יסורים באהבה / הרב גדעון פרל

איתא בגמרא בבא מציעא פג: דר' אלעזר ב"ר שמעון נתמנה לתופס גנבים במלכות למרות התנגדותו של ר' יהושע. שלח לו: "עד מתי אתה מוסר עמו של אלוקינו להריגה? שלח ליה: קוצים אני מכלה מן הכרם. שלח ליה: יבא בעל הכרם ויכלה את קוציו. יומא חד פגע ביה ההוא כובס... אמר להו תפסוהו... זקפוהו (תלו את הכובס). קם תותי זקיפא וקא בכי. אמרו ליה: רבי אל ירע בעינך שהוא ובנו בעלו נערב מאורסה ביום הכפורים. הניח ידו על בני מעיו אמר שישו בני מעי שישו... ואפילו הכי לא מייתבא דעתיה. אשקיוהו סמא דשינתא ועיילוהו לביהא דשישא וקרעו לכרמיה, הוו מפקו מיניה דיקולי דיקולי דתרבא (סלים של שומן), ומותבי בשמשא בתמוז ואב (לנסות אם יסריח וירום תולעים – רש"י). ולא מסרחי... קרי אנפשיה 'אף בשרי ישכון לבטח'".

ושם בדף פ"ד: "ואפילו הכי לא סמך רבי אלעזר ב"ר שמעון אדעמיה. קביל עליה ויסורי. באורתא הוו מייבי ליה שיתין נמטי לצפרא נגדי מתותיה שיתין משיכלי דמא וכיבא (רש"י – בבקר מושכין מתחתיו ס' עריבות מלאות דם כאב דם לקוי שהלבין שזבו ממנו משחין שבא עליו). למחר עבדא ליה דביתהו שיתין מני למדא (מאכל מתאנים) ואכילו להו וברי. ולא הות שבקא ליה דביתהו למיפק ולבי מדרשא כי היכי דלא לדחקוהו רבנן. באורתא אמר להו (ליסורים) אחיי ורעיי בואו. בצפרא אמר להו זילו מפני ביטול תורה. יומא חד שמעה דביתהו. אמרה ליה: את קא מייתית עילויך?! כלית ממון של בית אבא! אימרד אזלא לבית נשא (לבית אביה). סליקו ואתו הנך ס' ספונאי (ספנים) עיילו ליה... ועבדו ליה ס' מיני לפדא ואכיל להו... אכל ושתי וברי. נפק לבי מדרשא. אייתו לקמיה ס' מיני דמא (נשים – לראות אם דם טהור) טהרינהו. הוא קא מרנני רבנן ואמרי: סלקא דעתך לית בהו חד ספק? אמר להו אם כמותי הוא יהיו כולם זכרים ואם לאו תהא נקבה אחת ביניהם. היו כולם זכרים, ואסיקו להו (קראו להם) אלעזר על שמיה. דתניא: אמר רבי כמה פריה ורביה בטלה השעה זו (מלכות רשעה שמינתה אותו לתופס גנבים ובטלה אותו לביהמ"ד. ל"א – על אשתו שעיכבתו מלבוא לביהמ"ד שנים רבות – רש"י), מישראל."

העולה מכאן מצד העובדות הוא שרק אחרי יסוריו של רבי אלעזר ברב שמעון – הן על ידי הנתוח של כרסו בהוצאת שומן, והן על ידי השחין שקבל על עצמו מדי לילה בלילה שנים רבות (לפי רש"י דלעיל) זכינו, זכה ר' אלעזר להרבות פריה ורביה בישראל – והיו כולם זכרים כפי עדותו של רבי. כל יסוריו שקבל באהבה היו שמא חטא באחד מן הצדיקים כדברי רש"י שם. וכמה גדלו יסוריו הן בגופו והן בנפשו, והן במרידת אשתו והריסת ביתו לתקופת מה, עד שנתכפר לו מהשמים והוכח לו כן מקיום ברכתו שיהיו כולם זכרים!

