ליקוטי שבת – פרשת זכור

מתוך שפת-אמת

תמחה את זכר עמלק – הוא הבטחה ג"כ שבנ"י ימחו את שמו בלי ספק...

עמלק מסר נפשו לרעה, אך כי ידע שסופו לאבוד, אבל רצה לערבב את בנ"י, ולכן זה שכרו שלא יהי' לו חלק בקדושה.

דהנה כל האומות יש להם קצת שורש בקדושה... דלעתיד יתגדל שמו ית' וידעו כל העמים כי לה' המלוכה... אבל עמלק ימ"ש לא יהי' לו חלק בזה... לכן נשבע הקב"ה שלא יהי' תיקון השלם שיכירו כל האומות את כבודו ושמו הגדול ב"ה עד שימחה זכר עמלק, כדי שלא יהי' עמלק בכלל ולא יזכה לראות האמצץ

ולכן כפי מה שמתקרבת הגאולה ומתברר כבדו ית' בעולם – כפי זה השיעור נמחה שמו של עמלק... ולכן מי שמצפה לפרסום שמו הגדול ב"ה – הוא מצפה למחיית עמלק, כי הא בהא תליא.

ושבת הוא מעין עוה"ב ויש בו קצת התגלות כבודו ית', אך הוא בהסתר בינו ובין בנ"י, לכן אז נמחה שמו בהסתר ג"כ... לכן קורין זכור בשבת. (תרל"ז)

והנה מצווה לזכור יצי"מ בכל יום, כדכתי': "כל ימי חייך".

והטעם- כי בנ"י לעולם הנהגה שלהם למעלה מן הטבע, וצריכים לנסים ונפלאות... ובימי הפסח מתעורר שורש הגאולה ביותר. ועמלק ידע והבין כי ביצי"מ נתחזקו ישראל לדורות עולם. לכן – "ויבוא עמלק", לבטל ולהחליש כח יצי"מ, לערב אותם שלא יהיו אחוזים בשורש הנסים.

ולכך קודם ימי הפסח הקדימו חז"ל פ' זכור, וכן עשה הבורא ית' לנו נסים בימי מרדכי ואסתר באדר כדי שאחר מחיית עמלק שנעשה בימים האלו, יכולין אח"כ להתדבק בגאולת מצרים בימי הפסח.

(תר"מ)