ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש / שאול פרימר
בתקופה זו כשצבא הגנה לישראל עומד מול שונאיו שחזיתות השונות, מקיים הוא בגופו את מצות קדוש השם שנאמר: "אפילו נוטל את נפשך". הבעיה העומדת בפנינו עתה היא הגדר של מצוה זו בחיינו היום יומיים כשאין עם ישראל נלחם בפועל באויביו.
הרמב"ם בספר המצוות, בתחילת מצוה ט' רומז שמצוה זו קיומה לא רק במות אלא גם בחיים. וכך כותב הרמב"ם: "מצוה ט' היא שצוונו לקדש את שמו והוא אמרו 'ונקדשתי בתוך בני ישראל'. וענין זאת המצוה אשר אנחנו מצווים לפרסם האמונה הזאת האמתית בעולם, ושלא נפחד בהיזק שום מזיק ואע"פ שבא עלינו מכריח (אונס) לבקש ממנו לכפותנו, שלא נשמע אליו אבל נמסור עצמינו למיתה ולא נתעהו לחשוב שכפרנו אע"פ שלבותינו מאמינים בו יתעלה".
הרמב"ם מרחיב דעתו בסוף פרק ה' מהלכות יסודי התורה. בפרק זה עוסק הרמב"ם בהנהגות הראויות לאדם בזמן שעוסק עם הבריות מתוך הנחה שהנהגות אלו צריכות לשמש דוגמא לאחרים. בסיום דבריו כותב הרמב"ם שאדם הנוהג בדך כזו "עד שימצא הכל מקלסין אותו ואוהבים אותו ומתאוים למעשיו הרי זה קדש את השם ועליו הכתוב אומר: "ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר".
מקור דברי הרמב"ם ביומא פו. "אביי אמר כדתניא 'ואהבת את ה' אלקיך' שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא קורא ושנה ומשמש ת"ח ויהא משאו ומתנו באמונה ודבורו בנחת עם הבריות מה הבריות אומרות עליו אשרי לו לפלוני שלמד תורה אשרי אביו שלמדו תורה אשרי רבו שלמדו תורה אוי להם לבריות שלא שלמדו תורה. פלוני שלמדו תורה ראו כמה נאים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו עליו הכתוב אומר 'ויאמר לי עבדי אתה...'. הגמרא במגילה כח, אומרת ביתר חריפות "כל משנאי אהבו מות אל תקרי משנאי אלא משניא". ומסביר רש"י: משניא "שגומרין לבני אדם לשנאותו". מהדברים דלעיל ניתן להסיק שמצוה זו נוהגת לא רק בשעת המלחמה והסכנה אלא בכל זמן ובכל מקום.
קדוש השם בחיים זו לא רק מצוה, אלא, השורש של "ממלכת כהנים וגוי קדוש". זהו יסוד קיומו של עם ישראל.
בעומדו על ההבדל בין "עם סגולה" ו"עם קדוש" אמר המלבי"ם "עם סגולה מצד שבחר ה' בהם אף שאינם עבדי ה' וגוי קדוש, אבל עם קדוש נקראו בעת יתקדשו ויתרוממו מצד קדושת מעשיהם".
"מעשי אבות סימן לבנים" אומרים חז"ל א"כ נביט בשרשהו. באברהםן כתוב לאחר הגיעו לארץ ישראל "ויתק משם ההרה... ויקרא בשם ה'". מסביר המלבי"ם "ויעתק משם למקום שאין שם מלחמה... ויוכל לקרא שם בשם ה' ולפרסם האמונה האמיתית וללמד תועים בדרך..." אומר המדרש "ויקרא בשם ה' – מלמד שהקריא שמו של הקב"ה בפי כל בריה".
מפרש ה"יפה תואר": "כי באמת כבר קרא בשם ה' כאשר השליכוהו לכבשן באור כשדים. וכן בשכם כאשר בנה את המצבה אך שמה לא היו לו שומעים". במקום שאין מלחמה אז יש אנשים שבאמת ישמעו. במה דברים אמורים?
כבר עתה נראים בישיבה ראשוני המשוחררים. עדין זעיר פה זעיר שם אבל אלו מביאים לנו את הבשורה שלא רחוק היום ובביהמ"ד ישמעו קולות התורה למרחקים כבימים עברו. נזכור את המקורות דלעיל ונכנס לאורם לבית המדרש. וכדברי הספורנו: "כי תהיו ממלכת כהנים להבין ולהורות לכל המין האנושי לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד כמו שיהיה ענין ישראל לעתיד לבוא". בהכנסנו מחדש לביהמ"ד נזכור: אדם יכול להורות לאחרים רק לאחר שהלך בדרך הוראתו ועליו הכתוב אומר "אשרי יולדתו".