ושם בדף פה. "אמר רבי חביבין יסורין (שראה שהועילו יסורין של ר' אלעזר שלא שלמה בו רימה – רש"י) קבל עליה תליסר שני. שית בצמירתא (אבן שבמקום קטנים – רש"י) ושבע בצפרנא (חולי שבתוך הפה – רש"י) ואמרי לה שית בצפרנא ושבע בצמירתא. אהורייריה (שומר הסוסים) דבי רבי הוה עתיר משבור מלכא. כד הוי רמי כיסתא (מיספוא) לחיותא, הוה אזיל קלאי בתלתא מילי. הוי מכוין דרמי בההיא שעתא דעייל רבי לבית הכסא (כדי שלא ישמעו צעקותיו של רבי מרוב יסורין ויבלעו בקולות החיות) ואפילו הכי מעבר קליה לקליהו ישמעו ליה נחותי ימא ואפ"ה יסודי דרבי אלעזר בר' שמעון עדיפי מדרבי דאילו ר"א בר"ש – מאהבה באו ומאהבה בלכון; דרבי ע"י מעשה באו וע"י מעשה הלכו... כולהו שני יסורי דר אלעזר לא שכיב איניש בלא זימניה, כולהו שני יסורי דרב לא איצטריך עלמא למיטרא. דאמר רבה בר רב שילא קשי יומא דמיטרא כיומא דדינא (שאין בני אדם יכולים לעשות צרכיהם כמו שני וחמישי שמתקבצין וכו' רש"י תענית ח:) ואמר אמימר אי לאו צריך לעלמא בעו רבנן רחמי עליה ומבטלי ליה. ואפילו הכי (שלא היה פטר) כי הוו עקרי פוגלא (צנון) ממשרא (מבערוגה) הוה קיימא ברא (הגומא) מליא מיא (המים נבעו מהתהום – מהרש"א).

נמצא שיסוריהם של צדיקים וענקי עולם אלו – כפרו על ספק כשלונות ועל עוונות הדור. ולא עוד שדי בכך אלא שהדור נתברך בשלש תופעות מיוחדות במינן: בפריה ורביה, בחיים ארוכים – שלא מתו קודם זמנם, ובמים רבים ללא ירידת גשמים המהווים, כאמור, מטרד לאדם.

ובתענית ב. "אמר ר' יוחנן ג' מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח ואלו הן: מפתח של גשמים, ומפתח של חיה (יולדת), ומפתח של תחית המתים". והוסיף הגר"א זצ"ל: בציץ נאמר פתוחי חתם קודש לה' – חתם כתיב חסר "וו" לרמוז לנו (פתותי שמפתחות של חיה תחית המתים מטר הן בידי ה' – קדש לה'). נראה שג' מפתחות אלו נמצאים בהשגחה מיוחדת ביד ה' הברוכה שמפעילם ומפסיקם. ישנה הכוונה והתערבות של ההשגחה על ג' תופעות אלו, יותר משאר דברים שהרי אינם מסורים לא לשליח ולא לאדם. חזינן דיסוריהם של ר"א בר"ש ושל רבי השפיעו על הפעלת המפתחות הנ"ל שבידי הקב"ה בלבד. שהרי פריה ורביה תלויה "במפתח חיה" שלא מת איש טרם זמנו – תלוי "מפתח תחית המתים" ועצירת גשמים תלויה "במפתח המטר".

המסקנה אפוא היא שיסורי הישרים והצדיקים שמתקבלים ב"אהבה" או ב"חביבות" פועלים ומשפיעים באופן לא טבעי על הנהגת העולם לטובה.

הרמח"ל, ב"דעת תבונות" בנושא רשע וטוב לו צדיק ורע לו, מתעכב על משמעותם של היסורים ומקורם. בהציבו את הבעיה של מציאות הרע בעולם הוא כותב: "ואמנם שורש המצא הרע בהנהגה כבר פרשנוהו שהוא מטעם גלוי יחודו יתברך שצריך לגלות הרע ולהניחו לעשות כל מה שבחוקו, להראות אח"כ יחוד שליטתו יתברך בהחזירו אותו לטוב". זו מטרת בריאת הרע בעולמנו. התגלותו של הרע במדה רבה או מועטת תלויה בהסתר פנים של הקב"ה: "מטעם הזה כל עוד שיתעלם ויסתיר פניו האדון ברוך הוא ויניח לרע להתגבר... זה יהיה טעם יותר להתגלות ולהראות אחר כך אמיתת יחודו יתברך בתקנו הקלקולים ההמה בכח שליטתו והאור ניכר בתוך החושך... אך תגבורת הרע הוא בהיות הקב"ה מסתיר פניו לגמרי מעולמו..." ומכאן הסבר לתופעת סבל הצדיקים והטובים: כי לפי הסדר וההנהגה הזאת אין משגיחים על הזכות או החובה, אלא ההנהגה נוהגת לפי סדריה דהיינו להניח תגבורת לרע כדי להראות אח"כ שליטת הטוב. וכל זמן תגבורת הרע הנה גם הטובים יצטרכו לעמוד תחת עיני הרע לא מפני שהדין כך אלא שהשעה צריכה לכך... לא יועל זכותם להנצל ממנו וכענין הכתוב בעמוס ח' י"ג: "לכן המשכיל בעת ההיא ידום כי עת רעה היא". ולא עוד, אלא שבהיות מטבע הרע כל קלקול והשחתת סדר על כן לא די שלא יועיל הזכות לצד לצדיקים להנצל מן הרעה, אלא שאדרבה אנשי הרע יצליחו והשעה תשחק להם והישרים מעונים ונדכאים. כמו שנאמר בסוטה מט: "בעקבות משיחא חצפה יסגי... וחכמות סופרים תסרח..." והכתוב עצמו מציין: "ותהי האמת נעדרת ויסר מרע משתולל".

