהבריק אור גאולת הנשמה בפתאומיות "ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי" (שמות י"ט ד) ובדרך נס מופלא ישובו בנים לאביהם שבשמים בתשובה נפלאה ובאהבה גמורה ללכת אחרי ה' אלקיהם ולהדבק בו, וכאיל תערוג על אפיקי מים, כן נפשם תערוג אל האלוקים, וגם כל הרחוקים מה' ומתורתו ישמעו ויבואו לתת לו כתר מלוכה ומבלי כל הכנה וסידור, בכל מקומות מושבותיהם מקצה הארץ עד קצהו, בכל מקום אשר ישראל שוכנים שמה, יהיה דבר המלך מגיע בשעה אחת לשמוע בקול ה', לשוב אליו בתשובה שלמה ולומר לפניו שיר חדש על גאולתם ועל פדות נפשם." (מי מרום מעיני הישועה פ"ו)