ואמנם, נראה לכאורה שדברים אלו סותרים את הידוע לנו בענין שכר ועונש שבהם מונהג העולם ע"י הקב"ה. ואכן, ישנן מצבים בהם אין עקרון זה פועל, כי אז עדיף יותר תיקון העולם והשלמתו להגיע לדבקות בהקב"ה וזה מצב יוצא מן הכלל.

וכך כותב הרמח"ל שם: "ולפי שהקב"ה רוצה באורח תקון הגמור של העולם ובבטול הרע לגמרי... על כן לא יועיל להם צדקתם להצילם מיסורי העולם הזה, וזה לא מטעם השכר והעונש ודאי אלא כדי שיתוקן ע"י התקון השלם..." ובהמשך: "אך כיון שמה שהם סובלים אינו מטעם מעשיהם אלא מטעם סדר ההנהגה, על כן גם התועלת לא תהיה פרטית להם לתת להם שכר, אלא כללי לתת להנהגה להגלות בזכותם יחוד העליון ויבטל הרע מן ההנהגה עצמה".

ונמצא "שאפילו גלוי הממשלה העליונה (מלכות ש-די) יהיה בזכות ואל בצדקה לגמרי, כי אע"פ שהוא בצדקה לגבי שאר בני אדם אך לגבי צדיקים הוא בזכות, ומטובם ייטיב לעולם כולו ונמצא כלל כנסת ישראל זוכה".

זה התהליך וסדר התגלותו של הקב"ה על ברואיו ביחודו ובממשלתו, כשם שסוף התהליך הוא התגלות מלכות ש-די לעיני כל, גם כל שלב בתהליך זה הוא חוליה בשלשלת המובילה לסוף זה. יוצא שיסורי הצדיקים הנ"ל שהשפיעו רוב טובה בישראל ובעולם, כתוצאה מסבלם, הרי שהוו חוליה חשובה ובולטת בתהליך הבאת האומה והעולם לשלמותו האמיתית.

קנין ארץ ישראל קשור גם הוא ביסורין. נאמר בברכות ה.: "שלש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולן לא נתן אלא ע"י יסורין: תורה, ארץ ישראל, ועוה"ב. ואך היא ינה מסורה להשגחת שליח או מתווך אלא נשלטת ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו כדאיתא בזוהר: "ארץ ישראל לא שליט בה מלאכה ולא ממנא אחרא אלא הוא בל חודו". וכן בתענית מובא שארץ ישראל הקב"ה משקה אותה בעצמו וכל העולם כולו ע"י שליח"!

נראה הדבר שככל שהנביאים קרובים יותר להקב"ה כן שולטים בהם היסורים, וה"ה ביחס הפוך כשיסורים שולטים בנביאים (המעונים כשרים) עדות היא לקרבתם המיוחדת לבורא. בזכותם תלך ותתגלה מלכות ש-די ובחסותם מסתופפים כל אלה אשר אינם מתיסרים בגופם אלא רק ברוחם.

שמעתי שהגר"א מעיר על ברכת אבות "ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה" – הדגש הוא למען שמו, כלומר, לקדוש שמו יתברך. אם לא למעננו הרי למען שמו – אך מ"מ באהבה ולא ביסורים. ובכן תפילתנו ובקשתנו היא להגיע לגמר תיקון השלם במלכות ש-די, כשיכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך ה' הממלכה – יגמר התהליך הטבעי הנ"ל יתמו חטאים מן הארץ ואתם יסופו היסורים.